ככל שאני נתקל יותר במכרים ותיקים, או סתם משוחח עם אנשים מזדמנים, מתחדד לי גודל הכישלון של הקואליציה הנוכחית. מסתבר שכל כך הרבה מחבריי, לצד אנשים טובים שאני פוגש לראשונה, יוצאים באדיקות להפגין נגד הרפורמה המשפטית, המסוכנת כל כך בעיניהם, או שהם באמת לא ישנים בלילות מרוב דאגה.

הם משוכנעים שהכלכלה מתרסקת, ההיי-טק קורס, ועכשיו, כשצומצמה עילת הסבירות, ישללו מהם את חופש הדיבור ויכריחו אותם לשים כיפה על הראש. שלא לדבר על מה שיקרה ביום שבו יגדירו את סמכויות היועצת המשפטית או ישנו את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, אז כבר ממש יגיע קץ העולם.

מפגינים נגד המהפכה המשפטית חוסמים את הכניסות לכנסת
הפגנה נגד המהפכה המשפטית

 

לא שאין סיבות טובות להיות מודאגים מההרכב והביצועים של קואליציית נתניהו, אבל, בכל מה שנוגע לדגל המרכזי שמוציא אנשים לרחובות, הרפורמה המשפטית, הכוונות הבסיסיות של מובילי הקואליציה מוצדקות מאין כמותן. אולם לא רק שהם לא הצליחו ליישם כמעט דבר ממשנתם, הם הביסו את עצמם בנוקאאוט.

בדרך כלל נדרשת כחצי שעה בשיחות שאני עורך כדי להגיע להסכמות עם בני שיחי המזדמנים, כולל פעילים ב"אחים לנשק" ואדוקי ההפגנות. בתום הדקות הללו אנחנו מסכימים שבמשטר דמוקרטי אסור לבית המשפט לקבוע ערכים ומדיניות, זה הרי תפקיד הפרלמנט והממשלה; שיועצים משפטיים לממשלה אינם בני אלים ולכן חייבים רפורמה שתגדיר במדויק את סמכותם. ובכלל, שצמצום היכולת של בית המשפט העליון לקבוע מדיניות לאומה באמצעות תירוץ המכונה "עילת הסבירות", אינו מהווה, בשום אופן, קץ לדמוקרטיה.

ולמרות זאת, האנשים הללו ממשיכים לצאת בחרדה ונחישות נגד הקואליציה שבסך הכול דגדגה בשבוע שעבר קלות את המערכת המשפטית. הפרדוקס הזה נובע ממסע הטעיה והסתה אפקטיבי במיוחד של מובילי המחאה, שהצליחו לבלבל ולהפחיד כל כך הרבה אנשים טובים. אבל, עיקר האשמה נעוץ בהתנהלות של בנימין נתניהו, של אנשיו ושל שותפיו.

נתניהו, דרעי, סמוטריץ', בן גביר (צילום: פלאש 90)
עיקר האשמה נעוץ בהתנהלות של בנימין נתניהו, של אנשיו ושל שותפיו | צילום: פלאש 90

בשיחות הרבות שאני עורך מתחדד החשש מעניינים שונים לחלוטין, שקשורים לתעשיות ביבי ושות': מהשחיתות, מהטרלול של חלק מחברי הליכוד, מהחוצפה של העסקנים החרדים, מהדוגמטיות של יריב לוין, מהכפייה של בצלאל סמוטריץ', עד כדי כך שלא מבחינים שהקריאה של המחאה, בעצם, היא לשלטון אנטי דמוקרטי. קריאה לשלטון של קומץ שופטים ועורכי דין שהעם לא בחר ולא מינה, שמטרתו להציל את כולנו מהנציגים שנבחרו כדין בידי הציבור. ואת המחשבה המבלבלת והדיאלקטית הזו עטפו בכותרת – דמוקרטיה.

מי שנכשל להסביר לציבור שהדמוקרטיה הישראלית חייבת רפורמה, ובמקום זאת הצליח להפחיד כל כך את ההמונים, הם מי שעומדים בראש הממשלה והכנסת. אלו הצליחו לחולל היפוך מחשבתי אקרובטי במיוחד, כתוצאה מהתנהלות ארוגנטית וחסרת הבנה בבני אדם ובפוליטיקה. אבל גם בשל המוניטין הרע שראש הממשלה ושותפיו צברו בתחומים אחרים לחלוטין. את ההישג המפוקפק הזה עוד יחקרו הרבה שנים בפקולטות למדעי השלטון והטיפשות.