מבצע ממוקד של צה"ל ושב"כ החל הלילה (בין ראשון לשני) בג'נין. נראה שבשלה העת להעמיק את הפגיעה בגורמי הטרור במרחב ולפעול לשינוי המציאות הביטחונית, גם אם באופן זמני וטקטי. כפי שיורחב בהמשך, המעשה הצבאי לבדו לא יוביל לשינוי המיוחל לטווח הארוך, אך יכול לייצר תנאים נוחים יותר למעטפת אסטרטגית-מדינית.
- צה"ל פתח במבצע צבאי מיוחד נגד תשתיות הטרור בג'נין
- היעד הראשון בג'נין: מפקדה שהוצבה בסמוך לבית ספר
- הפלסטינים מאיימים בתגובה למבצע: "ג'נין לא תיכנע"
- "השעות הקרובות הן קריטיות": כל הפרשנויות על המבצע בג'נין
- המבצע בג'נין, הכי קרוב שיש לעזה | אוהד חמו
מכיוון שמאז שעות הבוקר המוקדמות נזרקות לחלל האוויר לא מעט אמירות, נתחיל בסדר ובפרופורציות.
לא מדובר ב"חומת מגן 2" וג'נין היא לא בירת הטרור
ראשית, אני ממליץ למחוק מהלקסיקון את המילים "חומת מגן 2". לא מדובר במשהו שקרוב לחומת מגן - לא בסדר הכוחות, לא בפריסה בשטח הגיאוגרפי ובעיקר לא במציאות בשטח שהשתנה מאז לבלי הכר. ישראל יצאה למבצע "חומת מגן" כדי להחזיר לעצמה את חופש הפעולה בשטח וכדי לרסק את תשתיות הטרור ביהודה ושומרון. שני ההישגים הללו נשמרו מאז ועד היום – צה"ל והשב"כ פועלים בכל רחבי יהודה ושומרון מדי לילה ולעיתים גם ביום, ותשתיות הטרור אינן דומות למה שנתקלנו בו אז. זה לא אומר שהמצב לא מורכב, ובהחלט יש להעמיק את הפגיעה במחוללי הטרור, אבל "חומת מגן" זה לא.
שנית, אני מציע לחדול מאמירות בסגנון "מבצע להחזרת ההרתעה" - השבת הרתעה אינה יעד מבצעי מכיוון שאינה מדידה. יעדים נכונים הם שחיקת האויב, הרס מעבדות אמצעי לחימה, הרג חמושים. שלישית, יש להפסיק גם לחפש בכל כמה שנים בירת טרור תורנית. ג'נין היא לא בירת הטרור כי לטרור אין בירה – הטרור מצוי בלבבות ובמוטיבציה של האנשים – לא מדובר בנקודה אחת שאם מפרקים אותה אז פתרנו את הבעיה. המציאות מורכבת בהרבה והלוואי שהייתה כה פשוטה. נקודה חשובה נוספת שיש לשים אליה לב – למרות חלק מההצהרות המתלהמות שנשמעות מפעם לפעם מפי חלק מהפוליטיקאים, זה גם לא מבצע נגד הרשות הפלסטינית, שהאינטרס הישראלי הוא לשמרה. הרשות, על כל מגרעותיה, היא חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה.
אתגר המודיעין שיכול לסבך את המבצע
כאמור, מדובר במבצע חשוב אך באירוע טקטי. ללא תשתית אסטרטגית מדינית מקיפה, המבצע הזה לא ישנה באמת את המציאות לאורך זמן. המעשה הצבאי יכול להוביל לסיכול פיגועים וחמושים, לאפשר מציאות מבצעית טובה יותר, אבל רק המעשה המדיני יבטיח את היציבות בטווח הארוך.
נראה שעברנו הלילה את השלב הראשון של המבצע – פעולה לאור מודיעין מדויק ופתיחתה באמצעות חיל אוויר בעיקר. השלב הבא הוא שבדרך כלל נוצר חיכוך עם החמושים בשטח. החדשות הטובות הן שכאשר אין חיכוך כזה, מספר הנפגעים שלנו יורד. החדשות הרעות הן שבאין חיכוך גם מספר המחבלים ההרוגים קטן. יש לראות כיצד זה מתפתח. השלב השלישי של מבצע כזה הוא פעולה לאור מודיעין מדויק שיעלה מן השטח – זה שלב שיכול להיות ארוך מאוד. ישראל תצטרך להחליט מתי היא מיצתה את המהלך הנוכחי ולדעת לקבל את ההחלטה הזאת בזמן, טרם הסתבכות.
לשאלה אם האירוע הזה יוחל לגזרת ג'נין או יתרחב – מדובר בפועל יוצא של מספר הנפגעים בצד השני. מספר נפגעים גבוה מאוד יכול להצית גם זירות נוספות. במקרה כזה יש להביא בחשבון, כפי שראינו בעבר, ירי רקטות מעזה או מלבנון. להערכתי לחמאס אין אינטרס במערכה עם ישראל וגם הג'יהאד עדיין מוכה מהסבב האחרון, אך הדבר תלוי בהצטברות הכאב בצד הפלסטיני.
ברמה האסטרטגית, שהיא החשובה ביותר, שעון החול של הלגיטימציה הבין-לאומית כבר התהפך. כל עוד מדובר במעשה צבאי בלבד ללא מעטפת מדינית – הסבלנות הבין-לאומית תהיה קצרה יותר. השאלה היא מה התכלית המדינית של ישראל: האם יצירת תנאים טובים יותר לחזרת כוחות הביטחון הפלסטינים לצפון השומרון (לא על כידוני צה"ל אלא ביצירת התנאים) או הרחקת הרשות הפלסטינית, קבלת האחריות עלינו והשבת השליטה הביטחונית על השטח לידינו? כל עוד זה נותר עמום ולא מוכרע – המבצע הזה יוביל לשיפור ביטחוני ברמה הטקטית, אך לא בטוח שזה יחזיק לאורך זמן.
>>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, לשעבר ראש אמ"ן