על חמישה נושאים עיקריים דיבר שר המשפטים יריב לוין כשהציג את תוכניתו למערכת המשפט: על פסקת התגברות ברוב של 61, על ביטול עילת הסבירות, על כך שהעליון לא יכול לבטל חוקי יסוד, שהיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה יהיו משרות אמון ועל שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים.

מה משותף לכל ההצעות האלה? ראשית, כנראה שהן מבשרות את מותה של הממלכתיות. מה שכרגע ממלכתי, מקצועי, נייטרלי ואובייקטיבי במערכות הציבוריות – יהפוך להיות "של השלטון". "משלנו". זו המשילות האמיתית, משילות משורש המילה "משלנו". השופטים ייבחרו בידי פוליטיקאים, היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה ימונו בידי השר או בידי המנכ"ל - ידו הארוכה. אגב, נזכיר גם את הסעיפים בהסכמים הקואליציוניים לפיהם יבוטלו ועדות האיתור ונבחרת הדירקטורים. הכול יעבור "פוליטיזציה". קשרים במקום כישורים.

שר המשפטים יריב לוין מכריז על הרפורמה המשפטית (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
אין תפקיד בישראל שלא יעבור "פוליטיזציה", שר המשפטים לוין | צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90

שנית, השלטון מבקש כוח בלתי מוגבל. לשם כך מספר הקסם הוא 61. בישראל, 61 חברי כנסת זה כל מה שצריך כדי לשנות את כל כללי היסוד, את חוקי המשחק, את שיטת המשטר, לשנות את סמכות בתי המשפט, להגביל או אפילו למחוק את כל זכויות האדם שלנו. כוח מוחלט. בישראל, בניגוד לרוב הדמוקרטיות, הרשות השופטת היא כמעט הגורם היחיד הבולם את כוחו של השלטון. אין חוקה נוקשה ויציבה, אין שני בתי פרלמנט, אין נשיא עם זכות וטו, אין בחירות אזוריות, אין בתי משפט בין-לאומיים מעלינו.

קחו למשל את פסקת ההתגברות. על פי ההצעה, הכנסת תוכל לחוקק מחדש חוק, כזה שנפסל על ידי בג"ץ בגלל פגיעה לא מידתית בזכויות שלנו, ברוב של 61. המשמעות? כוח מוחלט לרוב קואליציוני. ומי זה בדיוק "הרוב הקואליציוני"? אצלנו הממשלה הרי שולטת בכנסת, ואם שניים או שלשה ראשי סיעות דורשים חוק מסוים - "אחרת אין קואליציה" – הנה הרוב הקואליציוני. הכנסת תוכל לחוקק חוקים ככל העולה על רוחה ברוב של 61, בלא כל מגבלה. מתגברים. לא על בית המשפט, מתגברים על הזכויות שלנו. פשוטו כמשמעו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
בדרך ליישום מלא של תוכנית סמוטריץ' ורוטמן | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

קחו את ביטול עילת הסבירות. הסבירות משמשת את בית המשפט כדי לפסול, במקרים חריגים, החלטות שלטוניות קיצוניות במיוחד, למשל כאלו שהתקבלו מתוך שיקולים זרים ובלי שניתן משקל ראוי לשיקולים רלוונטיים. רק בשנה שעברה נפסק כי החלטתו של שר האוצר להפסיק את סבסוד מעונות היום עבור משפחות אברכים באופן מיידי, ללא שום תקופת היערכות, הייתה בלתי סבירה באופן קיצוני. גם ההחלטה שלא למגן כיתות בבתי ספר בשדרות הייתה החלטה בלתי סבירה. המשמעות? יכולת בלתי מוגבלת של השרים לקבל כל החלטה כעולה על רוחם, למשל לפגוע בזכויות האזרח באופן קיצוני או לפעול תוך שחיתות שלטונית. שוב, כוח בלתי מוגבל.

השינויים המוצעים תואמים לא רק את עמדתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו וסיעת הליכוד, אלא בוודאי את האג'נדה של מפלגת הציונות הדתית. כל ההצעות מופיעות בתוכנית הרפורמות "חוק וצדק" שכתבו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ויו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת שמחה רוטמן. הם כינו אותה "ריסטרט" למערכת המשפט. Restart זה בוודאי לא. אולי כיבוי - Turn Off - מתאים יותר.

>>> פרופ' סוזי נבות היא סגנית נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה