אם מישהו עוד יכול היה להאמין שהביקור של נתניהו בבית הלבן מתעכב בגלל לו"ז, ברור שהידיעה על הנסיעה המתוכננת של ראש הממשלה לבייג'ינג מנפצת אפילו את האפשרות הקלושה הזאת. כל סיקור של הבחירה בביקור בסין ילווה בשורה שמזכירה עד כמה המצב של נתניהו רעוע בוושינגטון, וכמה מעמדו מוחלש בעיני הממשל. המצב עד כדי כך בעייתי, שמי שמתהדר להיות חברו הטוב מזה 40 שנה, ג'ו ביידן, לא רוצה אותו לצידו.
זו לא רק המהפכה החוקתית שמרחיקה בין שני האישים הללו ומונעת את הביקור בוושינגטון. זו גם העובדה שממשלת ישראל והממשל של ביידן הולכים ומתרחקים בשורה של נושאים: אם אלו השרים שנתניהו בחר, אם זו ההתרסה הבלתי נגמרת באמצעות הבנייה בשטחים, האלימות של המתנחלים כלפי הפלסטינים ובוודאי גם העובדה שישראל מסרבת להיענות לדרישה של ארצות הברית ולתת סיוע יותר משמעותי לאוקראינה. עם זאת, לבחור קודם בביקור רשמי בסין זה מהלך שמציב את ישראל חזיתית נגד ביידן - ששם את העימות הבין-גושי מול סין בראש סדר העדיפויות של ממשלו.
מדינה יכולה לשחק על כל המגרשים ולנסות לפנות לסין ולארצות הברית במקביל אם מדובר במעצמה, או מדינה שיש לה את כל האמצעים שהיא צריכה כמו ערב הסעודית. לישראל המצב קצת יותר מסובך כשאנחנו תלויים בארצות הברית מבחינה כלכלית - המיליארדים שאנחנו מקבלים כסיוע ביטחוני, התמיכה באו"ם והגב שאנחנו צריכים מהאמריקנים בכל מה שקשור להסכם הגרעין עם איראן. בנושא אקוטי כזה, ישראל צריכה שהקול שלה יישמע. אז מה התבונה בלהרגיז שוב את האמריקנים?
להחלטה של נתניהו יש השלכה משמעותית מבחינתו ומבחינת ישראל - אם היעד המרכזי שלו, אם מה שהוא מקווה שייצור לו מורשת ויכניס אותו לדפי ההיסטוריה זה הסכם נורמליזציה עם ערב הסעודית, ללכת ישירות נגד ביידן הוא לא צעד בכיוון הנכון. כל מה שנתניהו מקווה להשיג תלוי קודם כול, ולפני הכול, באדם אחד - נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן. ישראל צריכה שהנשיא האמריקני יחליט להשקיע בזה את המשאבים שלו, רגע לפני שהוא נכנס לקמפיין מורכב לקראת הבחירות לקדנציה שנייה.
בסביבת נתניהו הבהירו שהוא דיבר על זה לפני עם האמריקנים. זה נכון שהוא הזכיר את האפשרות של ביקור. השר הכי מקורב אליו, רון דרמר, דיבר על זה עם אנשי השגרירות בישראל. הם דיברו על אפשרות, אבל אף אחד לא הודיע על תאריך קבוע.
בממשל האמריקני לא צפויים לעשות מהביקור הזה דרמה. אין להם אינטרס להאדיר את הבחירה של נתניהו בבייג'ינג. למרות זאת, הם ללא ספק בוחנים את המצב ורואים כאן מהלך שלא מקל עליהם לסלול לנתניהו את הדרך לבית הלבן. מבחינתם, יש כאן גם פוליטיקה בן-לאומית לא טובה שרק ממחישה בעיני כל השחקנים שמתבוננים גם כאן במזרח התיכון את המצב המורכב שאליו נקלע בנימין נתניהו, האיש והמדינאי, מול מי שאמורה להיות בת הברית הכי חזקה שלו.
האירוניה הגדולה היא שסין מבקשת להוביל כעת את פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הם כבר נמצאים בקשר עם אבו מאזן ועכשיו רוצים גם את נתניהו. אם בסופו של דבר, אחרי כל השנים הללו, הסכסוך ייפתר עם נוסחה שהיא כולה Made in China, זה כבר ממש יהיה אירוני. ספק רב שאם זה אכן יקרה, אבל בינתיים הנזק מול בת הברית החזקה והחשובה ביותר של ישראל, ארצות הברית, הולך ומצטבר.