בעוד ישראל עסוקה עד מעל הראש במשבר הפנימי ובמאמץ לעבור בשלום את הרמדאן מול הפלסטינים, מתפתחים אתגרים משמעותיים בזירה האיראנית ומול גורמי הכוח בלבנון.
בהקשר האיראני, ניכר כי המשטר האסלאמי בוחן את האפשרות לשנות את כללי המשחק ולהעשיר אורניום לרמה צבאית. רקע, בניגוד להתבטאויות אמריקניות בעבר (שר ההגנה פנטה ב-2012), בהן נאמר במפורש שארצות הברית תראה בניסיון איראני לפתח נשק גרעיני קו אדום ובמשתמע לא תשלים עם הפקת אורניום ברמה כזו, הרי שממשל ביידן משדר, דווקא כאשר האפשרות הזו הופכת לממשית, מסר מרוכך. ראש המטות המשולבים של ארצות הברית, גנרל מיילי, אמר בעדות בקונגרס (23 במרץ), ש"ארצות הברית עודנה מחויבת, כמדיניות, לכך שאיראן לא תפרוס נשק גרעיני". במילים אחרות, איראן יכולה מבחינת ארצות הברית להעשיר אורניום לרמה צבאית ואולי אפילו להשתמש בו כדי לייצר ראשי נפץ גרעיניים, אך אם תפרוס נשק - על זה האמריקנים לא יעברו בשתיקה.
מיילי אמר אומנם שהצבא האמריקני פיתח מגוון אפשרויות פעולה כדי שמקבלי ההחלטות יוכלו לעשות בהן שימוש אם איראן תחליט לייצר נשק גרעיני, אך אי הבהירות שיצר לגבי השאלה אם השתנה הקו האדום האמריקני היא משמעותית. דוברת הבית הלבן אמרה בתגובה לדברי מיילי, כי "ארצות הברית מחויבת למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני", ובכך חזרה אומנם על המסרים של נשיאי ארצות הברית האחרונים (אובמה, טראמפ וביידן), אך הותירה בעינה את העמימות סביב השאלה אם מדובר בהתבטאות לא מוצלחת, או בתזוזה בקווים האדומים האמריקנים, כך שהעשרת אורניום לרמה צבאית, שמשמעותה הבלעדית היא כוונה לייצר נשק גרעיני, איננה מחייבת פעולה.
ביטוי נוסף למגמה זו ניתן למצוא בכך שבכינוס מועצת הנגידים של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בראשית החודש, נמנעה ארצות הברית מלדרוש נקיטת צעדים נגד איראן בשל צעדיה החמורים בתחום העשרת האורניום.
אם נגזר מדברי האמריקנים שהעשרה לרמה צבאית איננה מחייבת פעולה מבחינתם, הרי שנוצר כאן פער בין הגישה הישראלית לבין גישת הממשל בוושינגטון. לכאורה, פער זה איננו קריטי מכיוון שבשלב זה שני הצדדים טוענים שאיראן לא קיבלה החלטה לייצר נשק גרעיני ולא חידשה את פעילות קבוצת הנשק שהוקפאה ב-2003. אולם, עתה מתעוררים חילוקי דעות לגבי משך הזמן שיידרש לאיראנים כדי לייצר נשק גרעיני מרגע קבלת ההחלטה לעשות זאת. כולם מסכימים שהם יוכלו להפיק מספיק חומר בקיע למתקן נפץ גרעיני אחד בתוך פחות משבועיים ובתוך כ-3 חודשים יוכלו להפיק כמות מספקת לחמישה מתקני נפץ כאלה. עם זאת, בעוד שעד לאחרונה היה נהוג להעריך שגם אם האיראנים יעשירו אורניום לרמה צבאית, הם יזדקקו לפחות לשנתיים כדי לייצר ראש נפץ גרעיני שיורכב על הטילים ארוכי הטווח שלהם, בא מיילי וטען שהזמן שיידרש לייצור מתקן נפץ גרעיני יכול להיות קצר בהרבה וייתכן שיהיה צורך רק במספר חודשים (גם דייויד אולברייט, מומחה גרעין בכיר במכון מחקר אמריקני סבור כך, וגם למיטב שיפוטי הזמן הדרוש לאיראנים לצורך זה עלול להיות קצר בהרבה משנתיים, נוכח ההתקדמות שהם כבר השיגו באחרונה בייצור אורניום מתכתי, מגבלות הפיקוח על התוכנית ופערי המידע לגבי מידת ההתקדמות שהושגה עד 2003, אותם מתעקשים האיראנים להסתיר, למרות דרישות סבא"א).
ככל שהזמן הדרוש לאיראן כדי לייצר נשק גרעיני הוא קצר יותר, כך הפער בין ארצות הברית לישראל באשר למה יש לעשות אם איראן תחליט להעשיר אורניום לרמה צבאית נהיה משמעותי ודחוף יותר.
עצם העשרת האורניום לרמה קרובה לצבאית (60% ואולי 84%), והשינויים שנעשו לאחרונה בתצורת הקסקדות של הצנטריפוגות במתקן התת-קרקעי העמוק בפורדו, כך שיוכלו להעשיר לרמה צבאית, מלמדים על התעוזה הגוברת של איראן, ואמירות כמו אלה של מיילי, יחד עם ההססנות האמריקנית בדיוני סבא"א עלולות להגביר את הנכונות האיראנית להעמיד את ארצות הברית (וישראל) למבחן. ייתכן שבהקשר זה יש לראות גם את התגברות התקיפות של שלוחיה של איראן בסוריה ובעיראק נגד בסיסים אמריקנים בסוריה, שכבר הובילה למותו של קבלן אמריקני ופציעתם של חמישה נוספים. ביידן אומנם הגיב במסר תקיף והאמריקנים הפציצו בסיס איראני בצפון סוריה, אך ספק אם יש בכך הרתעה מספקת. מכל מקום, ברור שאיראן שואבת עידוד ממעמדה האזורי והבין-לאומי המשתפר בעקבות ההסכמות בינה לבין סעודיה, מהידוק הקשרים בינה לבין סין ורוסיה, מהחולשה האמריקנית באזור, מחזרתו של נשיא סוריה לחיק העולם הערבי, מהעיסוק של ישראל בבעיות הפנים ומרתיעתה מעימות עם חיזבאללה.
כאן עשויה להשתלב גם פרשת הפיגוע במגידו, המשקפת ככל הנראה עליית מדרגה בתעוזה של שלוחיה של איראן בלבנון. אומנם רב הנסתר לגבי מה בדיוק קרה, אבל ברור שגורם כוח בלבנון, שיש לו רמה מקצועית צבאית מרשימה יחסית, כולל נגישות למטען תקני מתקדם ויכולת לחצות את מכשול הגבול, החליט לשגר לתחומי ישראל מחבל חמוש היטב והצליח לממש פעולה זו, שאך בנס הסתיימה "רק" בפצוע קשה אחד. כל זאת, בלי שמישהו בישראל היה מודע לכוונה, להחלטה, ולביצוע וכאשר גם בדיעבד לא ברור אם עלה כבר בידי המודיעין הישראלי לקבוע כיצד ניתן למנוע את הישנות האירוע.
מבחינה מודיעינית מדובר בהפתעה רב-ממדית. החמור מכל הוא שמדובר בהפתעה בסיסית. המערכת הישראלית פועלת על בסיס הנחת היסוד שגורמי הכוח בלבנון מורתעים על ידי העוצמה הישראלית ולפיכך מחויבים לכללי המשחק לפיהם הם נמנעים מלתקוף יעדים בישראל - כל עוד ישראל איננה פוגעת באינטרסים לבנוניים חיוניים, תוקפת בלבנון או פוגעת באנשי חיזבאללה בסוריה במסגרת המערכה שבין המלחמות, שתכליתה פגיעה במאמצי בניית הכוח הצבאי של איראן וחזבאללה בסוריה ובלבנון.
והנה, מסתבר שהנחת יסוד זו איננה תקפה. יש גורם כוח בלבנון שסבור שניתן ליזום פעילות טרור בשטח ישראל. ייתכן אפילו שמדובר בחיזבאללה בעצמו או גורם הקשור אליו ו/או לאיראן (למשל, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, שגם ב-2002 ביצע פיגוע חוצה גדר מלבנון במאפיינים דומים שגבה את חייהם של 5 ישראלים). אם כך, משהו יסודי בהבנה הישראלית של המציאות מול לבנון מוטעה. כנראה שלא הבנו שהשינויים שחלו לאחרונה במערכת עלולים לשנות את התמונה בראיית אויבינו ולהביא אותם לאמץ אסטרטגיה חדשה. כפי שהתרעתי במאמר באתר זה וזאת למרות שנאמר שבעקבות ההססנות הישראלית והרתיעה מעימות עם חיזבאללה סביב הסכם הגז יש חשש שביטחונו העצמי של הארגון יגבר ויעודד אותו לקחת סיכונים בלתי מחושבים בעינינו (אבל כן מחושבים בעיניו).
ואכן מתקבל הרושם שצבר ההתפתחויות של החודשים האחרונים – התנהלות ישראל סביב הסכם הגז, התחזקות משטר אסד, ההתקרבות בין איראן לרוסיה, ההסכמות בין סעודיה לאיראן שחיזקו את המשטר הקיצוני בטהראן, ההסלמה מול הפלסטינים בשומרון ובכלל והמשבר הפנימי בישראל – רופפו את הריסונים שגורמי הכוח בלבנון התחשבו בהם בהערכת המצב שלהם, והביאו מישהו מהם לאמץ מדיניות חדשה או לפחות לבחון את המשמעויות של אימוץ מדיניות כזו באמצעות פיגוע מבחן. נסראללה אומנם לא לקח אחריות לפיגוע בנאומו השבוע, אבל הוא ניסה לייצר משוואה חדשה לפיה לגורמי הכוח הפועלים בלבנון מותר לפעול נגד ישראל דרך הגבול (רצוי תוך הסתרת זהותם והימנעות מנטילת אחריות), אך לישראל אסור להגיב וכל תגובה תיענה בחומרה.
משעה שיסתבר לישראל מי אחראי לפיגוע יהיה עליה, כפי שהתחייבה, לגבות ממנו מחיר הולם, שאם לא כן המסקנה שלו ושל גורמי כוח נוספים עלולה להיות שאכן האילוצים נשחקו ויש מקום להגברת פעילות הטרור נגד ישראל מלבנון. תחנת הטלוויזיה של חיזבאללה, "אלמנאר", הקרינה בשבת (18 מרץ) קליפ איומים של הארגון שלקח אחריות לפיגוע, "כוחות הגליל - הזאבים הבודדים", בו הוא מאיים לבצע פיגועים נוספים, והפעם נגד אישים בכירים, ובהם הנשיא הרצוג. בשלב זה לא ברור לנו אם יש אמת בטענת "הג'יהאד האסלאמי" כי הפעיל שלו שחוסל ב-19 מרץ בדמשק, עלי רמזי אלאסוד, היה יעד לפעולה ישראלית, והאם יש קשר בין חיסולו לבין הפיגוע במגידו, אך אם כך הדבר יש בכך תגובה איכותית.
בעיה נפרדת היא ההפתעה המצבית הכרוכה בפיגוע. צה"ל ושאר שרותי הביטחון אמורים להיות ערוכים לסכל פיגועים דרך הגבול גם ללא מידע מקדים. יש סיבות טובות לדאגה נוכח הערפל בכל הקשור לזהות הגורם ששלח את המחבל, מה היו כוונותיו ומדוע לא עשה שימוש בחגורת הנפץ, אם הוכשרו מחבלים נוספים, אם מדובר במחבל פלסטיני או לבנוני. כל אלה הן שאלות שהשגת תשובה עליהן חיונית למניעת הפיגוע הבא. יש לקוות שהחקירה המאומצת של האירוע תניב תשובות מלאות לשאלות אלה בהקדם.
מציאות מורכבת ומסוכנת זו מסבירה לפחות חלקית את קריאת שר הביטחון גלנט לעצירת החקיקה והפסקת איומי הסרבנות.
>>> תא"ל במיל' יוסי קופרווסר הוא ראש חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר, משמש כחבר בתנועת 'הביטחוניסטים' וחוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה