במסגרת ההסכם המתגבש בין ארצות הברית, סעודיה וישראל, חותר יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, לקבל מארצות הברית היתר לפתח מעגל ייצור דלק גרעיני מלא בשטח הממלכה. המשמעות המרכזית מכך היא הנחת התשתית לפיתוח תוכנית גרעין צבאית סעודית בעתיד. תוצאה נוספת עלולה להיות מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון, שיכלול בראש ובראשונה, את איראן, מצרים וטורקיה
בנוסף, הסכמה ישראלית להעשרת אורניום בסעודיה תהווה למעשה ביטול דוקטרינת ראש הממשלה בגין, לפיה ישראל תפעל למנוע מכל מדינה במזרח התיכון לפתח ולהחזיק נשק גרעיני. להתפתחויות אלו תהיינה השלכות שליליות על היציבות במזרח התיכון, על דימוי העוצמה וההרתעה של ישראל ועל משטר מניעת התפוצה העולמי (NPT).
התוכנית הסעודית - והתגובה לאיראן
פיתוח יכולות בתחום הגרעין הינו נדבך מרכזי בחזונו של יורש העצר להפוך את סעודיה למעצמה עולמית, הנהנית מערבויות ביטחוניות אמריקניות וגישה אפשרית לנשק גרעיני. למעשה, בן סלמאן שואף לייצר מצב בו סעודיה לא תפגר אחרי איראן במרוץ להשגת יכולות גרעיניות צבאיות. תפיסה זו קיבלה ביטוי בהצהרותיו הפומביות, כי "אם איראן תפתח פצצה גרעינית, סעודיה תלך בעקבותיה".
סימנים מחשידים כי אכן מדובר בשאיפה ארוכת-טווח להקים תוכנית גרעין צבאית ניתן למצוא בעובדה שאין היגיון כלכלי להקים תשתית להעשרת אורניום ולהימנע מהאופציה הפשוטה יותר של רכישת אורניום מועשר. זאת, בייחוד נוכח יכולותיה הירודות של סעודיה בתחום הגרעין, סימני השאלה לגבי כמויות מרבצי האורניום שנמצאו בממלכה וכל עוד אין בה יותר מעשרה כורים. יודגש גם, כי סעודיה מסרבת עד כה לחתום על הסכם פיקוח מלא רגיל ועל "הפרוטוקול הנוסף" של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), שמשמעותם הידוק הפיקוח של הסוכנות על פעילותה בתחום הגרעין. לכך יש להוסיף את הפרסומים על קשרים בין סעודיה לפקיסטן בתחום הגרעין.
טענה מרכזית שצפה ועולה היא כי לסעודיה יש חלופות פרט לארצות הברית להקמת מעגל דלק גרעיני. במבחן המציאות טענה זו אינה נכונה. מעצמות הגרעין, ובראשן ארצות הברית, רוסיה וסין, לא סיפקו גישה ויכולות העשרה למדינות אחרות. ארצות הברית, בעלת התפיסה המחמירה ביותר, בהתאם למדיניות "תקן הזהב", אוסרת על פעילויות להעשרת אורניום ולהפרדת דלק מוקרן, כתנאי למכירת כורי כוח. זאת, כפי שנעשה למשל בהסכמים שארצות הברית חתמה עם איחוד האמירויות (2009) ודרום קוריאה (2015). האחרונה אף התחייבה עוד קודם לכן בהסכמים מול ארצות הברית להימנע מביצוע פעילויות הקשורות להעשרה ולהפרדה.
באופן דומה, רוסיה נאמנה למדיניות של מניעת העברת יכולות העשרה, כפי שבא לידי ביטוי בפעילותה להקמת כורי כוח באיראן, בטורקיה ובמצרים. זאת, תחת חוזים מיוחדים, שמשמעותם כי רוסיה עצמה אחראית על אספקת הדלק הגרעיני לכורים ופינוי הדלק המוקרן בחזרה לרוסיה. יוצאות מן הכלל בעשורים האחרונים הן פקיסטן וצפון קוריאה, שמכרו בחשאי יכולות גרעיניות צבאיות לאיראן, סוריה ולוב.
על ישראל לדחוף לאופציות אחרות
אחת משאלות המפתח מתייחסת למידת היציבות של המשטר הסעודי והאבטחה של המתקנים הגרעיניים בשטח הממלכה. זאת, במיוחד נוכח לקחי העבר בעקבות קריסת משטר השאה באיראן ועליית האחים המוסלמים לשלטון במצרים לפני כעשור. בתרחיש של הפיכה ומשבר פנימי עמוק, כל ההתחייבויות שסעודיה תיקח על עצמה, ובכלל זאת לדוגמה נכונות להקמת מפעל אקסטריטוריאלי בשטח הממלכה בשליטה אמריקנית ופיקוח הדוק של סבא"א, לא יהיו להן תוקף. המשמעות היא אחרי שאבק הכוכבים של עסקת הנורמליזציה ישקע, ישראל עלולה למצוא עצמה במציאות עתירת סיכונים אסטרטגיים.
נוכח זאת, ישראל צריכה להתנגד לכל אפשרות להקים בסעודיה מעגל דלק גרעיני מלא. יתרה מכך, קיימים מודלים שונים שסעודיה יכולה לעשות בהם שימוש כדי להשיג אורניום מועשר לשימושים אזרחיים, ללא ביצוע העשרה בשטחה. למשל, בעלות סעודית חלקית על מפעל העשרה מחוץ לממלכה, בארצות הברית או במדינה אירופית אחרת, ללא גישה לטכנולוגיה. זאת, בדומה לבעלות החלקית שהייתה לאיראן על מפעל להעשרת אורניום בצרפת בימי השאה. אופציה אחרת היא לרכוש אורניום מועשר בשוק האנרגיה הבין-לאומי, כפי שעושות ספרד או פינלנד לדוגמה. יש לציין שבכל מקרה של קשיים להשגת אורניום מועשר לדלק גרעיני לכורי כוח - קיים בנק דלק מועשר בקזחסטן בשליטת סבא"א. מודל אפשרי נוסף הוא ההסכם שנחתם בין ארצות הברית לדרום קוריאה. ההסכם אומנם אינו סותם את הגולל בפני פעילויות במעגל הדלק, אך מתנה זאת בהסכמה אמריקנית. מכאן, שהסיכונים הגלומים בהסכם נמוכים, ועל כן הוא יכול להוות את הבסיס להסכם עתידי.
בשורה התחתונה, הסכמי השלום והנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב מהווים לבנה מרכזית בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. גם להסכם שלום עם סעודיה תהיינה משמעויות חיוביות מרחיקות לכת לישראל. עם זאת, אם הסכם זה יכלול פיתוח יכולות ליצירת מעגל דלק מלא בסעודיה, הסיכונים לישראל וליציבות האזורית יהיו גדולים. לפיכך, חיוני למנוע מסעודיה פיתוח יכולות מסוכנות אלה. כל בחירה אחרת עלולה להיות בכייה לדורות.
>>> אלוף (מיל') עמוס גלעד הוא ראש המכון למדיניות ולאסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן; לשעבר ראש האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון
>>> גדעון פרנק הוא יו"ר הוועד המנהל בטכניון; לשעבר מנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית
>>> ד"ר אפרים אסכולאי הוא לשעבר בכיר בוועדה לאנרגיה אטומית ובסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית
>>> ד"ר שי הר-צבי הוא ראש התחום הבין-לאומי והמזרח התיכון במכון למדיניות ולאסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן; לשעבר מנכ"ל בפועל של המשרד לנושאים אסטרטגיים