ב-2017 התפרסמה "תוכנית ההכרעה" שגיבש בצלאל סמוטריץ', שנועדה לתפיסתו להשכין שלום ולבסס פתרון ארוך-טווח לסכסוך הישראלי-פלסטיני. במוקדה עמדו שלוש חלופות אשר תאמו את אלה שהציב יהושע בן-נון בפני עמי הארץ לפני שכבש אותה: לקבל את שלטון היהודים ולהכיר כי רק להם זכות לאומית בארץ ישראל, לעזוב את הארץ או להילחם. בניתוחו תקף סמוטריץ' בחריפות את הרעיונות המדיניים שהעלה בנימין נתניהו לאורך השנים, למשל הענקת אוטונומיה לפלסטינים או ביסוס "מדינה מינוס", שאותם הגדיר מכבסת מילים שאינה שונה במאום מתפיסות השמאל.
מאז פרסום תוכניתו, ביטא סמוטריץ' באין-ספור הזדמנויות את יעדיו ארוכי הטווח בהקשר הפלסטיני, ובכלל זאת: החלת ריבונות (בהדרגה) על כל השטח שבין הים לירדן; מחיקת הקו הירוק, בין היתר באמצעות ביטול המנהל האזרחי המסמל לשיטתו את המעמד החריג של היישובים הישראלים בשטחים; עיבוי משמעותי של ההתיישבות הישראלית באיו"ש (הגעה ליעד של מיליון מתיישבים באזור); והעלמת הרשות הפלסטינית. כל זאת, תוך הותרת עמימות לגבי מעמד הערבים: לפלסטינים באיו"ש מוצע ניהול עצמי מוגבל ואפשרות (אולי) להתאזרח בעתיד בישראל, ולאזרחים הערבים הובהר כי הם "תושבים..בינתיים". לשיטת סמוטריץ', מימוש אותו חזון אין משמעו אפרטהייד, והוא הבהיר כי ישראל תוכל להמשיך ולהתקיים כדמוקרטיה גם כאשר תחלוש על כל שטח ארץ ישראל ההיסטורית שבו יחיו שתי קהילות בעלות מעמד אזרחי שונה.
ההכרזה הבוטה לגבי "מחיקת חווארה" אינה התחלקות לשונית או אמירה שלא הובנה או נוסחה כראוי, אלא חלק ממשנה סדורה המפורטת בפרסומיו ובנאומיו של סמוטריץ' ובמצע הציונות הדתית. מדובר בחזון בעל מהות תנ"כית שאמור להחליף אסטרטגיה סדורה אשר גיבושה מחייב התחשבות בשיקולים בין-לאומיים, ביטחוניים וכלכליים. המענה של סמוטריץ' לאותם שיקולים היה כי הסברה נכונה לגבי צדקתה ומוסריותה של "תוכנית ההכרעה" עשויה לשכנע את מדינות העולם, שגם כך טרודות בבעיותיהן הפנימיות ולא מגלות עניין בפלסטינים.
ממשלה אחת, שתי אג'נדות
האירועים המטלטלים השבוע המחישו כי נתניהו אינו יכול עוד להחזיק את החבל הפלסטיני משני קצותיו. הוא עצמו דבק ב"דוקטרינת עקבה", המגלמת שאיפה לשימור היציבות הנוכחית בזירה הפלסטינית, לרבות חידוש התיאום הביטחוני, חיזוק הרשות והגבלת ההתיישבות באיו"ש, אולם ניגף בפני מחנה "מהפכני" בתוך ממשלתו שלו השואף לקעקוע המציאות ולבריאת חדשה במקומה. המחנה הזה לא רק דוחה את המצב הקיים, אלא גם את החוקים המאפשרים אותו, ולמעשה מתנהג כאופוזיציה בתוך הממשלה המצדד במי שמפר את החוק, כפי שבא לידי ביטוי בחודשיים החולפים בפינוי מאחז אור חיים, הכרם בבנימין ואביתר, וגם בהקשר לפרעות בחווארה, לרבות על המתח שהתפתח בעקבות הוצאת צווי מעצר מנהלי לשני חשודים בהתפרעות בכפר.
בממשלה הנוכחית, עתירת המתחים, מתקיימות למעשה שתי אג'נדות מתחרות ואף מנוגדות בנושא הפלסטיני, דבר המשפיע לרעה על דימויה מבית ומחוץ וייתכן שגם זורע בתוכה סדקים שיתרחבו בעתיד. בחסות אותו בלבול הרסני מועצמים האיומים הביטחוניים על ישראל, נגרם נזק כבד לדימויה הבין-לאומי (כפי שבא לביטוי בגינוי החריף של הממשל האמריקני את האמירה לגבי "מחיקת חווארה"), ונזרע בלבול במערכת הביטחון שבולט בהקשר של יחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שבה נקבעה באופן תקדימי סמכות אזרחית-פוליטית בלב גוף צבאי. ברקע, ניכרת התמקדות מתמשכת בהיבטים סמליים, כגון חקיקה נגד הנפת הדגל הפלסטיני, תוך הסטת קשב ומאמץ הנדרשים לצורך טיפול מיידי בסוגיות קיומיות, ובראשן הגרעין האיראני.
>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
הנושא הפלסטיני אינו נופל בהשלכותיו הדרמטיות מהמשבר הפנימי החריף מבית, וישנו כמובן קשר הדוק בין שני מוקדי הבעירה. נתניהו חייב להבהיר כי ישראל מנוהלת לאורה של מדיניות סדורה אחת שאותה מלווה עולם ערכי יציב וברור, שלא מאוים תחת כפל לשון ומשמעות. ראש הממשלה נדרש להנהיג את המדינה מתוך שיקולי ריאל-פוליטיק מורכבים שבהם בקיאותו רבה ולא להניח לתפיסות בעלות מאפיינים הלכתיים-תנ"כיים, הנשענות לפרקים על יסודות מוסר שונים מאלה של חוקי המדינה, לעצב את המציאות.
נזק אסטרטגי כבד במיוחד שנגרם בעקבות הכאוס הפוליטי הוא ההתקרבות המתמדת למציאות של מדינה האחת - תרחיש בלהות בלתי-רצוי מבחינת הרוב בישראל, ויעד מוצהר של מיעוט בממשלה המכתיב בפועל את היעד שאליו נעה המדינה. אזרחי ישראל חייבים להיות ערים לאותה דינמיקה, להבין את השלכותיה העמוקות על מציאות חייהם, ולהכריע אם הם מסכימים שתתממש או מעוניינים לדון בחלופות אפשריות. כל זאת, לפני הגעה לנקודת אל-חזור.
>>> ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן. שימש בעבר כיועצו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים