בתקופה שבה המשקיעים הזרים מסתכלים על ישראל בזכוכית מגדלת, טוב שהממשלה אישרה תקציב עם גירעון מאוד נמוך. מצד שני, חסרה בו התייחסות לסוגיה הבוערת שעל סדר היום - יוקר המחיה.
הדרך לאישור תקציב המדינה בממשלה הייתה קשה יותר ממה שחשבו: אתמול בצוהריים התכנסה הממשלה, ולפנות בוקר התפזרו השרים כי לא היו הסכמות. היום בבוקר התכנסו שוב השרים – ובצוהריים אישרו את התקציב בהליך מאוד מזורז ובלי הרבה שקיפות.
יש הרבה מאוד נתונים שעוד לא התפרסמו ובלשכת שר האוצר מסרבים לפרסמם. למשל – מה היקף הכספים הקואליציוניים? האם בוודאות עמדו במסגרת התקציב? האם יצטרכו לעשות קיצוץ רוחבי נוסף במשרדי הממשלה כדי לממן את תוספות הענק שנתנו לשרים?
יש גם נוהג שאחרי שמשיגים סיכום עם כל השרים, מדפיסים מהר את חוברת התקציב ומביאים אותה שוב לאישור הממשלה ועליה מצביעים. אך הפעם לא הדפיסו חוברת, כך שאין לנו את כל המספרים מולנו כדי לדעת בדיוק את היקף התקציב.
אבל יש דברים שבכל זאת אנו כן יודעים: קודם כל יש תוספת מאוד גדולה למשרד לביטחון הלאומי, כאשר בן גביר קיבל 4.5 מיליארד שקלים מדי שנה – 9 מיליארד בשנתיים (מדובר בתקציב דו-שנתי). גם משרד הביטחון קיבל תוספת של 8-6 מיליארד שקלים בשנה.
השרים אישרו גם תקציב לחינוך חינם מגיל שנתיים ומעלה, אך בינתיים זו הבטחה על הקרח. אם התוכנית תצא לפועל אז מדובר רק בשנה הבאה – וגם אז עדיין לא ברור אם היא תכלול את כל ההורים או רק אשכולות מסוימים, ואיך התקציב בכלל יינתן. עוד אין מתווה ברור, יש על כך הרבה חילוקי דעות, ורה"מ נתניהו למעשה כפה את התוכנית על משרד האוצר.
נוסף על כך, השרים אישרו תוספת של 2 מיליארד שקלים לתקציב הבריאות, לצד תוספת של חצי מיליארד שקלים למשרד התרבות והספורט.
מה חסר בכל הסעיפים הללו? סוגיית יוקר המחיה. איפה התוספות למעמד הביניים שנאנק תחת ריבית שעולה? איפה נקודות זיכוי שהבטיחו במשרד האוצר? בינתיים כל אלו לא בתקציב, אך אולי הם יגיעו יותר מאוחר לקראת ההצבעה בכנסת. בינתיים, אין בתקציב שאושר בממשלה מענה למצוקה האמיתית של מעמד הביניים שמנסה להשאיר את הראש מעל המים בגל ההתייקרויות במשק.