לפני 42 שנים סדאם חוסיין, הממשל האמריקני והציבור בישראל הופתעו כשישראל החליטה לשלוח מטוסיה וטייסיה כדי להשמיד את הכור הסמוך לבגדד, בטרם יופעל. גם בספטמבר 2007 אסד והציבור בישראל הופתעו לשמוע על תקיפת הכור שסיפקה צפון קוריאה לסוריה והוקם ליד דיר א-זור.
המקרה האיראני שונה בתכלית. האיראנים והציבור בישראל כבר דנים בסטטוס התוכנית הגרעינית האיראנית ובאפשרות לתקיפה הישראלית ב-25 השנים האחרונות. ב-2023 תוכנית הגרעין האיראנית בשלב מאוד מתקדם ונמצאת בכותרות. מנהיגי ישראל חוזרים ומצהירים כי לא יאפשרו לאיראן להחזיק בנשק גרעיני. הממשל האמריקני מגביר הפעילות הצבאית באזור כדי להרתיע את איראן מהחלטה לפרוץ לפצצה. לאחרונה אף הבהיר היועץ לביטחון לאומי ג'ק סאליבן, לראשונה בפומבי, כי ארצות הברית מכירה בזכותה של ישראל לחופש פעולה מול איראן.
הציבור בישראל הוצף בשבוע שעבר בשלל ידיעות דרמטיות על "פריצה איראנית לפצצה שתחייב תקיפה ישראלית". האווירה בישראל התאפיינה בשבועות האחרונים בעיקר בפאניקה. כותרות העיתונים ומהדורות הטלוויזיה, כמו הכרזות מנהיגי המדינה, יצרו אווירה של ערב תקיפה באיראן, אולם קשה לזהות התפתחות חדשה שמצדיקה את הכותרות. חיל האוויר מתאמן מזה שנים על תקיפה כזאת והאיראנים כבר שלוש שנים במרחק קצר (בין מספר שבועות לחודשים בודדים) מחומר בקיע לפצצה ראשונה.
להלן כמה שאלות יסוד ותשובות פשוטות, כדי לחזור לבהירות בהערכת המצב:
האם איראן תייצר פצצה גרעינית בחודשים הקרובים?
ממש לא! איראן נמצאת אומנם במרחק כשבועיים מהעשרת אורניום ל-90% בכמות המספיקה לפצצה אחת, מרגע שתחליט על כך. הדרך לפצצה עוברת בהרכבת מערכת נשק מסובכת ומתוחכמת, והמודיעין הישראלי מעריך שהתהליך ייארך כשנתיים מקבלת החלטה. המנהיג העליון האיראני לא החליט להעשיר או להגיע לנשק, הפשרת היחסים עם סעודיה וקידום שיח דיפלומטי עם ארצות הברית דווקא מקטינים הסיכון שיקבל אותה בקרוב.
האם איראן חצתה את הקו האדום שנתניהו שרטט באו"ם ב-2012?
בהחלט כן. הקו האדום של ראש הממשלה היה בכמות של 90 אחוז מהחומר הנדרש לפצצה אחת. בזמן שישראל הייתה עסוקה בחמש מערכות בחירות, איראן צברה כמויות אורניום מעושר שאם יועשר לרמה צבאית - יספיק ל-5-7 פצצות. למעשה, איראן נזהרה לא לחצות את הקו האדום עד פרישת טראמפ מההסכם ב-2018 ומאז היא מתקדמת באופן עקבי. עם זאת, השאלה מהו הקו האדום 2023 – העשרה ל-90%, הפעלת קבוצת נשק או פרישה מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. ישראל וארצות הברית נזהרות מאוד לא לחשוף בפומבי את הקווים האדומים שלהם.
האם עוד ניתן לעצור את איראן?
בהחלט כן. עצירת איראן אפשרית עדיין גם באמצעים דיפלומטיים וגם דרך האופציה הצבאית. בכל אחת מהדרכים הסיכוי לעצירה יהיה משמעותי יותר אם ישראל תתאם את האסטרטגיה שלה עם המעצמה החולקת איתה את אותו יעד – "שלאיראן לא יהיה לעולם נשק גרעיני". ישראל חייבת לגבש מסגרת של הסכמות עם הממשל האמריקני, במסגרתן תובטח היכולת לזהות החלטה איראנית לקדם את תוכנית הנשק או לפרוץ לפצצה; יחוזקו היכולות הצבאיות של ישראל לעצור מהלך כזה; יישמר חופש הפעולה לעשות זאת; יינתן גיבוי אמריקני בתרחיש של עימות מתמשך (כדי לתחם ולסיים עימות כזה), ומחויבות אמריקנית שלאחר תקיפה ישראלית, איראן לא תוכל לשקם את תוכנית הגרעין שלה. מסגרת הסכמות כזו תגביר את הסבירות להרתעת איראן מלהחליט על העשרה גבוהה ועל פיתוח נשק גרעיני, ותבטיח יכולת סיכול ומניעה ישראלית אפקטיבית - במקרה שאיראן תחליט לעשות זאת.
האם ארצות הברית ואיראן בדרך להסכם גרעין?
לא הסכם, אך בהחלט ייתכנו הסכמות! איראן וגם ארצות הברית לא יכולות לחזור ל-JCPOA – אך שתיהן גם לא מעוניינות להגיע לעימות ונזהרות מלחצות קווים אדומים האחת של השנייה. ישנם סימנים מעידים על התקדמות השיח ביניהן: היערכות לשחרור מיליארדי דולרים הכלואים בקוריאה, יפן ועיראק במסגרת עסקת שחרור אסירים, הסכמות בין סבא"א לאיראן על החזרת חלק מהמצלמות של הסוכנות תמורת סגירת שניים מארבעת התיקים הפתוחים. אם יהיו הסכמות, הן צפויות להיות כנראה במתווה של "הקפאה תמורת הקפאה": האיראנים יעצרו ולא יצברו חומר מועשר נוסף (לפחות לא ב-60%) והאמריקנים, לאחר שחרור 13 מיליארד דולר, לא יטילו סנקציות נוספות.
לממשל האמריקני יש אינטרס לקדם הסכמות - לא בהכרח הסכם פורמלי שיסבך אותו מול הקונגרס, אך הסכמות שיקפיאו את המצב מול איראן ויאפשרו לנשיא למקד מאמציו בסין ובמלחמה באוקראינה – שתי הזירות שיקבעו את המורשת שלו במדיניות החוץ. במקביל, נראה שהממשל משקיע מאמצים גם בקידום היחסים עם סעודיה, במסגרת זו גם קידום נורמליזציה עם ישראל.
לאיראנים אינטרס לשחרר הלחץ הכלכלי והמדיני גם במחיר הקפאת תוכנית הגרעין במקומה הנוכחי – לאחר שהשיגה היכולת להעשיר לרמות גבוהות ולבנות ליבה של פצצת אטום - ובאופן שיחזק את הלגיטימיות של תוכנית הגרעין והמשטר, ויותיר להנהגה האיראנית אופציה להתקדם בעתיד לפצצת גרעין. ובינתיים ליהנות בהווה מאוירת "הסולחה האזורית" שמתפשטת במזרח התיכון, לאחר ההסכם בין איראן לסעודיה.
האם הסכמות איראניות-אמריקניות רעות לישראל?
אנו נדרשים להכיר את פרטי ההסכמות – וישנן הסכמות שישראל יכולה לחיות עימן. אם ההסכמות לא יהיו פורמליות וכתוצאה מכך לא יפגעו בחופש הפעולה הישראלי, יקפיאו את סעיפי ה״שקיעה״ (אשר מסירים החסמים על תוכנית הגרעין האיראנית בעוד שנים אחדות), יחזקו את הפיקוח הבין-לאומי על תוכנית הגרעין וישמשו בסיס לשיח על ״הסכם ארוך ומהודק יותר״, כפי שהתחייב הנשיא ביידן בעבר – ישראל תזכה לזמן יקר על מנת לשפר היערכות כדי למנוע מאיראן נשק גרעיני בעתיד. אם הסכמות חלקיות ישמשו כעילה להורדת הסוגייה מסדר היום או להגבלת חופש הפעולה הישראלי – גלומים בכך סיכונים משמעותיים לישראל. בכל מקרה, האתגר הישראלי המרכזי יהיה להשאיר את הסוגייה האיראנית בראש האג'נדה הבין-לאומית, בעיקר בוושינגטון, כדי לוודא שלא מדובר בסוף פסוק, אלא בהשהיה לטובת חתירה להישגים טובים יותר מהסכם הגרעין שנחתם ב-2015.
רה"מ נתניהו קבע לממשלתו יעד עליון בהקמתה וחזר עליו בשבוע שעבר: "למנוע מאיראן נשק גרעיני", אולם לשם כך יש לסגור את הפער בין הדיבורים למעשים. בלימת איראן מלהגיע לגרעין איננה יעד טריוויאלי במצבה המתקדם של תוכנית הגרעין האיראנית, כאשר איראן נערכת כבר יותר מעשור להתגונן ולהגיב על תקיפה וכאשר תשומת הלב הבין-לאומי מתמקדת ב"מלחמה הקרה" בין ארצות הברית וסין וב"מלחמה החמה" באוקראינה. גם בזמנים רגילים, מדובר באתגר מדיני, צבאי וכלכלי משמעותי, המחייב גיוס משאבים לאומיים והתמקדות.
עם זאת, יעד זה עודנו אפשרי ובידי ישראל. לשם השגתו, על ממשלת ישראל להציב יעד זה בראש מעייניה, על חשבון נושאים אחרים ודחופים פחות. חובה לזנוח את יוזמות החקיקה שהציתו את המשבר הפנימי בישראל ועודדו את אויבינו; לעצור מהלכים מתגרים ומפרי הבנות עם וושינגטון ביהודה ושומרון, לרכז מאמצים בחיזוק מהיר ואפקטיבי של הכלכלה הישראלית והחוסן הלאומי, שהינם קריטיים להשלמת ההיערכות הביטחונית והמדינית למערכה מול הגרעין האיראני; ולשקם היחסים עם ממשל ביידן שעודנו מחויב לביטחון ישראל ולמנוע מאיראן נשק גרעיני.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
>>> ד״ר אבנר גולוב מכהן כסגן נשיא Mind Israel, שירת עד לאחרונה כבכיר במטה לביטחון לאומי (מל״ל)