מכנים אותם אנרכיסטים, טוענים שהם ממומנים בעזרת כספים מחו"ל, שבכלל האיראנים עומדים מאחורי ההפגנות ושיש איזה ילד אחד, נתניהו שמו, שקורא להם... טרוריסטים.
- הנשיא הרצוג: "קרובים מתמיד למתווה פשרה מוסכם"
- השקל מתחזק, המדדים מזנקים: עליות בבורסה אחרי דברי הנשיא
בפועל, המפגינים כאן והם כאן כדי להישאר. נכון, יש בקרבם לא מעט טרמפיסטים - פוליטיקאים ש"מתקמבקים" על גבם, אנשי תנועת ה"לך" וה"קריים מיניסטר" שהצטרפו לעוד סיבה למסיבה, מתנגדי הכיבוש כי זה ממש קשור ואפילו, כך ראיתי במו עיניי, כאלה שהם נגד ה"קפיטליזם החזירי". מה קשור? נתניהו. הוא הרי אשם גם בהתרסקות מפלגת העבודה, כדברי מרב מיכאלי. היא אחת שיודעת, הרי היא מייצגת את הצד הנאור או הנאורה בחבורה.
מחאת הרבבות נגד המהפכה המשפטית תופסת תאוצה - בהיקפה, בפיזור הגיאוגרפי שלה ובהסלמתה. מדובר בחסימת צירים, עימותים עם השוטרים וגם, לא עלינו, בקריאות שלא להתייצב עוד לשירות מילואים. מנגד, תומכי הרפורמה ניסו תחילה לגמד את גל המחאה: פעם באומרם שהמספרים מוגזמים, פעם שמדובר בסך הכול בכמה מתוסכלים שאינם משלימים עם תוצאות הבחירות ופעם בכלל מאשימים את התקשורת שמעצימה את הסיפור (ולפעמים זה די נכון – הרי איזו הצדקה תקשורתית יש לדווח על מה שעוד לא קרה? לקדם הפגנה עתידית, למשל בכרכור. היכן יצעדו ברחובות העיר? והיכן תהא נקודת המפגש. טוב שחסכו מאיתנו את הדיווח היכן יעמוד דוכן חלוקת הסנדוויצ'ים).
המציאות מראה שככל שמתקדם תהליך החקיקה, כך גובר גל המחאה. מדובר במשהו חסר תקדים. אם בשנות ה-70 קמו "הפנתרים השחורים", שמחו על אפליה עדתית, הרי שהמחאה הייתה מוגבלת. גולדה מאיר כינתה אותם "לא נחמדים" ואט אט, ככל שהם התערבבו בפוליטיקה, גם הלכו ודעכו. זה קרה גם לסתיו שפיר ואיציק שמולי עם יוקר המחיה, מחאת הקוטג' נמוגה אחרי שהוקמה עוד איזו ועדה. והאוהלים ברוטשילד, מהדורת 2022? פורקו תוך שבוע מהרגע שהוצע אוהל חלופי בלוקיישן אחר.
המחאה של היום לא תדעך ולא תיעלם. גם אם הכנסת תאשר את החקיקה בקריאה שנייה ושלישית - היום שאחרי לא יהיה דומה לזה שלפני. יש כאן ציבור גדול מדי שאינו מסכים עם הרפורמה ולא ישלים איתה. הכלכלה עשויה להיראות אחרת, יהדות התפוצות תתקשה לחיות איתה ואולי גם שאר העולם.
להתערב - ומהר
בקצב הזה, נתניהו יפסיד במערכה. המצב מחייב פתרון וכבר לא חשוב מי צודק. זו שעת המבחן שלו, אולי "טורניר ההזדמנות האחרונה".
בשבוע שעבר, בנאום "חווארה", נתניהו לדעתי כבר פספס הזדמנות אחת. הוא עשה השוואות מיותרות וגם לא דייק בעובדות כשסיפר למשל על מהלכיו בהתנתקות. הדבר הזכיר אירוע שהיה לי איתו כמה חודשים קודם לכן, כשהתלבט כיצד להצביע על תוכנית "מפת הדרכים". סוכם שהשר נתניהו יימנע בהצבעה בממשלה וכך לא יפגע ולא יחבל במהלכיו של אריאל שרון, ראש הממשלה. בתום הישיבה, נתניהו יצא בפנים חמוצות ואמר לי: "נמנעתי, אבל לא הייתי צריך לעשות כן. מי שרוצה להיות מנהיג אינו יכול להימנע". בהחלט משפט חזק. חלפו בדיוק 20 שנה ונתניהו שקוע היום במשפטים אחרים. כאלה שבגינם הוא מצוי בניגוד עניינים ובשל כך הוא שוב...נמנע. נמנע מלעסוק או להתערב בפתרון משבר החקיקה המשפטית.
יהיו מי שיגידו: נתניהו אינו מתערב כי הוא באמת מאמין ברפורמה. אני לא קונה את זה. עמדותיו של נתניהו היו מספיק גמישות בנושאים רבים: עצמאות בית המשפט העליון, נאום בר אילן. זוכרים? אחרים יגידו: הוא עושה זאת כדי להיחלץ מאימת הדין. נו באמת. מחר יוחלפו כל השופטים העליונים בשופטים "שפוטים"? גם מנדלבליט שמונה על ידי נתניהו היה שפוט? יש האומרים שאם יתפשר, יריב לוין יתפטר. אוי אוי אוי. בטוחני שמתחריו הפוליטיים בסיעה לא יזילו דמעה. ממילא הסיעה כבר בהתקפי חרדה. יהיו שיגדילו ויאמרו: נתניהו נחטף בידי בנו ורעייתו. עם טיעון כזה איני יכול להתמודד. את זה אשאיר לפסיכיאטר, אפילו לא לפסי-כו-לוגית, מהטעם הפשוט: לא מעניין אותי מי צודק. זו העת להיות חכם.
על נתניהו להודיע, עוד היום: "אני מתייצב מיידית בבית הנשיא ומדבר עם לפיד, גנץ או כל שחקן אחר ויאללה - לפתרון. אינני חושש מאיומי היועמ"שית על ניגוד עניינים ואם זו תפעל, ת'פאדל". קשה לי לראות את הנשיא אוטם בפניו את מעונו, את האופוזיציה בורחת מידיו המושטת או את בית המשפט מרשיע את נתניהו על שהעז להתערב. נתניהו, קח את הסיכון. לזה קוראים מנהיגות. וכשאתה חכם, אתה גם צודק.
>>> אביב בושינסקי שימש כדוברו של רה"מ בנימין נתניהו