השבוע לפני 72 שנה, התקיימו הבחירות לכנסת השנייה. גם אז ראש הממשלה (בן גוריון) יזם את פיזור הכנסת, גם אז היה משבר סביב הגיוס (גיוס בנות) וגם אז החרימו מפלגות (מפ"ם). בן גוריון המפא"יניק ניצח והעדיף את... הדתיים, כשהתמורה, בין השאר, הייתה חקיקת חוק איסור ייבוא בשר שאינו כשר. כמו אז, גם היום, הכול יכול להיות, הבעיה שהמנהיג, לפחות כרגע, מאבד את המושכות.
בסוף השבוע שמעתי את חבר הכנסת מהליכוד, יולי אדלשטיין, מסביר ב"פגוש את העיתונות" את ההצבעה על ביטול עילת הסבירות, שהוא "נרדם בשמירה". מה שהיה הוא לא מה שיהיה, הסביר יו"ר ועדת החוץ והביטחון. "שלא יבנו יותר על הקול שלי. נגמר. מעכשיו מתאמים איתי מה עולה ואיך עולה".
טוב, אז נניח שאדלשטיין נרדם ותמך, אבל ההסבר בהמשך הריאיון בלבל עוד יותר. "אני מעביר מסר חד וברור למחוללי המחאה הקיצוניים: האלימות וההשתוללות שלכם גורמת לנו להיות יותר נחושים ומכאן שההצבעה גורפת". את זה לא הבנתי: יולי הצביע החודש (כמה מקרי...) או כי הוא נרדם, או שפשוט, כשמחוללי המחאה צובטים אותו הוא... מצטבט.
נכון, קשה להסביר מדוע ה"מורדים" בליכוד החליטו "למרוד" דווקא אחרי שהצביעו בעד. קחו למשל את השר אבי דיכטר – פעם אמר שיש לעצור את החקיקה, אח"כ הודיע שלא יצביע נגד. אחר כך, כששמו עלה כמי שיחליף את השר גלנט אמר: אצביע בעד. "החקיקה. היא הכרחית" ובשבוע שעבר, בהופעה טלוויזיונית הדגיש: "אין, לא אצל ראש הממשלה ולא אצל השרים כל כוונה להתקפל. האמינו לי שאני יודע על מה אני מדבר". השבוע הוא כבר מדבר אחרת.
עזבו אתכם מאדלשטיין (שיש לו חשבון ארוך עם ביבי), מדוד ביטן (שפשוט מתחנף לפרקליטות בדרכו, אולי, לעסקת טיעון), מדיכטר (שבסוף לא קיבל את הביטחון), מגילה גמליאל (שקיבלה, כמאמר השיר של נס וסטלה "תיק קטן") ומדנון (שנשאר בלי תיק). עכשיו זה אופיר אקוניס! החייל הוותיק והנאמן ביותר של נתניהו. שר המדע דורש בניגוד לעמדת הקואליציה, ועל אפו וחמתו של שר המשפטים, לכנס כבר עכשיו את הוועדה לבחירת שופטים.
מבולבלים? מי לא? תקשיבו לנתניהו עצמו, בראיונות שלו באנגלית ואחר כך לתיקונים בעברית, ותהיו עוד יותר מבולבלים. נתניהו מקפיד להתראיין לתקשורת היותר ליברלית כמו CNN ולא למשל לימניים ב-FOX מתוך מטרה למצוא חן בעיני הממשל: "הכול יהיה בהסכמה" הוא מרגיע, ואז שולף: "בניגוד לעמדת בג"ץ, אריה דרעי ראוי לשוב ולכהן כשר מאחר שנבחר בידי כחצי מיליון בוחרים".
בפועל דרעי נבחר בידי פחות מ-400,000 אבל מי סופר? ובאשר לעובדה שהוא גם לא סופר את בג"ץ, התיקון של ביבי, לריאיון באנגלית, הופיע בציוץ בעברית. אז נתניהו מבולבל? מנסה לבלבל? שולח את נאמנו אקוניס כדי "להיכנס בלוין" ולחלץ אותו מהלפיתה של שר המשפטים? האמת שאיני יודע, אבל בטוחני שזו לא הדרך. במקום לשבת באמצע, בין לוין לבין גלנט ("לפחות תיתן משהו") ולבסוף להיות מובל בידי מי שלא נתן, או במקום לשלוח שליחים מטעם כדי לומר ללוין "עד כאן", נתניהו חייב לגלות מנהיגות ו...להוביל.
מאחר שהמציאות גדולה מנתניהו – ההתנגדות שצומחת בסיעה, הנזק הכלכלי, הלחץ מוושינגטון והחרמות שבעולם (תשאלו את ג'סטין טרודו ראש ממשלת קנדה, ידידת ענק של ישראל שהודיע: ביקור נתניהו אפילו לא על השולחן), ומאחר שאפילו יריב לוין הודה בשיחות סגורות שכאן נסתיימה הרפורמה, הרי שהסיכוי שנמשיך לשלבים הבאים, שואף לאפס.
במקום להיראות כמי שנגרר, על נתניהו להודיע עכשיו: זהו. בהיעדר הסכמות, איני ממשיך בזה עוד. אולי בכך יוכל נתניהו להחזיר לעצמו את השליטה בנעשה, לרבות השליטה המתערערת במפלגה, שלא לדבר על הירידה בסקרים – הן של הליכוד והן בהתאמה לראשות הממשלה.
יכול להיות שנתניהו השתנה, נחלש או נבהל מהמשפט, ועל כן זה לא יקרה. אני עדיין סבור שאופציית ה"דף החדש" עדיין קיימת. בשביל שלום עם סעודיה, נתניהו מסוגל להפוך את עורו. לרבות את הקואליציה. הרי איש הימין כבר פינה את חברון, הכיר במדינה פלסטינית וגם... חזר בו. כשאהוד ברק נסע לשפרדסטאון בינואר 2000 כדי לעשות שלום עם הסורים, אמר לי אז "האזרח המודאג" בנימין נתניהו: זהו. אין סיכוי שנחזור לשלטון. נתניהו ראה בזה קודם כל הישג פוליטי. כעבור כמה ימים השיחות התפוצצו והשאר היסטוריה. בן גוריון זכור כמי שהכריז על הקמת המדינה, בגין עשה שלום היסטורי עם מצרים, ומה נתניהו? אה, בטח, ההישג של נתניהו זו עילת הסבירות. כל ילד יודע...