אנו חיים בתוך חלום בלהות. היום אנו משלימים עוד צעד במלחמת האזרחים שאת שורשיה אפשר למצוא כבר בשנות השבעים של המאה ה-20. מלחמת האזרחים שאנו מצויים בעיצומה מוחקת את כל המשותף ומצעידה אותנו לאבדון. כפסע בינינו לבין שפיכות דמים של ממש. כפסע בינינו לבין פתרון הסכסוך הפנימי על ידי ניסיון השמדה של המפעל הציוני על ידי אלה שרואים בכינונו עוול היסטורי שראוי להכחידו. הסיוט מתרגש עלינו דווקא בשבוע שבו נציין את תשעה באב - עוד חורבן שמקורו בשנאת אחים רובץ לפתחנו.
- הכנסת אישרה סופית את ביטול עילת הסבירות
- "עכשיו מתחיל קרב הבלימה של נתניהו": כל הפרשנויות לאחר אישור החוק
מבעד לחלון מגיעות אליי קריאות של המון זועם. קולות השירה והצעקות מלוות בהלמות תופים ובתרועות זמבורות מחרישות אוזניים כמעט של המשתייכים לקהל הרותח, מסבירים במלוא הכנות את מאבקם למען שמירת עקרונות הדמוקרטיה, שלטון החוק והסובלנות. הניסיון לבוא בדברים עם המאמינים האדוקים חסר תוחלת. המחויבות למאבק מוחלטת. אחרי השתתפות של שנים בהפגנות בלפור ושל חודשים בהפגנות קפלן, קשה לגלות פתיחות לדבריהם של אלה הרואים באנשי המחאה אנשים חסרי סובלנות אלמנטרית, בורים בענייני חוק ומשפט וכאלה המרימים יד גסה על יסודות הדמוקרטיה. הקרע איום, הקונפליקט קרוב להיות מוחלט. גם אם יתרחש נס, מלחמת האחים תותיר בנו צלקות שלא יגלידו לעולם.
נשמתי נקרעת ואיני מוצא לי מזור. מחד גיסא אני "פרופסור יליד רחביה", ומאידך גיסא אני "חבר בקהלת". מחד גיסא, רצה הגורל שאפשר לי להתלונן בפני ראש הממשלה לוי אשכול על כך שישראל אינה שוקלת ברצינות את פתרון שתי המדינות. מאידך גיסא, אני מבין לליבם של יהודים המתעקשים על זכותם לחיות ביהודה ושומרון ולא משלימים עם כך שערש האומה העברית יהיה המקום היחיד עלי אדמות הנעול בפני מתיישבים יהודים. מחד גיסא, אני רחוק מקיום מצוות ובוודאי שאינני נתפס כאדם דתי; ומאידך גיסא אני מעריץ את ספר הספרים ומאמין שאלה שהמיתו עצמם באוהלה של תורה ושמרו, על ידי עלעול בדפי גמרא, על גחלת הקיום של העם היהודי. מחד גיסא, הזדמן לי להיאבק על חקיקת חוק הלאום כבר בעשור הראשון של המאה ה-21; ומאידך גיסא אני מאמין בכל לב בכך שמדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה ללא הבדל דת ולאום ואני מצר על כך שסעיף בעניין זה לא נכלל בחוק היסוד. מחד גיסא, אני מאמין בכל ליבי בשאיפה לחירות לשוויון ולאחווה; ומאידך גיסא ברורה לי עמימותם של המושגים הללו כמו גם הסתירה ביניהם.
רוב המשתייכים לשני המחנות רוצים בטוב וכמהים לחיים משותפים של פיוס והשלמה. אך יש כמובן גם כאלה, בשני המחנות, שכוונותיהם אינן טהורות. בנושא המחלוקת הנוכחי אני מאמין בכל לב בצדקתו של הצד התומך ברפורמה. האמונה כי "הכול שפיט" והתחבולות שנרקמו ביד אומן באמצעות עילות "הסבירות" ו"המידתיות" ועל ידי היישום הפרוע של "הפרשנות התכליתית" שמו את החוק החרוט לחוכא ואיטלולא. ישראל פסקה זה מכבר להיות מדינה שקיים בה שלטון חוק. ומדינה שאין בה שלטון חוק איננה מדינה דמוקרטית. לו הייתה מתקבלת הרפורמה על כל חלקיה בנוסחה הדווקני ביותר אכן היה מדובר בהפיכה משטרית – הפיכה שהייתה שמה קץ לשלטונן של אוליגרכיות נישאות מעם ומחזירה לישראל קורטוב של דמוקרטיה.
ייתכן שכל מה שכתבתי לעיל הריהו בגדר טעות, אבל עיקרו של דבר הוא שהמחלוקת בעניינים המשפטיים איננה אלא תירוץ והצדקה לאלה שרואים בממשלה הנוכחית ממשלת זדון המונהגת על ידי עבריינים פליליים והנתמכת על ידי אספסוף פרימיטיבי, משיחי, נבער מדעת וקיצוני. לשווא תנסה להסביר את הצורך ברפורמה ואת ההיגיון בה. לשווא תצטט את הפרוטוקולים של משפט נתניהו המוכיחים לכל מי שעיניו בראשו כי העבריינות פשתה דווקא אצל "שומרי הסף" – הפרקליטות והמשטרה. רוב האליטות ובכללן רוב אמצעי התקשורת, רוב האקדמאים, רוב מנהיגי כוחות הביטחון בעבר ובהווה, והרוב של יתר "הנישאים מעם" אינו מקבל את הכרעת הבוחר. שום הפוגה בחקיקה, שום ויתור ושום נסיגה לא יפיסו את דעת המפגינים ומנהיגיהם. גם בטרם הועלה עניין הרפורמה – בתקופה בה בלם נתניהו עצמו כל שיח בנושא – היו הפגנות בלפור בעיצומן. ההזיה האכזרית של גופות יהודים שנרצחו על ידי יהודים צפות בירקון הזינה את שאיפות הגדלות וחלומות הנקם. "צריך להחליף את העם", נאמר ונכתב כבר לאחר כינון ממשלת הימין הראשונה ב-1977.
אף שאני מאמין בתום הלב של רוב אנשי המחאה, נדמה לי שהסיפור של משפט שלמה מסכם היטב את המצב:
"וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ גִּזְר֛וּ אֶת־הַיֶּ֥לֶד הַחַ֖י לִשְׁנָ֑יִם וּתְנ֤וּ אֶֽת־הַחֲצִי֙ לְאַחַ֔ת וְאֶֽת־הַחֲצִ֖י לְאֶחָֽת. וַתֹּ֣אמֶר הָֽאִשָּׁה֩ אֲשֶׁר־בְּנָ֨הּ הַחַ֜י אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ כִּֽי־נִכְמְר֣וּ רַֽחֲמֶיהָ֮ עַל־בְּנָהּ֒, וַתֹּ֣אמֶר: "בִּ֣י אֲדֹנִ֗י תְּנוּ־לָהּ֙ אֶת־הַיָּל֣וּד הַחַ֔י וְהָמֵ֖ת אַל־תְּמִיתֻ֑הו"ּ. וְזֹ֣את אֹמֶ֗רֶת: "גּם־לִ֥י גַם־לָ֛ךְ לֹ֥א יִֽהְיֶ֖ה, גְּזֹֽרו!" וַיַּ֨עַן הַמֶּ֜לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר תְּנוּ־לָהּ֙ אֶת־הַיָּל֣וּד הַחַ֔י וְהָמֵ֖ת לֹ֣א תְמִיתֻ֑הוּ הִ֖יא אִמּֽוֹ".
>>> אברהם דיסקין הוא פרופ' אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, עמית בכיר בפורום קהלת