הא.ב שלנו בספורט הישראלי מתחיל היום באות מ' - מרגש, מטורף, מופרך, מדהים. כל סופרלטיב שתמצאו למה שנבחרת ישראל עד גיל 20 בכדורגל עושה במונדיאליטו כרגע הוא לא מוגזם.
- סנסציית ענק: ישראל ניצחה את ברזיל ועלתה לחצי גמר המונדיאליטו
- "מוקדש למשפחות ההרוגים": הנבחרת שוב ריגשה – ולא רק בגלל הניצחון
כולם צובטים את עצמם ושואלים: הלו, זה ישראל? לנצח את ברזיל ברבע גמר המונדיאל? לעשות מהפכים שוב ושוב? לספוג שערים ברגעים קריטיים ומיד להגיב בהתנפלות ולהבקיע חזרה? לעמוד בקצבים הגופניים של עומס משחקים כזה? לנצח יריבות בדקות הסיום? לעמוד בלחץ של שלבי נוק-אאוט? אז כן, זו ישראל שעוד לא ראינו כמוה.
הנבחרת, שבתוך שנה מגיעה לגמר אליפות אירופה ונוסעת לגביע העולם ללא הכוכב הכי גדול שלה, אוסקר גלוך, וזה בכלל לא מפריע לה לכבוש את העולם עד גיל 20 ולהפוך לאחת מארבע הטובות בעולם.
הנבחרת הזאת גדולה מסך כל חלקיה. פעם בדור אנחנו חוזים במקבץ שחקנים מיוחד, כוכבי-על, תחושה שיש משהו אחר. אבל צריך להגיד את האמת, זה מעבר לזה, זו פשוט נבחרת מושלמת. יש לה מאמן, אופיר חיים, שמנצח על הדבר המופלא הזה ברמת האמונה הפסיכית בעצמם בכל מגרש, מול כל יריבה. הוא מכין ומנהל בהצלחה משחקים ברמה הטקטית, ופועל כל הזמן ליצור מחויבות של כל שחקן בסגל שהוא יכול לכבוש את העולם, תרתי משמע, גם אם ישחק רק כמה דקות כמחליף.
לראות את הנבחרת משחקת כדורגל אמיתי ויוזם מול הנבחרות הטובות ביותר בעולם, זה מצב שכל כך מוזר וכיף לעכל. זה מתחיל מהשוער צרפתי, שנותן שקט להגנה ומאוד בטוח בעצמו. הבלמים בראשות למקין משחקים כבר ברמת בוגרים. מגינים כמו רוי רביבו (הבן של חיים האגדי), שמוכיחים שאפשר להיות מגן איכותי וגם יצירתי כמו קשר. קשרי האמצע מופלאים בראשות מדמון וקנצפולסקי, שמניעים כדור ונלחמים בלי הפסקה והופכים לבעלי הבית בכל מגרש. קשרים קידמיים שעושים תנועות חכמות ויודעים להיכנס כמחליפים ולהכריע. ומקדימה - חלוץ שהרבה שנים לא גדל בכדורגל הישראלי כמו דור תורג'מן, חלוץ גבוה ומתעתע כי הוא יודע להסתובב לכל צד בקלות, לבעוט בימין וגם בשמאל, לעבור שחקנים בקלילות ולסדר לעצמו ולאחרים מצבים גם שהוא בא מאחור. לפני חודשיים התעקשתי במשחק הראשון שלו בבוגרים לעשות פינה מקצועית עליו ב״שער השבת״ סיכום המחזור, כי היה ברור שמדובר במשהו מאוד איכותי ואחר.
וסליחה שאני גולש למקומות אחרים, אבל לראות את חלאילי מבקיע שערים חשובים וכל המדינה קופצת מאושר, זה הדבר הנורמלי, היפה והנכון שגם אני חוויתי כשחקן בחדרי הלבשה בקבוצה ובנבחרת. כולם שווים בנבחרת, מכל מקום. מכל מגזר. לכולם יש מטרה אחת. זה הדבר הנורמלי שקיים על המגרש ובספורט ואיבדנו בשאר המקומות.
לצערי, רק חלק משחקני הנבחרת זו ייהפכו לכוכבים גדולים ברמת הבוגרים, אבל הם כבר אלופי העולם מבחינתנו מכיוון שיש דור חדש שגדל בישראל ובזכותם מאמין שגם ישראל טובה בכדורגל. גם ישראל יכולה לנצח את ברזיל. גם ישראל היא זו שמתעלה במאני טיים.
בעוד שאני גדלתי כשחקן על 'כמעט' ברמת הנבחרות, על מוטו של לא עומדים בלחץ ברגעים שצריך, ועל אתוס של פספוס בכדורגל הישראלי ושלל הקלישאות שכולנו מכירים, הפעם זה אחרת, גם אם זו רק הנבחרת עד גיל 20.
אתמול (שבת) ראיתי את המשחק עם שני הבנים שלי ועוד עשרה חברים שלהם יחד. כולם לא הפסיקו לשיר, לרקוד, לצרוח, להרגיש, להאמין ואפילו לבכות מאושר בסיום. זה הניצחון הכי גדול של הנבחרת הזו. הם חקוקים באותיות של זהב בדפי ההיסטוריה כי הם גורמים לדור שלם להאמין בכדורגל הישראלי. אין חשוב מזה.
>>> עמרי אפק הוא שחקן נבחרת ישראל לשעבר, כיום פרשן ספורט בערוץ הספורט ובקשת