חזרתו של אבי מעוז לזירה כגורם מפקח ומכוון את תוכניות הלימוד של החינוך הממלכתי היא סימן אזהרה לכל הורה ולכל מי שחרד לגורלה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. שובו גם מצביע על טקטיקה מסוכנת של הממשלה הנוכחית: שגר והשכח.
אבי מעוז הושלך למרכז הזירה הציבורית ונתקל בהתנגדות עזה, לכן הוא הוסט לרגע לשורות האחוריות, ועכשיו, בחסות השיכחה הוא חוזר - ובידו כוח וכסף לשנות את תכני הלימוד של ילדי ישראל. מדובר במהלך רב-שלבי, שבו מעוז מציע ומסנן תכני לימוד, אורית סטרוק תומכת בגופים קיצוניים, שבשם המשימות הלאומיות יוכלו "לגייס" את ילדי בתי הספר לפעולה, והיא מחוזקת על ידי חיזוק תחום המורשת והגרעינים התורניים.
כך, הילד שלכם ילמד גיאומטריה על ידי שרטוט מתווה בית המקדש, ישאל בחשבון כמה נשים יכולות לשבת במושב האחורי של האוטובוס, יצא לטיול ישראלי בהנחיית בנות שירות לאומי או בהנחייתם של אנשי הגרעינים התורניים שילמדו אותו ש"לנו ורק לנו ניתנה הארץ". ילדכם יסייר במחנות ההשמדה וילמד שהמופתי ולא הנאצים הם שאחראים להשמדה, ומספר האזרחות הוא ילמד להתעלם מסכנות הדיקטטורה, מזכויות המיעוט, מזכויות הנשים (הס מלהזכיר את הקהילה הלהט"בית).
האוטונומיה הניהולית שמרבים לדבר עליה נופלת למרמס האינטרסים של קבוצה קטנה וקיצונית בחברה הישראלית, שמנסה להטעות אותנו ולגרום לנו לחשוב שלמנהלי בתי הספר יש חופש בחירה. אכן, מנהלת בית ספר תוכל לבחור בין תוכנית של מדרשת אדם, האגודה לזכויות האזרח או המכון הישראלי לדמוקרטיה. יחד עם זאת, היא תאלץ להחליט אם לשלם על תוכניות אלו ולמצוא עצמה חשופה לנזיפות או קנסות על דברים שיאמרו במהלך הלימודים, למשל, אזכור מעמדם של אזרחי ישראל הפלסטינים או בחירה בתוכנית של גופים ימניים או מתנחלים, הניתנת בחינם בתוספת תמריץ יפה, לזכות בשבחים ממשרד החינוך ובפרסים ממשרד המורשת. במה תבחר?
אם ההורים לא יפקחו עין סביר מאוד שהמנהלת תבחר בדרך הקלה. במיוחד כשהפעילות הזו עטופה בצלופן ורדרד של "אהבת ישראל", "נאמנות למולדת" ו"מורשת בית אבא", והיא משווקת בנועם (תרתי משמע) שפתיים ובחיוך מאוזן לאוזן.
בפעם הבאה שיציעו לילדיכם לצאת לסיור בחסות רשות העתיקות (ובפיקוח השר עמיחי אליהו), להתנדב מטעם רשות השירות הלאומי-אזרחי (בחסות השרה אורית סטרוק) או שימליצו להם על תוכנית לימודים איכותית בחסות אבי מעוז - תהיו חשדנים! השאירו את הילדים בבית אם צריך, לוו אותם במידת האפשר, קראו את ספרי הלימוד שלהם, דברו איתם.
אובדן האמון שרצונה של מערכת החינוך בפרט ושל מדינת ישראל בכלל לחנך את הדור הבא לערכי הדמוקרטיה, השוויון, הסובלנות והחיים המשותפים, מטיל על כולנו אחריות להיות מחנכים. לפני שלוקחים דגל והולכים להפגנה - כדאי לעצור בכיתה.
>>> פרופ' יולי תמיר- נשיאת מכללת בית ברל, לשעבר שרת החינוך