למרות כל החששות והסכנות שכרוכות בכך - אין מנוס מהפעלת השב"כ כסיוע למשטרה במאבק בפשיעה הערבית. אנחנו נמצאים במצב חירום, ובמצב כזה מפעילים אמצעי חירום לתקופה מוגבלת.
הטבח ביפיע מחייב דיון מיוחד בממשלה וצעדי חירום על ידי המשטרה. הגענו למצב שבו בכל סכסוך בחברה הערבית נעשה שימוש בנשק, וכפועל יוצא מכך - בכל יום בממוצע נרצח אדם באחד מהיישובים הערביים. הנטייה לפתור כל סכסוך בנשק מכרסמת ומאיימת על החברה הערבית, והסכנה היא שהזילות בחיי אדם תגלוש במהרה גם לחברה היהודית.
מספר הפענוחים בחקירת מקרי הרצח במגזר הערבי זעום ומקומם: פחות מ-15 תיקים פוענחו. אם מצרפים את הנתון הזה למספר הנרצחים מתחילת השנה - 97, התוצאה המתקבלת מצביעה על כישלון בהתמודדות עד כה עם נגיף האלימות במגזר הערבי.
גם פרנסי המגזר - ראשי היישובים והמועצות, חברי הכנסת ואנשי הדת המכובדים - גם אלה לא יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם במצב שאליו הגענו. היעדר שיתוף הפעולה עם המשטרה והסירוב להירתם למשל למבצעי איסוף של עשרות אלפי הנשקים הלא-חוקיים שבידי האזרחים, כל אלה רק תורמים להצלחת ארגוני ומשפחות הפשע באנרכיה שהשליטו בלא מעט יישובים ערביים. בהיעדר שיתוף פעולה ועם כוח אדם נחות מול משימות לאומיות, סיכויי המאבק של המשטרה כפי שהוא מתנהל כיום - כמעט אפסיים.
זו הסיבה שהחלטה על סיוע מוגבל של השב"כ יכולה להיות גיים צ'יינג'ר במלחמה הזאת. כן, זו מלחמה, עם נשק, הרוגים, פצועים ופחד לצאת מהבתים. במלחמה מן הסוג הזה נדרשים מהלכים לא שגרתיים כבר בתקופה הקרובה.
הרצח היום (חמישי) ביפיע הוא פיגוע פלילי על כל המשתמע ממנו. המאבק בטרור הפלילי הזה מתיר ומחייב שימוש בכל האמצעים. כבר מהיום!