אתמול (שישי) אחר הצוהריים פרסם נשיא המדינה יצחק הרצוג גינוי לריסוס כתובות הנאצה בחזית ביתו של שר המשפטים יריב לוין. "מחזה מעורר חלחלה", תיאר הנשיא ובצדק את מה שהתרחש בזמן שבבית יושב השר לוין שבעה על אביו שהלך לעולמו. ריסוס כתובות נגד פוליטיקאים יש למכביר בעת הזאת. הנשיא איננו נוהג להתייחס פומבית לכל אירוע כזה ואלה גם אינן הנסיבות האישיות שגרמו לו הפעם לחרוג ממנהגו. לגינוי נלוותה שורה חשובה: "אמשיך לעשות כל שביכולתי לטובת הידברות והסכמות בדרך לפתרון השבר העמוק בו אנו נמצאים". "הידברות והסכמות" הן המתווה שהציג השבוע נשיא המדינה. אותו מתווה שהימין מיהר השבוע לדחות על הסף מיד עם פרסומו.
אין כיום בציבוריות הישראלית דמות שראש הממשלה נתניהו זקוק לה כעת לצידו יותר מאשר הנשיא הרצוג, וזה לא רק בגלל שהוא נותר הגשר האחרון לאופוזיציה. לשיתוף הפעולה והכבוד ההדדי בין הרצוג ונתניהו יש פוטנציאל אדיר בזירה הפנימית בישראל וכן בזירה הבין-לאומית - ודווקא משום כך כואב ובלתי נתפס האופן הגס והמהיר שבו נדחה המתווה.
הנשיא הרצוג הוא השותף הכי משמעותי של הימין בהבנת הצורך ברפורמה במערכת המשפט. מי שמאשים ש"מתווה הנשיא" הוא בעצם "מתווה הנשיאה חיות", כנראה שכח את נאום הנשיא מחודש פברואר השנה. בניגוד לנשיאת בית המשפט העליון, שמלבד העומס בבתי המשפט לא מצאה אף פגם במערכת שבראשה היא עומדת, הרצוג הטיב אז למנות את הפגמים הדורשים תיקון בזה אחר זה בחמשת העקרונות שפירט אז. הוא היה הראשון להבין שרפורמת לוין היא לא רק אוסף חוקים שמעורר סערה. הרצוג הגדיר את הימים שבאו בעקבות הצגת הרפורמה כ"רגע חוקתי", רגע של תשומת לב לאומית למבנה המשטר בישראל, לצורך באיזון בין הרשויות, שעת תיקון.
ואם הימים האלה הם תמצית הקרב בין השבטים בישראל, אז איך זה שדווקא מי שאמר ש"העובדה שאין מספיק גיוון, למשל שאין שופטים ממוצא מזרחי בבית המשפט העליון, מטרידה אותי מאוד", דווקא הוא מואשם כעת כמי שהצטרף למחנה מתנגדי הרפורמה. מה רציתם? אמירה יותר מפורשת מזאת?
נכון, הצהרות אינן מעשה, והמתווה שהציג איננו חלום הרפורמה המשפטית של איש ימין ממוצע - אבל חשיבותו בדמות שעומדת מאחריו, בפוטנציאל שיש בו ובהישגים שהימין כבר קיבל במסגרתו - עוד לפני השלמת החקיקה. הרצוג הלך במתווה עד לשורשי המשבר הפוליטי בישראל: חוק הגיוס שפירק ממשלות. הנה מצע לפתרון גם לפצע הממושך הזה בחברה הישראלית שמעסיק את הרצוג כבר 25 שנים, עוד בימים שכיהן כמזכיר ממשלה וחבר ועדת טל.
לא בכדי בחר הנשיא הרצוג בנאומו השבוע לא לפרט בקולו את סעיפי המתווה והפנה את הציבור לאתר האינטרנט הייעודי. הרצוג הדגיש שהמתווה שהציג הוא "הצעה, עקרונות, בסיס לדיון מעמיק ראוי ונכון".
הרצוג, לוין, רוטמן ואפילו שליחו של נתניהו רון דרמר יודעים מהשיחות עם כל הגורמים השותפים לגיבוש המתווה שההסכמות בעל פה שהיו בתוך החדר על ליבת הוויכוח סביב הרכב הוועדה לבחירת שופטים - עמדו על פערים קטנים. יש דברים שאי אפשר לכתוב על נייר שנשיא חתום עליו - אבל פוליטיקאים מהקואליציה והאופוזיציה יכולים לעשות יחד בחדר הסגור. הפרקטיקה מוכרת ואפילו נציגי השופטים יודעים והיו שותפים לה. הנשיא לא היה יכול לתת תמונת ניצחון לצד אחד. הוא אמר את זה בנאום הראשון שלו ושמר על העיקרון הזה גם במתווה.
עכשיו זה הזמן של לוין ורוטמן. הקושי הפסיכולוגי מובן. אז אל תקראו לזה "מתווה הנשיא", תקראו לזה "הצעה". אבל דברו. אל תאבדו גם את הנשיא, הוא השותף הכי חשוב לרפורמה הזאת.