טיפול לכל אדם באשר הוא אדם: איך ומתי התנפצה שבועת הרופאים

את שבועת הרופאים, או שבועת הִיפּוֹקְרָטֵס, הרופאים נוהגים לומר עם סיום הלימודים בבית הספר לרפואה, ובזאת מקבלים אותה על עצמם בתחילת דרכם. השבועה נחשבת כבסיס לאתיקה הרפואית המודרנית. בנוסחים השונים, המבוססים על שבועת היפוקרטס, בולטת החובה לתת טיפול שוויוני לכל אדם באשר הוא אדם. כך למשל נכתב בנוסח העברי: "... ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם זר אם נכרי, אם אזרח נקלה ואם נכבד. והשכלתם להבין לנפש החולה ולשובב את רוחו בדרכי תבונות ובאהבת אנוש".

שבועת הרופא מייצגת את חוסנו ומוסריותו של מקצוע הרפואה. הטיפול והחסד עם כל אדם במצוקה באשר הוא, הוא שצריך לעמוד לנגד עיניו של הרופא. על פי שבועה זו, על הרופא להתעלות מעל כל ויכוח בכל עניין, חריף ככל שיהיה, ולהעניק טיפול ללא רבב לכל אדם באשר הוא אדם. כך, למשל, יטפל הרופא האונקולוג באדם שעישן מרבית חייו 10 קופסאות סיגריות ביום וסובל כעת מסרטן הריאות. כך יטפל הרופא הכירורג בנהג אופנוע שהתחרה בחבריו על הכביש והגיע לבית חולים יחד עם ילדה במצב אנוש שנפגעה ממנו. כך יטופל אדם שרצח את אשתו לעיני ילדיו וניסה לשים קץ לחייו. כך יטופל חולה הנפש שחנק את המטפל המסור שלו כיוון שדמיין שהוא מכשף רשע הרודף אחריו עם סכין.

שבועת הרופא מבטאת את המחויבות האבסולוטית והבלתי מתפשרת של הרופאים לכבד את זכותו השווה של כל אדם לטיפול. שבועת הרופא שומרת על המערכת כולה – כמובן. היא שומרת על החולים, אך לא פחות מכך גם על הרופאים: הרופא אינו נדרש לחשיבה מוסרית או שיפוטית בבואו לטפל באדם. על הרופא להתרכז במלאכתו, להיעזר בידע שלו, בבדיקה הגופנית וביתר בדיקות העזר העומדות לרשותו על מנת לתת את הטיפול המיטיב ביותר עם החולה.

אם כן, כל חולה צריך לדעת שתמיד יקבל טיפול רפואי, וכל רופא צריך לדעת שעליו להעניק את הטיפול הטוב ביותר לכל חולה. כל השאר – יחסיו של החולה עם סביבתו, עתידו הכלכלי, המקצועי, החברתי, ההחלטה על ענישה בגין מעשיו ועוד – כל אלו יוכרעו בהמשך, לאחר הטיפול בחולה.

האפליה שמאחורי החוק למניעת אפליה

לפני יותר משבוע, ב-25.12, חוללה השרה אורית סטרוק סערה כשהכריזה כי "כל עוד יש מספיק רופאים אחרים שיכולים לתת שירות - אסור לכפות על רופא לתת שירות אם זה נוגד את אמונתו הדתית". במערכת הבריאות מיהרו לגנות את האמירה של סטרוק. יו"ר ההסתדרות הרפואית הצהיר כי לא יאפשר לאיש להכניס שיקולים זרים או פוליטיים בתוך מערכת היחסים שבין רופאים למטופלים. עוד הוסיף, כי "גם בתפילת הרופא של הרמב"ם נכתב: 'אראה תמיד בחולה רק את האדם'. כך היה תמיד, וכך יהיה לעולם".

בצדק מצטט היו"ר את תפילת הרופא המיוחסת לרמב"ם. גם היא מדגישה את חשיבות הטיפול באדם כאדם, ללא איפה ואיפה. אך האמנם כך היה תמיד, כפי שנטען?

ייתכן שכך היה עד ששבועת הרופאים התנפצה לרסיסים בשנת 2021. זה לא קרה ביום אחד. סממנים לשינוי בתפיסת האתיקה של הרופאים בארץ כללו התבטאויות של רופאים בכירים שקראו להפלות מטופלים על פי סטטוס החיסון שלהם או נמנעו מלטפל בלא-מחוסנים, והשתת אפליה בקבלת חולים לשטח בית חולים על סמך סטטוס חיסוני.

לדוגמה, בספטמבר 2021 הציב בית חולים גדול שלט, עליו נכתב כך: "הכניסה לשטח בית החולים מותרת רק לבעלי תו ירוק, בתוקף ובצמוד לתעודה מזהה", עם החרגה לחולי מיון בלבד ועם החרגה למלווה אחד לילד. עוד באותה תקופה, ניתלו שלטים בכניסה למרפאות אמבולטוריות שבהם נאסרה כניסה למטופלים לא-מחוסנים.

העדפה של מחוסנים על פני לא מחוסנים בטיפול רפואי, כפי שהשתקף במציאות החדשה של שנת 2021, כמובן עומדת בניגוד גמור לבסיס שבועת הרופא, על פיו יש לטפל בכל אדם באופן שווה ללא שיקולים זרים וללא שיפוט אתי או ערכי. הדבר התמוה הוא שבכל שנת 2021, לא נשמעו כלל, למיטב ידיעתנו, קריאות גנאי לאפליה הזו מצד ארגוני רופאים או מצד גורמים במשרד הבריאות.

במה שונה אפליה על רקע סטטוס חיסוני מאפליה על רקע תפיסת-עולם דתית? איך קורה שאפליה דה-פקטו בטיפול רפואי על רקע סטטוס חיסוני זכתה לאדישות במקרה הטוב, ואף לעידוד מצד הציבור, בתקשורת ומצד רוב הרופאים (למעט מעטים שיכלו להתבטא ברשתות החברתיות בלבד). כאשר דובר בהצעת חוק לפיה תהיה אפשרות להפלות אדם מטעמי מצפון דתי, פתאום אז מזדעקים רופאים רבים וראשי ארגוני רופאים המזועזעים עד עמקי נשמתם מהכנסת שיקולים זרים ודריסת יסודותיה של שבועת הרופאים?

תפישת האפליה בתקופת הקורונה כתופעה לגיטימית נבעה ככל הנראה מהפחדה חסרת שחר של הציבור מפני "המפלצות החדשות" בדמותם של הלא-מחוסנים. אותם אנשים לא-מחוסנים הומשלו לא אחת למחבלים המרססים נגיפים וכך רוצחים את כל מי שבסביבתם. הלא-מחוסנים נתפשו לא רק כמסוכנים, עקב הסיכוי שלהם להדביק את סביבתם, אלא גם כאגואיסטים ומנוולים מכיוון שהם 'תפסו מיטות בבית החולים', וגרוע מכך – את מכונות האקמו, על חשבון אנשים מחוסנים הזקוקים להן.

מצד אחד, אנשים פחדו מהלא מחוסנים כמו ממחבלים, ומצד שני – הם עצמם לא הרגישו מאוימים מהאפליה על רקע הסטטוס החיסוני, שכן השתייכו לחלק ה'נכון' באוכלוסייה, קרי למחוסנים. הסתבר, אם כן, שבמצב שבו אדם מפחד על חייו או על חיי יקיריו, הוא מוכן לקבל אפליה בטיפול רפואי (ובלבד שהיא אינה גובה ממנו מחיר אישי) גם אם זו עומדת בסתירה גמורה לעקרונות אתיקה בסיסיים.

אולם הפחדת ההמון, בין אם יש לה ביסוס מדעי בין אם לאו, אסור שתהווה תירוץ לדריסת עקרונות יסוד של שוויון. עיקרון השוויון בטיפול הרפואי אינו מותנה. הוא אינו 'פרס על התנהגות טובה', ואסור – כפי שהיטב הבינו זאת קודמנו הגדולים - שיהיה 'תלוי בדבר'.

נחזור לדבריה של אורית סטרוק, המציעה לאפשר אפליה רפואית/טיפולית על רקע אמונה דתית. רוב אלו שהזדעקו כעת נגד דברי הבלע של סטרוק, הכילו את האפליה על רקע הסטטוס החיסוני אך לפני שנה. רוב אלו המזדעקים כעת נגד הדריסה הגסה של עיקרון השוויון בטיפול בבני אדם כעת, לא מצאו לנכון להעיר, להתריע או להזדעק אך לפני שנה. השיח הרפואי והציבורי בנוגע לחיסון הקורונה, שהתרחש אך בשנה הקודמת בחסות הפחדה ודיס-אינפורמציה, פתח תיבת פנדורה, שממנה יוצאים כעת שדים רעים ומכוערים. רק אם נסתכל נכוחה על מה שהתחולל כאן, נוכל – צוות רפואי וציבור כאחד - להישיר מבט בבטחה ובלב שלם גם אל העתיד.

>>> ד"ר רעיה ליבוביץ' היא רופאה אונקולוגית, ד"ר אפרת שור היא רופאת ילדים