התפטרותו של מנכ"ל משרד החינוך תא"ל אסף צלאל מתפקידו, מהווה קריאת השכמה נוספת - האם יהיה מי שיקשיב וישמע? מערכת החינוך מתמודדת כבר שנים עם תחלופה מהירה מדי של שרים ומנכ"לים ופוגעת קשות ביכולת של משרד החינוך להוביל תהליכים אסטרטגיים שיהוו מענה לאתגרים העצומים העומדים לפתחה.
חוסר במנהלים, במורים, בגננות ובאנשי טיפול; ירידה בהרשמה למכללות להוראה ולתעודת הוראה באוניברסיטאות שתחמיר חוסר עתידי; שחיקה נמשכת במעמד אנשי החינוך וירידה באטרקטיביות של המקצוע שנובעת מתנאי עבודה קשים, הם רק חלק מהאתגרים.
בנוסף, קיימת ירידה מדאיגה בהישגי התלמידים שלא רכשו את יסודות הקריאה, ויש עלייה של ממש במספר התלמידים שסובלים מבעיות רגשיות וחברתיות – תופעות שהחמירו מאוד בצל הפגיעה בשגרת הלמידה בעקבות מגפת הקורונה.
היעדר מענים ואמצעים טכנו-פדגוגיים, תוכניות לימוד שבחלקן כבר לא רלוונטיות לעידן המשתנה ולמיומנויות שנדרשות לחיים של הצלחה ומשמעות. משבר מתמשך בחינוך המיוחד כתוצאה מרפורמה שכשלה, מחסור בכיתות לימוד, בתקציבים להסעות ועוד מצטרפים לאתגרים העצומים.
החינוך הממלכתי נמצא במשבר זהותי, שכן, במשך שנים (בלשון המעטה) לא עודדו את המורים לעסוק בבעיות היסוד של החברה בישראל, באזרחות פעילה ובחינוך לדמוקרטיה ולשלום. כל אלו הן רק חלק מבעיות היסוד של המערכת שהרחיקה את גבולות בית הספר מהמציאות המשתנה במהירות בכל כך הרבה היבטים.
עם זאת, יש לא מעט יוזמות שהצליחו. בתי ספר שמפתחים פדגוגיות, יזמות וחדשנות. יש עדיין מורים רבים מעולים שקמים בכל בוקר לעבודתם באהבה עצומה לילדים, למרות הכול. בנוסף, מנהלים שעומדים מול קשיי ניהול יום-יומיים כמעט בודדים במערכה, ומנהלי אגפי החינוך שנכנסים יותר ויותר עמוק להכרח לתת מענה לתושבים שלהם. כולנו חייבים להם הכרת טוב ושיח מכבד ומוקיר!
וכשיש רפורמות שבאות לתת מענה לאתגרים הקשים והעמוקים, והיו כאלו לא מעט בקדנציה הקודמת (רפורמת הבגרויות, קידום אנגלית בגני הילדים, טיפוח של מעמד המורה ומעמד המנהל באמצעות קבוצות טאלנטים, הסכם שכר מיטיב לגננות ומורי היסודי וחט"ב ועוד) - אופס, מתחלפים שר ומנכ"ל, והמאמצים והמשאבים הרבים יורדים לטמיון – ומשבר האמון מעמיק.
האתגרים האלו, שעומדים בפני כולנו וייכנסו בקרוב לכל בית, יכולים וחייבים לקבל מענה! מערכת החינוך של ישראל יכולה להיות עם ההון האנושי המשובח שלה, במקומות המובילים בחינוך בעולם. השלב הראשון הוא להכיר במציאות - אנחנו על סיפו של איום קיומי! שהרי חינוך איכותי הומניסטי, הוא המפתח לזהות, לבוגרים שיודעים לחשוב בביקורתיות, כאלה שמכירים ערכי שוויון וחירות ומוקירים אותם, ומוכנים לפעול למען מצוינות אישית וחברתית במדינה שכולנו רוצים ויכולים להיות גאים בהישגיה.
זאת השעה להכריז על "עשור החינוך" ועל תוכנית לאומית ששמה את החינוך, את מעמד המורה ואת איכות ההוראה בראש מעייני המדינה. זוהי לא משימה של משרד אחד, כי אם משימה של ממשלה שצריכה להחליט לאפשר לחינוך להתנהל על פי סטנדרטים מקצועיים ועקביים לאורך זמן, לתכנן תכנון אסטרטגי שייתן מענה לכל הבעיות ולהקצות לכך את המשאבים הנדרשים. ויפה שעה אחת קודם.
>>> דלית שטאובר היא מנכ"לית משרד החינוך לשעבר
