טורקיה חווה בימים אלה את מה שמסתמן כאחד האסונות הנוראים בתולדותיה. רעידת אדמה אשר התרחשה בדרום-מזרח המדינה היא אולי רעידת האדמה העוצמתית ביותר שנרשמה אי-פעם בטורקיה, אשר חוותה אירועים דומים רבים בעבר. תנאי השטח ההרריים, מזג האוויר החורפי והריסת תשתיות רבות מקשים את עבודת המצילים ועשויים להגדיל את מחירו האנושי של האסון.
התמונות הקשות המגיעות מזירת האירוע עוררו אצל טורקים רבים זיכרונות מרעידת האדמה של 1999, אז נהרגו כ-18 אלף בני אדם. זיכרון אותו אירוע הוא בעל פן מעט שונה אצל הישראלים. מבצע החילוץ בעקבות האסון נזכר בישראל כאחד הרגעים החיוביים ביותר ביחסים בין אנקרה לירושלים. ישראל שיגרה לטורקיה משלחת רפואית גדולה, ותמונות החיילים הישראלים הפועלים בזירה היוו סמל ליחסים החמים בין שתי המדינות, שהיו אז בשיאם.
"דיפלומטיית האסונות" בין טורקיה לישראל לא התחילה בשנות ה-90 של המאה הקודמת. משנות ה-50, ולא משנה מה הייתה רמת היחסים המדיניים בין אנקרה לירושלים, הושיטה ישראל יד לשכנה הטורקית כאשר האחרונה התמודדה עם אסונות טבע. הסיוע לא היה חד-צדדי, ולמשל ב-2010, מספר חודשים בלבד לאחר תקרית ה"מאווי מרמרה",שלחה טורקיה מטוסי כיבוי אש לישראל, שהתמודדה אז עם אסון הכרמל.
אנו נמצאים במצב דומה היום. הממשלה הטורקית הבינה מיד את גודל האירוע ואת היקף הנזקים וקראה לסיוע מהקהילה הבין-לאומית. למרות הסיכונים הביטחוניים - זירת האסון היא באזור הגבול עם סוריה וישנם אתגרים ביטחוניים רבים - נענתה ממשלת ישראל לקריאה הטורקית ושרי הביטחון והחוץ התחילו את ההכנות לקראת שיגור משלחת סיוע לטורקיה.
בכל פעם שמתרחש אירוע מסוג זה ומוצע סיוע קיים ערבוב מסוים בין שיקולים הומניטריים ושיקולים מדיניים. גם היום, אי אפשר שלא לחשוב על ההשלכות המדיניות האפשריות של שליחת סיוע ישראלי לטורקיה. המחקרים השונים על "דיפלומטיית האסונות" מראים שסיוע במקרי חירום לא מוביל לשינוי דרסטי ביחסים בין שתי מדינות. במקרה החיובי ביותר, סיוע כזה יכול להאיץ תהליכי התקרבות שכבר קיימים, אך לא להתחיל אותם.
לכאורה, היחסים בין טורקיה לישראל ב-2023 נמצאים בקונפיגורציה מתאימה. שיפור יחסים אלה התחיל כבר לפני שנתיים וסיוע ישראלי לטורקיה יוכל להיות עוד צעד בחימום יחסים אלה. אך השפעת צעד כזה עשויה להיות מוגבלת בזמן. הסיוע הישראלי לטורקיה ב-1999 בעצמו ממחיש זאת. למרות התמונות המרגשות, ספק אם הייתה לו השפעה מדינית ממשית בטווח הבינוני-ארוך.
לכן, במקרה הנוכחי, אין לראות במשלחת ישראלית לטורקיה הזדמנות מדינית שתשפיע לטווח הארוך על היחסים בין טורקיה לישראל והיא צריכה לצאת בלי קשר לשיקולים פוליטיים. מדובר באסון אנושי נורא שכבר מעיר את העולם וכל מדינות האזור מתגייסות ללא קשר למצב יחסיהן עם טורקיה. אפילו יוון, שלה עימות היסטורי עם טורקיה, שיגרה משלחת חילוץ - פחות משבוע לאחר תקרית ימית בין שתי המדינות. גם ארמניה, שהגבול בינה לבין טורקיה סגור בכלל, בגלל היחסים העכורים בין המדינות, הציעה סיוע. בהקשר זה, הצוות הישראלי שיישלח לטורקיה לא יעשה צעד מדיני, הוא ייענה לקריאה של שכנה במצוקה וימלא את החוב המוסרי להציל חיים כאשר ניתן לעשות כך.
רעידות אדמה אינן, לצערנו, אסונות הטבע היחידים המאיימים על מזרח הים התיכון, במיוחד בזמן שהשלכות שינוי האקלים מורגשות יותר ויותר. אתגרים כגון אירועי מזג אוויר חריגים ושרפות ענק הם בעיות שעימן מדינות האזור צריכות להתמודד לעיתים קרובות יותר ויותר, ושיתוף פעולה אזורי בתחום הוא חיוני.
כאשר יסתיים טיפול החירום באסון הנוכחי יוכלו טורקיה וישראל להיות חלק מבניית תשתית רחבה יותר לשיתוף פעולה בנושא אסונות טבע. שיתוף פעולה זה יוכל להגן על החיים של אזרחים טורקים וישראלים, ליצור חיבורים בין שתי החברות ולחזק את היחסים המדיניים בין שתי המדינות. אך מדובר בתהליך נפרד. כעת השעה היא למבצע ללא שיקולים משניים, לא במטרת לשפר יחסים מדיניים - אלא להציל חיי אדם.
>>> רמי דניאל הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי ודוקטורנט באוניברסיטה העברית