למשך 24 שעות נדירות היה נראה שהפנטזיה הגדולה של המערב הולכת להתממש, כשהחלום הבלתי אפשרי שפוטין ייפול - הפך לרגע לאפשרי. ההתרגשות הייתה עצומה, שכן פוטין הוא הרוע בהתגלמותו. ואם כך, הרי שמי שיוריד אותו הוא טוב. הוא נהדר. אז לטיפוס ה"נהדר" הזה קוראים יבגני פריגוז'ין, ולחבורה ה"נהדרת" שלו קוראים קבוצת וגנר. וקשה להעלות על הדעת חלאות אדם גדולים מאלה.
לפני כמה חודשים, כשתיעדתי את הקרב על באחמוט, הקרב הכי ארוך והכי אכזרי במלחמה עד היום, נחשפתי פעם ראשונה לשכירי החרב של וגנר. בעיקר לגופות שלהם. החיילים האוקראינים שאליהם הצטרפתי היו מבועתים. הקרב היה נטול כל היגיון.
כפי שסיפרו החיילים האוקראינים: "אנחנו הורגים מדי יום כמה מאות מהם. היה יום שבו הרגנו אפילו 900 אורקים! ביום אחד! אבל הם לא נגמרים. הם צצים מחדש, באלפים, וממשיכים להתקדם לאותה חזית בה מוטלות אינסוף הגופות של החברים שלהם. הם יודעים שתוך כמה שניות נהרוג גם אותם אבל הם ממשיכים קדימה. כי אם מישהו מהם מהסס או מנסה לברוח החברים שלו, שנמצאים בעמדה מאחוריו, יירו בו בגב".
האוקראינים בבאחמוט כמעט לא קראו לחיילים האלה בשמם - וגנר. הם קראו להם אורקים (orcs). האורקים הם יצורים בדיוניים מספריו של טולקין. בספרים שלו הם מתוארים כיצורים מלוכלכים ומכוערים, אכזריים ואלימים, אומללים ומרירים. האורקים יודעים רק להרוס, לשרוף ולהחריב והם מלאי שנאה רצחנית אפילו כלפי בני מינם. אם חושבים על קבוצת וגנר, אפשר להתחבר לחלקים בתיאור הזה.
מנהיג הקבוצה יבגני פריגוז'ין, שכל העולם נשא אליו עיניים כלות ביממה האחרונה, נידון בעבר ל-12 שנות מאסר על הפעלת רשת זנות של קטינים. אחרי שישב 9 שנים הוא שוחרר, הקים אימפריה של מסעדנות, הפך לאיש סודו של פוטין - ובהמשך הפך למפקד של קבוצת וגנר - אותה מיליציה של שכירי חרב שבמקור שימשה צבא צללים של פוטין.
האסירים - וההבטחה של פריגוז'ין
כשהפלישה הרוסית לאוקראינה הסתבכה, נדרש פריגוז'ין להגדיל את קבוצת וגנר שעד אז מנתה אלפים בודדים. הוא היה צריך לעבוד מהר, ורוב האנשים שגייס אליו היו חלאות אדם אפילו במונחים שלו. פריגוז'ין הלך לבתי כלא והבטיח לאסירים דיל: חנינה בתנאי שיילחמו בחזית. ייאמר לזכותו של פריגוז'ין שתמיד אמר את האמת שלו בפנים: "אני לא מבטיח לכם שתישארו בחיים, אבל מי שכן יצליח לשרוד יזכה לחנינה ויהפוך לגיבור רוסיה". ולא הייתה כאן שום בעיה אם מדובר במישהו שאנס קטינה בת 11 או ברוצח ששיסף בני משפחה שלמה - כולם היו מוזמנים לדיל הזה.
אלה היו עיקר הלוחמים בבאחמוט. יותר מ-20 אלף מהם נהרגו במלחמה הזו. מה שכן, התברר שמשהו בטירוף החולני הזה עובד. לפני חודש, מקץ שנה של אותו קרב נורא על באחמוט, האורקים של וגנר הצליחו לכבוש את העיר ולספק לפוטין הישג נדיר במלחמה הכושלת שלו.
>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
ברגע שהכוחות של קבוצת וגנר כבשו את באחמוט לא יכולתי שלא להתייסר ממחשבות על אותם אנשים שתיעדתי כמה חודשים קודם. בני משפחה שסירבו לעזוב את העיר ושרדו שנה שלמה של הפגזות, אש צלפים, קרבות רחוב, מל"טים מתאבדים ופצצות זרחן, שבהם הייתה קרינה בת ה-14. היא הייתה זו שלמדה לזהות הכי טוב איזה שריקה או שיגור הולכים ליפול בכיוון שלנו, ומתי צריך להשתטח על הקרקע ולקוות לטוב. היא זו שאמרה לי להיכנס עמוק יותר למקלט כי היא זיהתה את הצליל של פצצת מצרר שהייתה בדרך אלינו. מטבע הדברים, המחשבה שקרינה והשכונה שלה נכבשו על ידי חבורה שמורכבת בין היתר מרוצחים ואנסים - הכניסה אותי לסרטים עם התרחישים הכי איומים.
בעיצומו של הקרב על באחמוט הצטלם פריגוז'ין בחדר אפל שבו היו מוטלות עשרות גופות של לוחמי וגנר. הפנס של הצלם שהאיר את ראש קבוצת וגנר האיר במעומעם גם כמה מהפנים של אותם הרוגים. פריגוז'ין זעם וקילל במילים הכי בוטות את שר ההגנה הרוסי שויגו ואת הרמטכ"ל הרוסי גרסימוב. זה היה מופע מדהים מכל הבחינות הרעות. פריגוז'ין האשים את הצבא הרוסי (בצדק) בכך שלא חימש כראוי את לוחמי וגנר, ובטון מלא בוז נהם שצבא רוסיה באופן כללי מורכב ממפקדים פחדנים.
לדבריו, בניגוד לוגנר "הפטריוטים שמקריבים את עצמם למען רוסיה", הכוחות הרוסיים רק מחפשים איך לברוח מהמלחמה הזו. הרושם היה שאם פריגוז'ין מרשה לעצמו לדבר כך, בצורה שחושפת את הצבא הרוסי בעליבותו ומעוררת דמורליזציה בציבור הרוסי, זה כנראה משום שהוא מתואם עם פוטין. שמצידו, כדיקטטור פרנואיד, תמיד אהב לעשות "הפרד ומשול" בין כל מוקדי הכוח של הצבאות והמיליציות שלו.
אבל ביממה האחרונה הכול התפוצץ. פריגוז'ין, עם קרוב ל-30 אלף לוחמי וגנר החלו לפעול בתוך רוסיה עצמה, השתלטו על מתקני צבא בעיר רוסטוב, ולמשך כמה שעות אף התנהלו לכיוון מוסקווה. פוטין מצידו דיבר על אנשי וגנר כעל בוגדים ועל "סכין בגב האומה", ופריגוז'ין פלט לרגע שעוד כמה שעות ממילא פוטין כבר לא יהיה נשיא רוסיה.
אם מנסים לחשוב על פסקול פומפוזי שאין ראוי ממנו לשמש כרקע לאותם רגעים דרמטיים בלתי נתפסים של היממה האחרונה, אין ויכוח בכלל: "דהרת הוולקירות" של וגנר, שזה למעשה המקור לשם של קבוצת וגנר. וגנר היה הכינוי של מי שייסד את הקבוצה. הכינוי הזה ניתן לו כי הוא היה מאוהב בסצנה מהסרט "אפוקליפסה עכשיו", שבה משמידים מסוקי קרב אמריקאים כפר וייטנאמי בפצצות נפאלם, כשברקע דהרת הוולקירות של וגנר.
המרד ברוסיה נגמר?
פתאום, כמו ביצירה עצמה, הפומפוזיות, הלמוּת התופים וכלי הנשיפה גוועו בבת אחת. כי השקט שבא פתאום מוזר לא פחות. הרי פוטין לא באמת יכול להרשות לעצמו "לחיות" עם קריזיונר כמו פריגוז'ין, שפיתח מגלומניה שכבר מאיימת על משטרו ושלרשותו עומד כוח של אלפי רוצחים פסיכופתים שאין להם מה להפסיד ושיש להם הניסיון הכי עשיר בשדה הקרב.
אף אחד לא באמת יודע מה יהיה עכשיו. המלחמה הזו ממשיכה להפתיע את כל התחזיות ואת כל הפרשנים. ככה זה כשההיגיון של מי שמנתחים אותה לא תמיד קשור להיגיון של אלה שנלחמים אותה.
הכותב תיעד ב"עובדה" את הקרב על באחמוט שבו לחמו שכירי החרב של קבוצת וגנר.