לפני כ-3 שנים ייצגתי אישה שספגה אלימות קשה בנישואים ושהתה באותה תקופה במקלט לנשים נפגעות אלימות. היא הייתה אימא לשני ילדים צעירים, ובמשך שש שנים בעלה סירב לתת לה גט ולשחרר אותה מהנישואין. אף שטענתי שעל בית הדין הרבני לחייב את האיש לתת לה גט, בין היתר משום שהוא אדם אלים, בית הדין קבע במהלך הדיון שאין לאישה עילת גירושים ושאם היא מעוניינת להשתחרר מהאיש - עליה להסכים לתנאים שלו. התנאי של אותו אדם היה אחד: הוא ייתן את הגט אם היא תוותר על תשלום המזונות לילדיהם המשותפים. לאחר כמה דיונים וכשהמצוקה של האישה גברה, היא החליטה שהיא מעדיפה לסיים עם הסיוט, להתגרש מהאיש ולהמשיך בחייה, תוך שהיא מוותר על תשלום המזונות לילדיה. זו דוגמה מאוד לא יוצאת דופן לאופן שבסופו של דבר כל חיוב במסגרת הגירושין בבית הדין הרבני עלול להיות כפוף לתנאים של האיש. הסיפור הזה חשוב מאוד על מנת להבין ולהפנים את המשמעות של השינוי שעלול להתרחש בחקיקה בהקשר למזונות ילדים.
כידוע, אתמול (ראשון) פורסם ב-N12 שמשרד המשפטים הוציא תזכיר של הצעת חוק שלפיה תינתן סמכות לבתי הדין הרבניים בדיונים על מזונות ילדים. כדי להבין מה משמעות הצעת החוק, כדאי לעשות סדר ולהבין את יסודות דיני הגירושין במשפט הישראלי.
מסיבות היסטוריות ופוליטיות דיני המשפחה בנויים טלאי על טלאי ומורכבים משתי מערכות: דתית ואזרחית, וזה כלל לא טריוויאלי ביחס למדינות מערביות אחרות. על פי החוק, יהודים יכולים להתחתן ולהתגרש רק בבתי הדין הרבניים (מוסלמים בבתי הדין השרעים ונוצרים בבתי הדין הכנסייתיים). ואולם הסמכות לדון בכל הנושאים הנלווים לסכסוך – משמורת ילדים, חלוקת רכוש ומזונות – נתונה לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני במקביל. הכלל שלפיו מכריעים היכן יתנהל הסכסוך – "מרוץ הסמכויות" – קובע שמי שמגיש ראשון את התביעה שלו הוא שיכריע באיזו ערכאה היא תידון. מזונות ילדים זו סוגיה מורכבת במיוחד מכיוון שהיא נוגעת לאינטרסים של קטינים. לנוכח זאת, בית המשפט העליון קבע כבר בשנת 1969 (הלכת שרגאי) שמזונות אינם תחת "מרוץ הסמכויות", וכן שאם אין הסכמה בין ההורים – ניתן לדון במזונות רק בבית המשפט לענייני משפחה.
החשש של בית המשפט העליון, וגם שלי בשנת 2023, היא שטובתם של קטינים לא תישקל במסגרת המאבק בין ההורים. הייחודיות של הדין היהודי הדתי הוא שהגירושין מתבצעים רק באמצעות שטר גט שהאיש נותן לאישה, ולבית הדין עצמו אין סמכות ליצור ולכונן את הגירושין. מכאן מגיעה תופעה נפוצה וקשה כפי שתיארתי בתחילת הדברים של סרבנות גט וסחטנות גט. סרבנות גט היא ניצול הכוח שמצוי ביד האיש (ובמידה פחותה בהרבה – ביד אישה) לצורך השגת תוצאה כלכלית או אחרת שהוא מעוניין בה. ומכאן, בהקשר של מזונות ילדים קיים חשש שנשים יוותרו על מזונות השייכים לילדיהן בתמורה למתן הגט.
נכון שגם במצב הנוכחי גבר יכול להתנות את מתן הגט ב"ויתור" על תשלום מזונות ילדים, כפי שעלה בסיפור שבראשית הדברים. ואולם מדובר באפשרות יותר מורכבת ומוגבלת במקרה שבו סוגיית המזונות נידונה בבית המשפט האזרחי. הפתח לסחטנות שקיים גם היום יהיה רחב בהרבה אם החוק יעבור וכל איש יוכל לכפות על אישתו לדון במזונות הילדים בבית הדין הרבני. אומנם יש לומר שיש כיום עורכי דין שסבורים שבתי הדין הרבניים פוסקים סכומי מזונות גבוהים יותר לנשים ביחס לערכאה האזרחית, ויש הממליצים לנשים לפנות לבתי הדין. ואולם, אני לא מזדהה עם המלצה זו. ראשית, זו קביעה שחלה לגבי חלק מהרכבי הדיינים. ויותר חשוב: כאשר ממילא הסכום שנפסק עלול להיות כפוף לתנאיו של האיש – לא ברור שפסיקת מזונות כזו מועילה. ושוב נזכיר: גם כיום כאשר שני הצדדים מסכימים על כך – החוק מאפשר לבני הזוג לדון במזונות הילדים בבית הדין הרבני. החשש הוא שכאשר צד אחד יוכל לכפות על השני להגיע לבית דין שכלליו הדתיים למרבה הצער אינם שוויוניים, שיחסי הכוח בו לא מאוזנים ושכל הדיינים בו הם גברים בלבד – מצבן של נשים יורע.
לסיום, חשוב לראות את הסוגיה בקונטקסט הכללי. תזכיר החוק למתן סמכות במזונות לבתי הדין הרבניים לא מגיע בחלל ריק. הוא מגיע על רקע ממשלה שמבקשת לחזק את הממסד הדתי על פני זה האזרחי ולשבש את האיזון בין שלוש הרשויות ולרכז את כל הכוח בממשלה. התזכיר מצטרף לשורה של מהלכים של הממשלה להצרת מעמדן של נשים: דחיית חקיקת חוק איזון אלקטרוני, העברה בקריאה ראשונה הצעה לביטול העצמאות של הרשות לקידום מעמד האישה, העברה בקריאה טרומית הצעה להרחיב את הסמכויות של בתי הדין הרבניים כך שיחולו (בהסכמה) על כל עניין אזרחי, דילול הייצוג של נשים בממשלה ובכנסת, הסכמים קואליציוניים שמתחייבים לסייג את חוק איסור הפליה והתחייבות של הממשלה לחזור בה מחתימה על אמנה בין-לאומית למאבק באלימות נגד נשים. מתן סמכויות נוספות לבתי הדין הרבני הם צעד נוסף להשלמת העולם החדש והמסוכן שהממשלה הנוכחית יוצרת עבור נשים.
>>> עו"ד ניצן כספי שילוני היא מנהלת משפטית של מרכז צדק לנשים ודוקטורנטית ללימוד מגדר באוניברסיטת בר אילן