נוכח הפיכת ג'נין, ובפרט מחנה הפליטים בעיר, ל-No Man`s Land, קידום מבצע רחב באזור הוא מהלך הכרחי מבחינת ישראל. הרשות הפלסטינית נעלמה מאותו המרחב, גורמי הטרור נטעו בו אחיזה איתנה (לרבות מאמצי חדירה והשפעה של איראן), ומתוכו יצאו פיגועי טרור קשים ברחבי איו"ש וישראל, שלוו בשכלול גובר של שיטות הפעולה, כפי שבא לידי ביטוי בהפעלת מטענים רבי עוצמה, בשיגורי רקטות ובפיגועי ירי על יישובים ישראליים בשטחי הקו הירוק ומעבר לו.
- צה"ל פתח במבצע צבאי מיוחד נגד תשתיות הטרור בג'נין
- "השעות הקרובות הן קריטיות": כל הפרשנויות על המבצע בג'נין
- המבצע בג'נין, הכי קרוב שיש לעזה | אוהד חמו
- האתגר המודיעיני שעלול לסבך את המבצע בג'נין | ראש אמ"ן לשעבר תמיר הימן
נכון עשתה ישראל כשהבהירה כי מדובר במהלך אינטנסיבי אך מתוחם, שאינו בגדר "חומת מגן 2": ממוקד במחנה הפליטים ג'נין, נועד לפגוע בתשתיות הטרור בלי לערער את מרקם חיי הציבור הפלסטיני וצפוי להיות מוגבל באורכו. זהו מסר חיוני הן כלפי המערכת הפלסטינית והן כלפי העולם הערבי והקהילה הבין-לאומית, המביעים חשש משינוי עמוק של המציאות הנוכחית באיו"ש.
לצד המיקוד ביעדי הטרור, במיוחד אלה של חמאס והג'יהאד האיסלאמי שמנצלים את הריק באזור ג'נין כדי לפתח תשתיות ממוסדות, יש להיערך לגלישת העימות גם לזירות אחרות. הצפי המרכזי בהקשר הזה הוא לפיגועים בכל רחבי איו"ש ובשטח ישראל (בפרט באזור ירושלים), לצד אפשרות לירי רקטי ספורדי מרצועת עזה ואולי אף משטח לבנון. האיומים האלה ייגזרו במידה רבה מהיקף הנפגעים בצד הפלסטיני - במיוחד אם יהיה מדובר באזרחים - והמשך המהלך הישראלי.
חשוב שמבצע "בית וגן" לא יהיה מהלך הנשען אך ורק על היגיון צבאי אלא ילווה גם בניתוח אסטרטגי. אם תונע ישראל רק מכוח חשיבה אופרטיבית, עלול המבצע להוות "סנונית ראשונה" בריטואל חוזר ונשנה של יציאות וכניסות לעיר, או לערים אחרות באיו"ש, דפוס דומה לזה שהתקיים ברצועת עזה בשני העשורים האחרונים. זהו בדיוק היעד שאליו מכוונים גורמי הטרור השואפים לשמר כאוס קבוע, להעלים את הרשות, ולנהל "ג'יהאד" מתמשך נגד ישראל.
ישראל יכולה לסייע לייצוב הממשל הפלסטיני
ישראל נקלעה למבצע שכמוהו לא נראה באיו"ש כמעט 20 שנים, כתוצאה משתי מגמות יסוד הקשורות זו בזו: מצד אחד היחלשות גוברת של הרשות ומהצד השני התעצמות של חמאס. חולשת הרשות אינה נובעת רק ממהלכי ישראל, אלא גם מדימויה השלילי בעיני הציבור הפלסטיני, אולם בכוחה של ישראל לסייע לייצוב הממשל הפלסטיני. לצורך כך, נדרש לרסן את הענישה הכלכלית ולהרחיב את התמיכה האזרחית, אך גם לבחון מחדש קידום מיזמי בנייה באיו"ש בעת הנוכחית. אלה פוגעים, בין היתר, בקשר עם העולם הערבי והקהילה הבין-לאומית (בפרט ארצות הברית), ומקרינים לשלילה על היכולת לגייס תמיכה נגד איראן ועל סיכויי מימוש הנורמליזציה, במיוחד עם סעודיה.
אין להקל ראש בקיום הרשות הפלסטינית - גישה הרווחת באחרונה בשיח הפוליטי בישראל. מדובר ברע במיעוטו שעדיין חולש בצורה אפקטיבית על רוב איו"ש ומעניק שירותים לפלסטינים החיים בו. בלעדיו, ישראל תצטרך למלא חלל אזרחי ושלטוני בגדה ולשוב לשמש ריבון האחראי על כמעט 3 מיליון פלסטינים באזור, תוך התקרבות דרמטית למציאות של מדינה אחת. בהקשר המיידי, חיוני לבחון כיצד ניתן לקדם, באופן מפוכח וריאלי, חזרה זוחלת של הרשות לאזור ג'נין, ולו באופן סמלי ומדוד בשלבים הראשונים, תוך תכנון התבססות מחודשת שלה - במישורים האזרחי והביטחוני.
מהצד האחר, ישראל נדרשת לאמץ מבט אסטרטגי בהיר כלפי חמאס. מעבר לגדיעת מאמצי התנועה לטעת אחיזה צבאית ופוליטית בכל מקום שבו נחלשת הרשות, בפרט צפון השומרון, הכרחי לבחון את הזיקה ההדוקה שחמאס מייצרת בין עזה לאיו"ש. מפקדת חמאס בעזה מהכוונת ללא הרף - ומבלי לחוש רתיעה כלשהי - טרור, הסתה וחתרנות נגד הרשות הפלסטינית, תוך שימור רגיעה ברצועה, ובכך כופה על ישראל את אותו הבידול שהאחרונה ביקשה לקדם מול התנועה. רק הצבת תגי מחיר ברורים הנוגעים למחוות האזרחיות התקדימיות מול עזה, ובראשן יציאת הפועלים, יגרמו ל"הרהורים" בחמאס שמתעצמת ונערכת לכיבוש המערכת הפלסטינית ביום שאחרי אבו מאזן.
מבצע "בית וגן" עלול, כאמור, לסמן ראשיתה של מציאות "סבבים" בעלי ניחוח עזתי באיו"ש שבסופם עלולה הרשות לקרוס. כדי לא להיקלע למצב הזה, הכרחי לפתח מהר ככל שניתן חשיבה לטווח הארוך. הדבר מחייב גיבוש אסטרטגיה, שלא קיימת כרגע, שבמסגרתה תתחדד "פריכותן" של קביעות כלליות כפי שהעלה ראש הממשלה באחרונה ולפיהן "אנו מעוניינים בקיום הרשות, נחזקה כלכלית אך נגדע חתירה למדינה פלסטינית" (יעד רווי ניגודים שהסבירות למימושו מוגבלת), ובעיקר להבין כי מהלכים כגון הרחבה גיאוגרפית של ההתיישבות באיו"ש משמעם מחיקת הקו הירוק ויצירה הדרגתית של מציאות אסטרטגית שספק אם רוב הישראלים מבינים את משמעותה או מסכימים לה.
>>> ד"ר מיכאל מילשטיין משמש ראש הפורום ללימודים פלסטינים באוניברסיטת ת"א וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן