ההודעה אודות חזרה לשגרה ביישובי העוטף הבוקר (רביעי) הכעיסה וקוממה לא מעט מתושבי האזור, ולא רק אותם. בתום יממה של ירי מאסיבי באופן יחסי לתקופה האחרונה ותגובה לילית של צה"ל - נראה שהאירוע הנוכחי הסתיים. הכעס גורם לנו לרצות ולגבות מחיר קשה ממי שמפרים את הריבונות הישראלית בתקופה האחרונה ומשבשים את חיי תושבי ישראל. יחד עם זאת, האחריות על ביטחונם של אזרחי ישראל מונחת על כתפי ראשי מערכת הביטחון, ואלו שיקולים רחבים יותר מהשיקול של היענות לרחשי הלב והרגשות.
תגובת צה"ל הלילה פגעה גם בחמאס למרות שלא הוא ביצע את הירי. חמאס נושא באחריות לרצועת עזה כולה, כולל על הג'יהאד האיסלאמי שביצע את הירי. זהו סיכון מחושב שנלקח על ידי מערכת הביטחון ונכון שכך בוצע (בעבר היו מקרים שלמרות שהג'יהאד האיסלאמי ירה, התגובה הייתה רק מול חמאס). הג'יהאד האיסלאמי הוא שהוביל את הירי, כשהטריגר הפעם הוא מותו של האסיר שובת הרעב חאדר עדנאן. חמאס הכיל את תגובת צה"ל ולא השתתף בירי למעט רקטות אוויריות שאינן מסכנות חיים.
את אירועי היממה האחרונה לא ניתן לנתק מההסלמה המתגלגלת בזירה הפלסטינית, לה אנחנו עדים בכל התקופה האחרונה. עם זאת, אסור לנו להגזים ולקשר את כל הזירות יחדיו עם איראן והחזית הצפונית. זהו אומנם נרטיב שאיראן הייתה רוצה לייצר בתודעתנו, אך אין צורך להיעתר לשאיפה זו. העובדות הן שהזירה הפלסטינית היא המבעבעת, איראן וחיזבאללה אלו הן שמנסות לרתום אנרגיה זו לצרכיהן. חמאס פועל בכדי להמשיך ולשלהב את צעירי יהודה ושומרון ומכווין פיגועים דרך הזרוע שלו בחו"ל ובעזה. הוא עושה זאת ובמקביל מנסה להימנע ממערכה כוללת בעזה, שם התמקדותו היא בהמשך תהליך ההתעצמות וייצוב המצב הכלכלי.
בבואם של מקבלי ההחלטות בישראל לדון בדרכי הפעולה הנדרשות אל מול הזירה הפלסטינית עליהם לשקול את השיקולים הבאים:
- ליזום ולא להיגרר להתשה חסרת תוחלת באש, שלא יהיה בה הישג משמעותי -"תיאוריית ניצחון": במקרה זה הירי הפלסטיני היה תגובה למותו של האסיר, לכן טוב שלא נגררנו למערכה ביוזמת היריב.
- להפגין עוצמה באופן שירתיע את הזירות האחרות, כאשר הדבר המרתיע ביותר הוא סיכול בכירים. אנחנו נקבע את המועד המתאים, ולא בעיתוי בו הצד השני מוכן ומוגן.
- חוסן פנימי ולגיטימציה בין-לאומית הם מרכיבים חשובים בהחלטות על מבצע שיכול להסלים למערכה רחבה. העובדה שאת האירוע הנוכחי התחיל מותו של אסיר שובת רעב שניהל קמפיין נגד מדיניות המעצרים המנהליים של ישראל אינה בסיס טוב לתמיכה רחבה (ולמרות הירי שבוצע אתמול).
לסיכום: המטרה היא החזרת השקט ושיקום ההרתעה, תוך גביית מחיר כזה שיגרום לצד השני לחשוב פעמים רבות לפני שיעז לאתגר שוב את הריבונות הישראלית. הדרך להשיג את המטרה עוברת ביוזמה ולא בהיגררות. התגובה הכמעט-אוטומטית הלילה התמקדה בנכסים ולא באנשים. אין הדבר מהווה תעודת ביטוח לגבי ההמשך ומחוללי הטרור צריכים לדעת שאינם מוגנים.
וכמה משפטים לסיום - אירועי היממה האחרונה הם המחשה נוספת לצורך האקוטי של ישראל להפסיק לאלתר לפצוע את עצמה ולהתמקד בפציעת אויביה. מי שהיה זקוק ל"מבחן מציאות" נוסף הממחיש מדוע יש לגנוז את המהפכה המשפטית ולהגיע לפשרה בשיחות בבית הנשיא - קיבל אותה הלילה. בואו נתמקד בהכרעת אויבינו האמיתיים ולא בהכרעה אחד של השני.
>>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, ראש אמ"ן לשעבר