אירוע ההסתערות והפריצה של אלפי הברזילאים המאוכזבים על בנייני הממשל בברזיליה אמש (ראשון) הוא הרבה יותר מגרסה ברזילאית לפריצה של תומכי טראמפ לקונגרס בגבעת הקפיטול, לפני שנתיים בדיוק - הוא ביטוי קיצוני לעידן שבו אנחנו חיים.
כוחות הביטחון בברזיל השתלטו בשלב זה על תומכי הנשיא לשעבר ז'איר בולסונארו, שאת התסכול והאכזבה על ההפסד בבחירות כילו בהשחתת הקונגרס, ארמון הנשיאות ובניין בית המשפט העליון. האדריכל הברזילאי הנודע, אוסקר נימייר, נקרא בשנות ה-50 לתכנן את ברזיליה כבירה החדשה של ברזיל העצמאית - עיר בירה שתחליף את ריו דה-ז'ניירו ותסמל את השחרור מכבלי הקולוניאליזם. ברזיליה נמצאת במרכז ברזיל, ובמרכזה תכנן נימייר את פארק שלושת הרשויות (במדריכי הטיולים בעברית: כיכר שלושת הרשויות).
זה מול זה נמצאים בניין הקונגרס שבו מתכנסים נציגי הרשות המחוקקת, לשכת הנשיאות שממנה פועל נציג הרשות המבצעת ובית המשפט העליון שבו מתנהלת הרשות השופטת. מבנים קרובים וסמוכים זה לזה, אך מופרדים. סמל למערכת דמוקרטית שבה אמורות הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת לפעול יחד בהרמוניה, תוך הפרדה מובנית. זהו עקרון הפרדת הרשויות.
בחירות אישיות והוגנות הן עקרון הבסיס בשיטה הדמוקרטית. מכיוון שמאז ימי הדמוקרטיה הישירה באתונה העתיקה גדלנו והתקדמנו, פיתח האדם החושב שיטות שונות ל"שלטון העם" (דמוקרטיה ביוונית) באמצעות נציגות מוסכמת. כל עוד השיטות מוסכמות ומבטאות את מה שכינה אברהם לינקולן "ממשל של העם, על ידי העם, בשביל העם", התוצאה תיחשב דמוקרטיה.
עקרון בסיס שלישי של דמוקרטיה הוא העברה מסודרת של שלטון, לפי תוצאות הבחירות. לאורך ההיסטוריה היה יום העברת השלטון במדינות דמוקרטיות יום חג, שני רק ליום הבחירות עצמו. מטבע הדברים, כשמתמודדים יש מנצחים ויש מפסידים. להפסד נלווית תמיד תחושה של אכזבה, וודאי גם תסכול. העקרון בדמוקרטיה, כמו במגרש הכדורגל, הוא להתגבר על אותה אכזבה, לקבל את ההכרעה ולשאת עיניים לסיבוב הבא, שבשיטה הדמוקרטית ברור שיגיע.
דונלד טראמפ היה משוכנע שהבחירות זויפו. גם אחרי שמיצה את כל האפשרויות לערער, עדיין סירב לקבל את ההכרעה. את טקס ההשבעה של מחליפו החרים והשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי לגרום לתומכיו המאוכזבים להטיל ספק בלגיטימיות של החלפתו.
עוד לפני שנבחר, כונה נשיא ברזיל לשעבר, ז'איר בולסונארו, תואם טראמפ מדרום אמריקה. עוד לפני הבחירות הכריז שלא יכיר בתוצאה שמשמעותה הפסד. הוא לא הפעיל כוח ולא התבצר, אבל עזב את ברזיל ונעדר מטקס ההכתרה של מי שנבחר במקומו. העברת שלטון מסודרת זו לא הייתה.
תומכיו המאוכזבים ראו בכך אישור פעולה למחאה אלימה. עוד תקדים שמעמיד את השיטה הדמוקרטית, בכל מקום, בסכנה.