דבריו החריפים של הנשיא ביידן 'און רקורד' לעיתונאי תומאס פרידמן משקפים משבר אמון חמור בליבת יחסי ישראל-ארצות הברית. ביידן הזהיר כי חקיקה משפטית ללא קונצנזוס רחב תפגע באופייה הדמוקרטי של ישראל ובקשר שלה עם ארצות הברית, אולי באופן בלתי הפיך, מאחר שתערער את בסיס הערכים המשותפים שעליו נשענת הברית בין המדינות, ומכאן גם את היחסים המיוחדים ביניהן.
אלו בישראל התוקפים את ארצות הברית בלשון משתלחת אינם מבינים עד כמה קריטית הברית עם ארצות הברית לקיומנו ממש, ואת נזקיו החמורים של המשבר הנוכחי בין המדינות, בטווח הקצר ומעבר לו, ככל שתתקדם המהפכה המשטרית. עוצמתנו הכלכלית, הצבאית, הביטחונית והטכנולוגית, כושר ההרתעה, חופש הפעולה, המעמד הבין-לאומי והאזורי ובעצם עתידה ושגשוגה של ישראל ייפגעו באופן חמור, שלא ברור עד כמה יהיה ניתן לתקנו, אם הממשלה לא תעצור את מסע ההרס של הדמוקרטיה ואיתו את היחסים הקריטיים עם ארצות הברית.
הנשיא ביידן ביקש מנתניהו במפורש לעצור את החקיקה המשפטית החד-צדדית ולחתור לקונצנזוס רחב שיאפשר לישראל להמשיך להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. התעלמות מהאזהרות והמשך החקיקה צפויים לפגוע קשות בביטחון ובחוסן הלאומיים של ישראל, התלויים בשורת היבטים מהותיים באמריקה, ויהוו גם זלזול ופגיעה אישית בנשיא ארצות הברית.
לצד הפגיעה בדמוקרטיה, גם המהלכים הקיצוניים בזירה הפלסטינית שמתכננת הקואליציה נתקלים בביקורת אמריקנית חריפה ומסבים נזקים כבדים לישראל, שילכו ויחריפו ככל שיעמיק הקרע עם וושינגטון. איתותים מצד נתניהו על פנייה לסין עלולים להעצים מאוד את הנזק ליחסים עם וושינגטון, שם קיים קונצנזוס חוצה מפלגות הרואה בסין איום אסטרטגי רב-ממדי על אמריקה, שהניצחון מולו הוא משימה היסטורית, "דתית" כמעט.
להלן הנזקים המרכזיים שקרע מעמיק עם ארצות הברית מציב בפני ישראל, בטווח הזמן המיידי והארוך יותר:
- "כיפת הברזל" המדינית שמעניקה ארצות הברית לישראל במועצת הביטחון עלולה להיסדק, בראש ובראשונה בנושא הפלסטיני. כזכור, סביב מתיחות פחותה בהרבה עם ממשל אובמה, ארצות הברית נמנעה מלהטיל וטו על החלטת גינוי ההתנחלויות ב-2016. עד היום, האיום בווטו אמריקני או הטלתו בפועל (מעל 50 פעם) סיכלו עשרות רבות של החלטות אנטי-ישראליות, שהיו הופכות את ישראל למבודדת ו"מצורעת" באותה קטגוריה עם עיצומים וסנקציות בדומה לאיראן וצפון קוריאה, כולל נגד חיילי צה"ל בזירה המשפטית הבין-לאומית.
- איראן – לישראל, במצבה, השפעה מועטה, אם בכלל, על ההחלטות בוושינגטון בסוגיית איראן, ועל ההבנות הלא כתובות שסוכמו באחרונה בין ארצות הברית למשטר בטהראן. גם אם ישראל תפעל נגד מתקני הגרעין (באמצעות מערכות נשק אמריקניות, כמובן), היא תהיה חייבת "רגל מדינית מסיימת" ומטריית הרתעה אמריקנית, שיצריכו תיאום עמוק עם וושינגטון, ובלעדיהן לא ניתן יהיה להניא את איראן מלשקם במהירות את יכולותיה הגרעיניות ואף לפרוץ קדימה. העמקת הקרע עם וושינגטון תפגע ביכולתה של ישראל לקיים תיאום כזה עם הממשל, והיא עלולה למצוא עצמה לבדה עם הבעיה האיראנית, באופן שיוריד לטמיון את הישגו המרכזי של נתניהו עצמו בעשורים האחרונים: הפיכת בעיית הגרעין של איראן לבעיה בין-לאומית ולא ישראלית.
- נורמליזציה עם סעודיה תלויה לחלוטין בארצות הברית ובתמורות אסטרטגיות שתספק לריאד (מערכות נשק אמריקניות מתקדמות, ערבויות ביטחוניות ותוכנית גרעין אזרחית ומפוקחת). ביידן הבהיר לנתניהו כי המשבר הפנימי בישראל והסלמה בזירה הפלסטינית יעכבו את הנורמליזציה. נתניהו, שמעריך בצדק כי לארצות הברית אינטרסים כבדים משלה לקדם את יחסיה עם סעודיה והיא זקוקה לישראל כדי להעביר את המהלך בקונגרס, עלול להיות מופתע. אם ביידן יבין ששלום עם סעודיה יחזק את נתניהו ואת הכיוון האנטי-דמוקרטי אליו הוא מוביל את ישראל, הוא עלול לפנות לקידום האינטרסים האמריקניים, ללא מרכיב הנורמליזציה.
פגיעה אישית בנשיא לא תעבור בשקט, ארכיון | צילום: רויטרס - החלשת מערכת המשפט תחליש גם את יכולתה של ארצות הברית לספק לישראל לגיטימציה ולהגן עליה מול מהלכים משפטיים בין-לאומיים בהאג, שעלולים לחשוף את מפקדי צה"ל וחייליו לתביעות ולצווי מעצר במדינות שונות בעולם.
- לאורך זמן, סדקים בגיבוי המדיני האמריקני לישראל בעולם, יפגעו בחופש הפעולה האופרטיבי שלנו בזירה הפלסטינית ובזירות נוספות, ויגבירו את הלחצים הבין-לאומיים על ישראל וצה"ל.
- המשבר עם ארצות הברית כבר מערער את אחד מנדבכיה המרכזיים של ההרתעה שלנו – המשענת האסטרטגית האמריקנית. זאת, בזמן שאויבנו מתעודדים מהמשבר הפנימי בישראל ומצהירים ממילא כי היא חלשה ומפולגת מבפנים וכי כושר ההרתעה שלה נסדק.
- ביורוקרטיה אמריקנית "נוטרת". ממשל ביידן מרבה להבהיר (ומתכוון לכך) כי למרות המתיחות עם ישראל, שיתופי הפעולה הביטחוניים והמודיעיניים עימה לא ייפגעו. ועדיין, בביורוקרטיה האמריקנית יש לא מעט משקעים נגד ישראל ומבקרים ה"ממתינים לה בפינה". הביורוקרטיה הזו עלולה כעת, יותר מתמיד, לתקוע מקלות בגלגלי היחסים הביטחוניים, במגוון הקשרים: שחרור טכנולוגיה לישראל, חידוש מזורז של מלאי חימושי התקיפה והמיירטים של צה"ל, הצבה מראש של אמצעי לחימה אמריקניים במחסנים בישראל, הסכם (MOU) על הסיוע הבטחוני לעשור נוסף, שהמשא ומתן עליו אמור להתחיל, ערבויות פיננסיות, פטור מוויזות ועוד ועוד.
- מדיניות נתניהו שוחקת את מעמד ישראל כקונצנזוס דו-מפלגתי בארצות הברית, שהיה אחד ממקורות עוצמתנו בוושינגטון, בקונגרס ובדעת הקהל האמריקנית. כיום לא רק שישראל היא נושא מחלוקת מרכזי בין שני המחנות בפוליטיקה האמריקנית, היא הפכה גם לסוגיית החוץ המרכזית המפצלת את המפלגה הדמוקרטית. מגמות אלה, המשתקפות בתוצאות סקרים בארצות הברית, יחריפו מאוד ככל שיתחזק דימויה של ישראל כמדינה לא-דמוקרטית, גזענית וחשוכה. זאת, במיוחד כשההזדהות עימה חזקה יותר בקרב דור ההנהגה הוותיק בארצות הברית, שעליו נמנה הנשיא ביידן, בעוד שהדור הצעיר בפוליטיקה ובדעת הקהל האמריקנית, בעיקר בצד הדמוקרטי, קורא תיגר על התמיכה המסורתית בישראל. מגמות אלה הן אתגר אסטרטגי מחריף, שלאורך זמן עלול להביא לצמצום התמיכה הקריטית בישראל אפילו מצד יהדות ארצות הברית.
לסיכום, יש האומרים כי גם ארצות הברית צריכה את ישראל וכי בסוף "הכול אינטרסים". נכון, גם אנחנו מסייעים לאמריקה, אבל בסופו של יום התמיכה האמריקנית בישראל מושתתת בראש ובראשונה על ערכים משותפים ועל היותנו דמוקרטיה, כפי שחוזר ומבהיר ממשל ביידן לישראל בחצי השנה האחרונה. ארצות הברית יכולה להכיל מדיניות ישראלית המאתגרת את אינטרסיה - למשל בהקשרי איראן, אוקראינה, סין, שימור אופק מדיני בזירה הפלסטינית ועוד – אבל לא תוכל להמשיך ביחסים המיוחדים עימנו ללא בסיס הערכים המשותף, שבליבו דמוקרטיה מהותית.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL