בחלוף כתשעה חודשים, מאז כינונה של ממשלת ימין על-מלא, ברור לכול כי המכנה המשותף לכל הסיעות המרכיבות אותה הוא המשפט האלמותי שנהגה על ידי הגב׳ מ. רגב לפני שנים מספר - מה שווה לנו התאגיד/המשרד/החברה הממשלתית (מחק את המיותר) אם איננו שולטים בו או בה. כיום היא הבעה עיונית של מצב ממשי, כפי שכינה זאת בנסיבות אחרות ארנסט סימון. ביטולה של עילת הסבירות והכמיהה המוחצנת של שרי הממשלה למנות את מקורביהם, הם הישגיה וסימניה הבולטים ביותר של ממשלת היעדר הבושה. הצלחתם כישלוננו.
אבל גם על הרקע הזה, בולטים בעיוותם המקומם שני מהלכים מבישים, בני העת האחרונה. הראשון, החלטתו של השר לביטחון לאומי, הראשון לשמו, להפסיק השתתפות קצינים בהשתלמויות ובשאר פעילות "קרן וקסנר" בטענה שהקרן מעורבת פוליטית ומשתפת פעולה עם תנועות שמאל כמו שוברים שתיקה. ההחלטה השנייה, לפי הדיווחים, היא של שר החינוך ונציגה הזמני של הממשלה לאיים המלדיביים, להדיח את יו"ר יד ושם, בשל חשד כי אינו נוהג באופן ממלכתי כלפי מינויים פוליטיים. במציאות הזאת נדמה שהבושה התאבדה בקפיצת ראש צורנית לבריכה ריקה.
הנזק לשירות הציבורי
גילוי נאות, אני בוגר תוכנית הבכירים של "קרן וקסנר". אינני מכיר את קרן פלס, אבל מעריך את יצירתה. המשותף לשניהם, לקרן פלס ולקרן, שהקימו בני הזוג לסלי ואביגיל וקסנר, היא אהבתם לישראל, היותם פטריוטים על מלא ולא בערוץ חד ממדי, ויכולתם הקוגניטיבית לאהוב את הארץ הקשה הזאת למרות שרים כמו בן גביר וקיש. קרן וקסנר אינה פוליטית, בשום צורה או דרך. מטרתה של הקרן לשפר את יכולתם של עובדי השירות הציבורי במדינת ישראל, לאפשר להם לחבר בין תחומים ודיסציפלינות לטובת פרויקטים ארוכי-טווח, שיטיבו את מצבה של מדינת ישראל. הקרן מאפשרת לעובדי השירות הציבורי ללמוד ולהיוועץ, בטובי המרצים באחת מהאוניברסיטאות הטובות בעולם, לחזור למקום עבודתם, לחזור ולתרום למדינתם. מה פוליטי בכך? מה רע בכך?
באחד מהדיאלוגים המבריקים בספרו של גוז'ף הלר, "מלכוד 22" אומר גיבור הספר יסוריאן, בעגמומיות לחברו קלווינג׳ר: "אין לך סיכוי, ילד, הם שונאים יהודים". "אבל אני לא יהודי", ענה קלווינג'ר. "זה לא משנה, הם רודפים את כולם", השיב לו. מציאות הלרית הזויה מתרחשת בשירות הציבורי במדינת ישראל. כל מה שמריח כמקצועי ונטול פניות מתבקש לארוז את מטלטליו ולפנות את מקומו למינוי מקורבים, שריח חמוץ של חנופה מקדם את הגעתם.
לבושתנו, כבר הורגלנו להבין כי פיטורי ומינויי פקידים נועדו לחלות את פני הגברת. אבל מהו היגיונה של מניעת קדמה ועידוד בורות בשירות הציבורי, נדמה שקיבלנו עוד הצצה מזוויעה אל תפיסת עולמו של בן גביר, שמיטיב להשתמש בכל פלטפורמה חברתית ובכל עדכון משפטי, לצרכיו האידאולוגיים והאישיים בלבד. מונע זאת מארגוני המשרד ומצווה על המפכ״ל לציית לגחמותיו הפוליטיות. ראש הממשלה ושריו, מרבים לאיים על אויבנו כי יחזירו אותם לתקופת האבן. נדמה כי איומיהם הופכים כהים יותר ויותר, בשעה שדווקא אנחנו מתדרדרים לאחור אל תקופת החצרות הביזנטיות, בואכה תקופת האבן.
המסר שצריך לצאת מבג"ץ
לקראת המפגש הקרב ובא בין בג״ץ למעשיה של ממשלת האין-בושה, יפים דבריו של השופט חשין ז״ל, בעניין הנגבי וכהונתו כשר לביטחון פנים, עובר לחקירתו בפרשת המינויים הפוליטיים, שמחווירה מול מציאות חיינו: מושג זה של "לא-ייעשה כן במקומנו", שאוב מתחום שאינו תחום המשפט. לכל נוהג של "לא-ייעשה כן במקומנו" טעם והיגיון משל עצמו – בין טעם והיגיון היסטוריים בין טעם והיגיון אקטואליים – ואנשים נוהגים כפי שהם נוהגים כי כך ייעשה במקומנו או כי לא ייעשה כן במקומנו. כך נוהגים אנשים ויד המשפט אינה בהם. וככל שמתרחב תחום ה"לא יעשה כן במקומנו", ואנשים נוהגים על-פי אותו "ייעשה" או "לא ייעשה", כן יכול המשפט להתיר לעצמו שלא לומר את דברו ולהניח למסדרי נורמות אחרים – חברתיים, דתיים, מדינתיים – להסדיר את הצריך הסדר.
עומק התערבותו ותחומי התערבותו של בית-המשפט במעשי השלטון ייקבעו על-פי דרכי הנהגתו של השלטון. כך לא ייעשה, אמרה היועצת לשר המהפכה המשטרית, לשר הטיקטוק ולשר הנופשים, כך לא ייעשה צריך היה המפכ״ל לומר לשר ולאפשר לפקודיו להשתלם במסגרות הקרן, כך לא ייעשה צריך לומר גם בית המשפט לממשלה. כך לא ייעשה.
>>> ערן קמין הוא תת ניצב (בדימוס), היה בין השאר ראש מנהלת האכיפה הלאומית בעת משבר הקורונה, ראש חטיבת החקירות במשטרת ישראל, מפקד בפועל של היחידה הארצית לחקירות הונאה, מדריך במכללה לביטחון לאומי ונציג המשטרה והמשרד לביטחון לאומי בארה״ב ובקנדה