קשה להבחין בזה מהצד, זה שקט. זה לא עושה רעש כמו של בלימת חירום לפני תאונה. קשה לזהות את זה גם מבפנים. הרי הכול עדיין זז, המכונה עובדת. יש המון מילים באוויר. עורכי דין רצים במעגלים. נראה חי. רק החתימות מתעכבות קצת, ועוד קצת, ועוד קצת. ואולי יש גם קצת יותר שקט בבתי הקפה בשרונה. עדיין יש כתבות על גיוס פה ושם, על מכירה שקרתה. יש, אבל הרבה פחות. קשה לראות, קשה לשמוע, אבל זה כאן - כל כך כאן שזה משתק את כולנו מההלם. ככה נראית בלימת חירום של ההייטק.
במשך 5 חודשים הזהרנו, צעקנו מעל כל במה, ניסינו לשכנע את כל מי שרצה לשמוע - על קרקע האיום לשינוי המשטרי לא תצמח חדשנות. אם אין דמוקרטיה, אין הייטק. בתוך איום של שינוי שיטת הממשל, אי אפשר לקבל ודאות שתוכל להניע את כלכלת ההייטק. חמישה חודשים וכל התחזיות הפכו למציאות.
אין כמעט משקיעים, אין כמעט חברות חדשות, אין כמעט אקזיטים. אמרנו שההפיכה המשטרית תחסל את אומת הסטארט-אפ, וכעת אפשר להגיד בפה מלא שכל מה שחששנו מפניו קורה בשטח: ההשקעות בחברות הייטק ברבעון הראשון של 2023 ירדו ב-75% לעומת הרבעון הראשון של 2022. יש עוד טפטופים בחברות חדשות בשלבים המוקדמים, אבל אלה שבכל זאת קמות מעדיפות להירשם כחברות אמריקניות.
משקיעים זרים קוראים את הניו יורק טיימס - ופונים לאלטרנטיבות
90 אחוז מההשקעות בהייטק מגיעות ממשקיעים זרים. לאותם משקיעים ישנן אפשרויות השקעה רבות ומגוונות. אנחנו הרי לא לבד בעולם: אוקראינה, הודו, סין, ארצות הברית, גרמניה, אנגליה ועוד מדינות רבות. לכולן יש מרכזי הייטק. לכולן יש אקדמיה מעולה, בכולן אפשר להשקיע. המשקיע הזר רואה את השינויים שמתחוללים בישראל, קורא את תומאס פרידמן בניו יורק טיימס מכריז "ישראל שהכרנו מתה", "ישראל כבר לא דמוקרטית". המשקיע הזר עוצר. הוא מחכה לראות לאן יתפתחו הדברים, פונה להשקיע בינתיים במדינות אחרות. יש לו אלטרנטיבות. משקיעים מפחדים שישנו את המיסוי על השקעותיהם, שילאימו להם חברות, שיפגעו ביכולתם למכור, שיפגעו בקניינם. משקיעים אוהבים ביטחון, שהיום אין לישראל להציע.
ההייטק מדמם. סטארט-אפים שהיו אמורים לקום - לא קמים. פטנטים לא נרשמים, כספים לא מושקעים. ההייטק הישראלי, שהיווה כלי למוביליות חברתית לנערים ונערות בפריפריה, נעלם אט-אט. לאותם נערים כבר לא יהיה יותר על מה לחלום. נכון, אולי לא עשינו מספיק בשנים האחרונות, אבל עשינו הרבה. לפני עשור היו חרדים בודדים בהייטק, היום יש 15 אלף. לפני עשור לא היו סטארט-אפים חרדיים, היום יש 250. יזמים רבים ומובילים צמחו בפריפריה. אנחנו עושים. בלי ההייטק החלום הזה ייעלם לחלוטין. המוביליות החברתית תיעלם.
הסיליקון ואלי מתחיל לצאת מהמשבר, וישראל - היא תקועה בו עמוק-עמוק. הגרף של תחילת ההתאוששות אצלם מתרחק מהגרף שממשיך לרדת אצלנו. זה באמת מבהיל. לראשונה מזה הרבה שנים שאנחנו לא צמודים לסיליקון ואלי, לראשונה שהגרפים מתרחקים.
נזק שייקח שנים לשקם
השיחות בבית הנשיא על אותה הפיכה נמשכות, וכולם עומדים במקום. אנחנו רוצים לשמוע מהממשלה את המילים "גנזנו את החקיקה", כדי שהמשקיעים יידעו שיש ודאות ויחזרו לפה. אנחנו רוצים שיכניסו לתקנון הכנסת מנגנונים פשוטים שלא יאפשרו לעשות הפיכה משטרית בין לילה. את כל אלה אנחנו רוצים כדי להתחיל לשקם, ואנחנו נשקם. אנחנו רתומים לכך, ציונים על-מלא. בנינו פה תעשייה פעם אחת, נבנה שוב. הנזק כבר נעשה, זה יהיה קשה, אבל נילחם לשקם. אם מישהו חושב שמחר המשקיעים יחזרו לבד - טעות בידיו. ייקח שנים לשקם, ייקח שנים להחזיר את אמון המשקיעים.
המשקיעים השקיעו בישראל גם, וייתכן בעיקר, בגלל סנטימנט שנבנה במשך עשורים. לסנטימנט הזה קראנו במשך שני עשורים - 'סטארט-אפ ניישן'. 'סקייל-אפ ניישן' קראנו לו בחמש השנים האחרונות. רק שהיום זה כבר 'סטופ-אפ ניישן'. הסנטימנט הזה בדעיכה מואצת כיום. ממש התרסקות. סנטימנט שייקח שנים לשקמו.
בחברה הראשונה שלי, לפני 20+ שנים, המשקיע מעמק הסיליקון אמר: "אתה יכול לבנות את החברה איפה שאתה רוצה, אבל אני מגיע לפגישות הבורד עם אופניים". לקח לנו 20 שנה לשכנע את משקיעי עמק הסיליקון להגיע לבורדים שלנו עם מטוס לתל אביב, אסור שהם יחזרו לאופניים. אסור. זה יעלה לנו, לכולנו.
כלכלן כלשהו אמר פעם שלנהל כלכלה לפי תוצאות זה כמו לנהוג ברכב לפי המראה האחורית. אתה רואה את המשבר רק אחרי שעבר ואת התאונות שבדרך רק בדיעבד. הוא צדק. ממליץ לכולנו בחום לא להסתכל במראה עוד 7 שנים, אולי תשע, כשנבין את התוצאות - יזמים שלא יזמו, סטארט-אפים שלא קמו והשקעות שנעלמו.
ממליץ לקחת את הנושא הזה בחשבון כבר היום, ככה נראית בלימת חירום של ההייטק. בלי השקעות, יזמים וחברות חדשות יהיה פה קשה. יהיה פה רע על-מלא. מקווה לטוב.
>>> זוהר לבקוביץ הוא יזם הייטק ומשקיע הון-סיכון ישראלי, מייסד חברת הפרסום אמובי, פעיל במחאת ההייטקיסטים