ביום שני אושר לקריאה ראשונה אחד החוקים המשמעותיים שידע המשכן בשנים האחרונות: ביטול עילת הסבירות על החלטותיהם של נבחרי ציבור. בעברית פשוטה, בית המשפט לא יוכל לדון או לקבל החלטות בנוגע לסבירות ההחלטות של חברי כנסת, שרים וראש הממשלה. מבעד לקקופוניה והפופוליזם בוועדת החוקה, התקיים בה בימים האחרונים דיון מרתק שמזקק שתי תפיסות עולם מנוגדות.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
תומכי החקיקה סבורים כי כל מה שנאסר מפורשות בחוק, אסור, ואילו היתר מותר. זה לא אומר שלא עלולות להיווצר סיטואציות בעייתיות שאין לגביהן קביעה מפורשת בחוק, אבל גם במצב כזה תומכי החקיקה מעדיפים שהשופטים לא יתערבו בהחלטות, ונבחרי הציבור יישאו בתוצאות יהיו אשר יהיו. אם ייכשלו, הציבור יבוא איתם חשבון.
המתנגדים לביטול עילת הסבירות לא מבינים בכלל את קו המחשבה הזה. הרי בחירות מתקיימות אחת לארבע שנים והן בדרך כלל על כמה נושאים מרכזיים ולא על החלטות מנהליות ספציפיות. מדוע לפטור את הפוליטיקאים מהצורך לקבל החלטות סבירות, ולתת לציבור לסבול שנים מההשלכות?
אלה ואלה דברי אלוהים חיים. אלא שהנוסח הנוכחי של החוק לוקח את התפיסה הראשונה לקצה. לפי הייעוץ המשפטי לממשלה, ישראל עלולה להישאר עם חורים שחורים משפטיים – תחומים שלמים שבהם לא מוּחלת ביקורת שיפוטית, ובראשם מינויים ופיטורים בשירות הציבורי, וההתנהלות של הפוליטיקאים בתקופת הבחירות, שכידוע מועדת לפורענות. גם את חובת ההיוועצות עם אנשי מקצוע בסוגיות מורכבות, הם חוששים, ניתן יהיה לדרוס. בקיצור, עומדים לתת לחתול לשמור על השמנת.
אלא שבדיון עלתה גם דרך האמצע. פרופ' יואב דותן, מומחה למשפט מנהלי וציבורי ואחד המבקרים הבולטים של השימוש בעילת הסבירות, הציע שביל זהב: לבטל את השימוש בעילת הסבירות על החלטות הממשלה במליאתה, שכן בנושאי מדיניות אין לשופטים יתרון יחסי, אבל להשאיר את עילת הסבירות על מאות החלטות אחרות שמקבלים השרים כגון מכרזים, מינויים או העברות תקציביות. במילים אחרות, יש נוסחאות שיצמצמו התערבות מיותרת של השופטים בענייני מדיניות אבל לא יהפכו את ישראל לגן עדן לשחיתות. גם מומחים אחרים הציעו דגמים מרוסנים יותר.
עילת הסבירות – סיקור מורחב ב-N12:
- החוק לביטול עילת הסבירות יעלה לקריאה ראשונה ב-10 ביולי
- לפיד וגנץ: "התנהלותו של נתניהו ממשיכה לפרק את החברה"
- התגברות ב-61 וביטול עילת הסבירות: המהפכה המשפטית של לוין
"אם הולכים להחלטות שמוגדרות כהחלטות של שרים, כמעט כל החלטה שמתקבלת ע"י הממשלה מייצגת כל החלטה, אבל יש עשרות אלפי החלטות ביום שיכולות להיות מוגדרות כהחלטות של שרים".
פרופ' יואב דותן מ-@HebrewU_heb מתנגד להצעת הנוכחית של שינוי עילת הסבירות pic.twitter.com/AcToRTQe7v
אפילו ד"ר אביעד בקשי מפורום קהלת העיר שרצוי להסדיר בחוק את ההגנה על שומרי הסף מפני פיטורים שרירותיים, אך מחה על הטיפול הלא אחיד בנושא הקיים כיום. כרגע הקואליציה בשלה אך סביר להניח שלקראת הקריאה השנייה והשלישית יוכנסו שינויים בנוסח. אלא שהכיוון כרגע הוא להסתפק בתיקונים קוסמטיים בלבד, "ישראבלוף" – כגון הוצאה מהחוק של ראשי הערים שלא באמת נכנסו אליו גם ככה. יש שפע דרכים לתקן באופן מוצלח יותר, או לכל הפחות סביר.
משפט נתניהו: פתגם ידוע גורס שעדיף להיות צעיר, עשיר ובריא מאשר זקן, עני וחולה. על משפט נתניהו אפשר לומר שעדיף שהעד המרכזי יחזור על דבריו בחקירה, יהיה עקבי על הדוכן, ולא יחייב חקירה נוספת. עוד מוקדם לדעת אם במישור המשפטי עדות ארנון מילצ'ן היא כרטיס היציאה של בנימין נתניהו מהתיקים, אבל היא ללא ספק כאב ראש אדיר לתביעה. אחרי המכה בתיק 4000, עדות מילצ'ן יוצרת את התחושה שהעבודה בתיקים החשובים במדינה הייתה רשלנית. אבל מה שלא פחות חשוב הוא הממד הציבורי והפוליטי – אחרי תקופה ממושכת שבה העריכו בליכוד שנתניהו יחתור בקרוב לעסקת טיעון, כרגע זה לא על הפרק.
המשפט עוד יימשך זמן רב, ונתניהו צפוי להסכים לעסקה רק אם תשאיר אותו בחיים הפוליטיים. בקיצור, הוא כאן כדי להישאר. זה נתון משמעותי, שכן אחד האתגרים הגדולים של נתניהו היה מול מחנה יריב לוין בקואליציה: לפרקים היה נדמה שקבוצה גדולה של חברי כנסת נאמנה יותר לשר המשפטים מאשר לראש הממשלה. השלבים המכריעים של הרפורמה עוד לפנינו, ואם שוב יתגלעו חילוקי דעות בין נתניהו ללוין, הדילמה שלהם תהיה הפעם קשה הרבה יותר.
ונסיים באופוזיציה: בזמן שעשרות אלפים הפגינו במהלך השבוע ברחובות, ועשרות מהם בילו בבתי מעצר, חלק מחברי האופוזיציה ישנו שנת ישרים בבתיהם. בהצבעה על החוק שידחה את ההצבעה לרבנות הראשית (חוק שנועד לממש עסקה סיבובית שתותיר את מקורבי דרעי מרוצים) השתתפו רק 29 מ-56 חברי כנסת. יום למוחרת, בעוד חוק פרסונלי – חוק טבריה – השתתפו רק 32 חברי כנסת, וגם הם הלכו הביתה לפני אחת וחצי בלילה. לפיד, ליברמן וגנץ לא הגיעו בכלל כדי להרים את ידם נגד החוק. האופוזיציה, בהובלת יש עתיד, שוב הגיעה להסכמות, לא צלחה את השעות הארוכות על הדוכן ובעיקר אפשרה לחבריה להתקזז.
מובילי האופוזיציה (למעט מפלגת העבודה) טוענים שהם מגיעים לעסקאות טובות שיאפשרו להם למשוך זמן בלי "לגמור" את האנשים. לדבריהם הם אפילו מעכבים את הדיונים למשך יותר זמן ממה שהיו מצליחים לבד על הדוכן. ממילא, הם מזכירים, אין להם דרך לנצח בהצבעות. אלא שהדברים לא עובדים ככה: אופוזיציה יעילה, כמו זו שהוביל נתניהו, מנסה להתיש את הצד השני ולהכניס אותו לסיר לחץ של מתח ועייפות שלבסוף גם מייצר סכסוכים פנימיים. לא הכול מתחיל ונגמר בתוצאה על הלוח. נראה שהאופוזיציה התרגלה לסמוך על המחאה שתעשה לה את העבודה, חבל רק שאת השכר היא לוקחת לעצמה.
