מסיבת העיתונאים שערך ראש הממשלה בנימין נתניהו שידרה לחץ גדול. מה שלא עשו עשרות אלפי האנשים שיצאו לרחובות, מה שלא עשתה מחאת המשפטנים ועצומת האקדמאים - עשו האזהרות של הנגיד הנוכחי, של הנגידים לשעבר והעצומה חסרת התקדים שעליה חתמו 270 כלכלנים וכלכלניות.
כל הצמרת הכלכלית המקצועית במשק משדרת את אותו המסר: המהפכה המשפטית תחליש באופן ניכר את שיטת המשפט בישראל ותביא לכוח עודף של הממשלה – דבר שעלול להביא לירידה בדירוג האשראי של ישראל ולפגיעה ממשית בהשקעות הזרות במשק.
כדאי לשים לב מי הם בעצם הבכירים שיצאו נגד הרפורמה המשפטית. פרופ' יעקב פרנקל, אחד מהכלכלנים שנתניהו הכי מעריך, מי שהיה נגיד בנק ישראל בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה - ושנתניהו ניסה למנותו שוב לתפקיד ב-2013; הנגידה לשעבר קרנית פלוג, שנתניהו מינה אותה; הנגיד הנוכחי אמיר ירון, שנתניהו הביא אותו במיוחד מארצות הברית; פרופ' יוג'ין קנדל, לשעבר יועצו הכלכלי הקרוב של נתניהו; פרופ' איתן ששינסקי שמונה על ידי נתניהו ושר האוצר לשעבר שטייניץ כדי לעסוק במיסוי תגליות הגז. כלומר, מדובר בכלכלנים שהם גם הבכירים ביותר, אבל גם כאלו שהיו מאוד קרובים לראש הממשלה.
מסיבת העיתונאים שערך נתניהו הייתה פוליטית. אי אפשר לבוא אל האופוזיציה בטענות כאשר אל מול התוכנית המשפטית הזו נמצאת כל הקהילה כלכלית בארץ. ראש הממשלה הצליח אומנם לגייס שלושה שרים שיישבו לצידו במסיבת העיתונאים, אך לא הצליח לגייס אפילו לא כלכלן אחד בעל שם.
נתניהו גם טען במסיבת העיתונאים שהמהפכה המשפטית דווקא תיטיב עם הכלכלה, מאחר שבעשורים האחרונים היה כאן לדבריו "עודף משפטיזציה". מצד שני, באותה נשימה הוא גם ציין שהכלכלה הישראלית מאוד התפתחה. איך שני הדברים הללו מסתדרים אחד עם השני?
"עודף המשפטיזציה" לא הפריע לממשלות נתניהו להילחם במחירי הדיור שעלו ביותר מ-100% לאורך השנים, בטח שלא הפריע למלחמה ביוקר המחיה – מאבק שבו שריו היו חלשים מדי והעדיפו שלא לנקוט צעדים דרמטיים. אי אפשר להאשים כעת בכל הבעיות את מערכת המשפט, זה נשמע מאולץ מדי.