העלייה של בן גביר להר הבית, גם אם בהיחבא ולמחצה, והתגובה החריפה לה מצד מדינות ערב, היא בבחינת כתובת על הקיר. הר הבית משול לפצצה גרעינית מבחינת פוטנציאל הנזק שטיפול לא נכון בסוגייה עלול לגרום. ולא, אין בכך הגזמה. הר הבית והמסגדים הינם נקודת תורפה רגישה מאוד בעולם הערבי והמוסלמי. שינוי הסטטוס-קוו במתחם יכול לייצר שרשרת תגובה חריפה מאוד כלפי ישראל, עד כדי פגיעה בביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
- בן גביר לבש אפוד מגן בזמן עלייתו להר הבית
- גינויים נגד עליית בן גביר להר הבית: "פרובוקציה חסרת תקדים"
- בחמאס גינו את עליית בן גביר להר הבית - אבל לא איימו בירי
ישראל היא מדינה עתירת עוצמה, והיא איננה זקוקה "להראות" לחמאס שום דבר. לא ייתכן שאיומי חמאס ישפיעו על המדיניות האסטרטגית של ישראל, שבבירור מתעדפת נושאים אחרים. חמאס תוקף קודם כל בהתאם לשיקולים שבהם כלולה ההרתעה הישראלית, והחשש מהתגובה של צה"ל. מרגע שעליית בן גביר הסתיימה במהירות והתקיימה בהיחבא, לא הייתה נדרשת תגובה. אם יחליט בן גביר להסלים את המצב ולעלות במופגן בתקופת הרמדאן, אנו צפויים לתגובות בין-לאומיות חריפות אף יותר. מטרידים הרבה יותר התגובות הבין-לאומיות והשפעתם על היחסים האסטרטגיים של ישראל, מהתגובה הפוטנציאלית של חמאס.
בן גביר, בניגוד לפעמים קודמות, הוא שר. הוא השלטון. כשהוא עולה להר הבית, זו ישראל שעולה. אם נכונים הדיווחים על עיכוב הביקור של ראש הממשלה נתניהו, ממחוללי הסכמי אברהם, באיחוד האמירויות - זו דוגמה לפגיעה חמורה הרבה יותר מבחינה מדינית מכל תגובה אפשרית של חמאס, שברור שהייתה ניתנת בדיעבד. את המטרה, אם הייתה כזאת, ישראל לא השיגה את המטרה - ושילמה מחיר כבד יותר מכל מה שיכלה להשיג בסיטואציה הזאת.
על מסלול התנגשות
הדברים ידועים וברורים: ישראל הצליחה לכונן ברית אסטרטגית אדירה עם ארצות הברית, שיתופי פעולה ביטחוניים מגוונים עם מדינות ערב, שחלקן היו גרועות באויבותיה כמו מצרים, וכעת הפכו לשותפות אסטרטגיות. גם ירדן מהווה עומק אסטרטגי לישראל, והערך הכולל שלה גלום במילה 'דמים' - חיסכון אדיר בדם ובמשאבים בהיקף של מיליארדים, בנוסף למניעת טרור מגבול מסובך וארוך. עם מצרים, שיתוף הפעולה מתרחש גם במסגרת פיקוד המרכז האמריקני תחת דגל ארצות הברית. מדובר בשיתוף פעולה בעל ערך אדיר, שהוא אומנם סמוי מן העין לרוב הציבור, אך מאפשר לחסוך משאבים ולמקסם יכולות פעולה ותיאום. זה מאפשר גם להעמיק את הידידות בין מדינות ערב לישראל באופן שהופך את עוצמתה של ישראל לגדולה יותר.
ניתן להגדיר ללא היסוס שהעוצמה האסטרטגית של ישראל בנויה על שני נדבכים מרכזיים: העוצמה הצבאית, שהינה בסימן צמיחה, גידול והרחבה, והתבונה המדינית האסטרטגית. שני הגורמים יחדיו יוצרים עוצמה אסטרטגית כוללת, שמגלמת בתוכה גם יכולות אמת וגם הרתעה אסטרטגית. הר הבית, עם טיפול לא נכון וחסר זהירות, עלול להעלות את ישראל על מסלול של התנגשות עם מדינות ערב, העולם המוסלמי וארצות הברית. ניתן להבין זאת מהתגובות החריפות המיידיות של מדינות ערב וארצות הברית לעלייתו של השר בן גביר להר הבית. אומנם הוא עשה זאת בהיחבא כדי לצמצם נזקים לעומת התכנון המקורי, אבל די בתגובות הללו כדי לשמש אזהרה אסטרטגית לישראל - אם שינוי הסטטוס-קוו, שגם אסור מבחינה הלכתית, יהפוך למגמה גלויה הוא ייתפס כהיתגרות. המשמעות היא אפשרות של פגיעה קשה בביטחון הלאומי של ישראל.
לכך יש להוסיף את חמאס, שהוא ארגון טרור איסלאמי דתי שחותר להשמיד את ישראל. חלום חייו של סינוואר, מנהיג חמאס, הוא להצית, כפי שניסה במבצע שומר החומות, עימות בין יהודים וערבים בתוך ישראל, בין ישראל לפלסטינים, בין ישראל לעולם הערבי המוסלמי. אם אפשר - שיהיה גם על רקע דתי. מלחמת דת קל להצית - אך קשה מאוד לכבות.
ישראל גם עלולה לעמוד בפני חזית בין-לאומית עתירת אתגרים. התהליך החל בעצרת האו"ם, שהעבירה את סוגיית הנוכחות של ישראל ביהודה ושומרון לבחינת בית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג. המגמה הזו עדיין הפיכה וניתן לבלום את התהליך. עם זאת, אירועים קשים בהר הבית, שילוו באלימות והד תקשורתי רחב בכל העולם, עלולים להקשות ולהחמיר את מצבה של ישראל. בניגוד לפסוק "עם לבדד ישכון", ישראל תלויה וזקוקה לשיתופי פעולה בין-לאומיים רחבים בתחום הכלכלי, הביטחוני והאסטרטגי. לכך אין תחליף, בכל תחום. אנחנו, במו ידינו, באיוולת נוראה, עלולים לגרום לפגיעה בביטחון הלאומי של ישראל על כל ממדיו. ואין בכך הגזמה.
העמדה של אנשים פוליטיים כמו בן גביר וסמוטריץ', לפיה זכותנו הריבונית לעלות להר הבית, תוך התעלמות מהעולם, מוכרת וידועה. אך יש להבין: זו תהיה שגיאה אסטרטגית שמתאימה לפרק בספר "מצעד האיוולת". זו העת לעמוד על המשמר. ראש הממשלה נתניהו, כך ניתן להבין, מעוניין בקידום מענה או מציאת מענה לאיום האיראני, שהוא מן החמורים שהיו בתולדות המדינה - שילוב של חזון שחותר להשמדת ישראל עם פיתוח יכולות בהתאם. זאת לצד קידום השלום עם סעודיה, כמדינה ערבית מובילה. אלו יעדים אסטרטגיים חשובים ביותר. בדיוק משום כך, ולמרות השטח הגיאוגרפי הקטן של הר הבית, עוצמת האיום הזה כלפי התהליכים הללו היא גדולה - ועלולה גם לפגוע במורשת שראש הממשלה מעוניין לרשום בפרקי ההיסטוריה של ישראל. זו העת לחשבון נפש ושינוי המדיניות, כדי למנוע פורענות.
>>> אלוף (במיל') עמוס גלעד משמש כראש המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן, לשעבר דובר צה"ל, כיהן כראש האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון, כראש חטיבת המחקר באמ"ן ומתאם פעולות הממשלה בשטחים
