המתווה שהציע נשיא המדינה יצחק הרצוג מתבסס על הנחת מוצא, שבכל מדינה מתוקנת היה זוכה לתמיכה מקיר לקיר ומכל הקשת הפוליטית: איך, אחרי 75 שנות קיומה של ישראל, מייצרים איזון נכון בין כוחה של הרשות המחוקקת, הממשלה והרשות השופטת. איך מטפלים בבעיה הקשה של חוסר היעילות של המערכת והשירות הלקוי שמקבל האזרח כשהוא מגיע לבתי המשפט העמוסים שסובלים ממחסור חמור בכוח אדם ושופטים. איך, בסופו של דבר, מביאים את מערכת המשפט למקום טוב יותר.

אם באמת רוצים לייצר תיקונים, לחזק את הבלמים ולשמן את האיזונים בין הרשויות כדי להתמודד עם השחיקה, שהגיעה משני הכיוונים, העקרונות שהניח הנשיא הרצוג הם מצב טוב לדיון לכל הצדדים. אותו בסיס גובש לאחר עשרות שעות של דיונים נמרצים עם כל הגורמים הרלוונטיים. בראשם - שר המשפטים יריב לוין, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, מומחים, שופטים, שרי משפטים ונשיאי עליון לשעבר. כל מי שנוגע בתחום היה מעורב.

המתווה של הרצוג מציב את הקואליציה בעמדה לא נוחה, אולי בצומת דרכים חשוב שיכריע איך ייראו החיים שלנו בישראל בעתיד. הקואליציה תצטרך להחליט אם באמת רוצים לתקן, או לדרוס את הצד השני. האירועים שיתרחשו בימים הקרובים יובילו להסרת המסכות מעל כל השיח הציבורי בנושא הרפורמה עד כה: אם באמת המטרה שלשמה פורסמה התוכנית של לוין היא לחזק את הדמוקרטיה ולבצר את הפרדת הרשויות, לתקן את מה שצריך, או לא.

מספיק להסתכל על האופן שבו החקיקה הזאת מתקדמת, הדהירה, המהירות וההתעקשות לא לעצור "אפילו לא לדקה אחת", כדברי שר המשפטים לוין. על האופן שבו מתנהלים הדיונים בוועדת חוקה, חוק ומשפט בראשות יו"ר הוועדה חה"כ שמחה רוטמן. אם מחברים לזה את הדברים ששומעים ממשה גפני ולוקחים בחשבון את האינטרס של דרעי לחזור בכל מחיר לשולחן הממשלה - ברור לכל שזאת לא הייתה המטרה של המהלך, שיצא לדרך מיד עם הקמת הממשלה. אם מישהו באמת היה רוצה לפעול למען, ולא רק נגד, הוא היה מאפשר ליועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, להביע עמדה, להעמיד את כל מערך ייעוץ החקיקה במשרד המשפטים כדי לנסות ולהגיע לנוסח יותר מאוזן ומרוכך. זה לא המקרה כאן.

צריך לזכור, לכל מרכיבי הקואליציה יש אינטרס לקדם את המהפכה המשפטית כמו שהיא. הם לא מסתירים את הרצון שלהם להחליש את מערכת המשפט ולקחת לידם עוד כוח. החרדים, כמו שאמר משה גפני, רוצים לוודא שבג"ץ לא יעמוד בדרכם בנושא הגיוס ולא יכפה עליהם חלוקת משאבים שוויונית. האגף של סמוטריץ' לא רוצה שבג"ץ יפריע לו בהרחבת ההתיישבות וההתקדמות לעבר סיפוח בפועל של יהודה ושומרון. יש כמובן גם את דרעי שמתעקש, בניגוד לדעתם של הרבה גורמים אחרים בקואליציה, שהוא חייב לחזור לשולחן הממשלה ולכן חייבים, לתפיסתו, להתגבר על פסיקת בג"ץ.

מי חזק ממי - נתניהו או השותפים?

מעל כולם ניצב בנימין נתניהו, שההסתבכות האישית שלו עם מערכת המשפט הביאה אותנו לנקודה הזאת. נתניהו עשה תפנית של 180 מעלות וויתר על העמדה העקרונית איתה הלך במשך שנים. הוא ידע בדיוק מה הוא עושה, לאחר שמינה לתפקיד שר המשפטים את יריב לוין, שכבר 20 שנה הבהיר מהי האידיאולוגיה שלו ולמה הוא שואף.

אם מחברים את כל הנקודות הללו, אפשר רק לקוות שכל השחקנים יראו את טובת הציבור, טובת המדינה וטובת הדמוקרטיה לנגד עיניהם - ויענו לקריאת הנשיא לשבת להידברות כדי למצוא נוסחה מתאימה שיצליחו להסכים עליה. לצד הנשיא, ישנו לחץ בין-לאומי גובר שמגיע ישירות מנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, יש את הלחץ הכלכלי הפנימי והחיצוני ויש את המחאה ברחובות. גם הבייס הליכודי עצמו לא מתלהב מהרפורמה הזו.

 

שר המשפטים יריב לוין וראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: Amir Levy, getty images)
עכשיו זה הזמן להכריע - מה הכוונות האמיתיות שלכם? | צילום: Amir Levy, getty images

בסוף, הקרב יוכרע בשאלה מי חזק ממי - נתניהו או השותפים הקואליציוניים. מבחינת השותפים, מדובר בהזדמנות חד-פעמית שתאפשר להם ליישם את האידיאולוגיה ולקחת את הכוח שקיבלו וכל כך חיכו לו כדי לשנות את פני המדינה.

הנאום של הנשיא הרצוג, והאירועים שיגיעו אחריו, הם הרגע בו ייחשפו הכוונות האמיתיות של הקואליציה - ובראשם נתניהו ולוין. אם הם יסכימו לעצור, יבהירו שהם מקבלים את המתווה ויתיישבו להידברות לפני ואחרי הקריאה הראשונה, אז אפשר להבין שהם רציניים ובאו לקיים תיקון אמיתי של מערכת המשפט. אם לא, והדהירה תימשך, נותר לנו רק לקרוא שוב ושוב את חלקו הראשון של נאום הנשיא והאזהרות המהדהדות בו לגבי עתיד ישראל.

>>> דנה ויס היא הפרשנית המדינית של חדשות 12