בשבוע האחרון העולם ממוקד במתקפה הרוסית על בירת אוקראינה, ונגד תשתיות לאומיות חיוניות (אנרגיה ומים) ומטרות אזרחיות ברחבי המדינה, באמצעות מל"טים תוקפים (מתאבדים) מתוצרת איראן. כמו כן, מסוקרת בהרחבה מחאת החיג'אב באיראן. על ישראל להמשיך להיערך מול איראן בראייה כוללת, תוך עדכון אסטרטגיית העל של וגיבוש תוכניות אופרטיביות מול כלל ממדי האתגר האיראני, ובראשם סוגיית הגרעין.
בחודשיים האחרונים ניכרות חמש מגמות חשובות בהקשר האיראני:
המחאה הפנימית
המשטר האיראני מפעיל דיכוי ברוטלי בניסיון לדכא את מהומות החיג'אב, שמסרבות לגווע כבר למעלה מחודש והביאו, על פי ההערכות, למותם של כ-250 מפגינים. אופן התפתחות תהליכי מחאה פנימיים ועיתוי הבשלתם לשינוי שלטוני, אם בכלל, אינם ניתנים לחיזוי, אך ברור שלרשות המשטר עומדים משאבים, כוחות ואמצעי שליטה ודיכוי יעילים.
עם זאת, כבר ניתן לקבוע שמדובר באתגר הפנימי המשמעותי ביותר למשטר מאז "המהפכה הירוקה" ב-2009, אם לא מאז הקמת הרפובליקה האיסלאמית ב-1979. זאת, מבחינת משך המחאה, הרכבה הדורי החוצה מגזרים, עוצמת האלימות, הפיזור הגיאוגרפי הרחב (אף כי היקף המפגינים בכל מוקד מצומצם יחסית) וקריאת התיגר הישירה על המהפכה האיסלאמית, שהחיג'אב הוא אחד מסמליה המובהקים ביותר. המנהיג העליון דבק בלקחי נפילת השאה ב-1979, מהתמוטטות ברית המועצות ומהאביב הערבי - לעולם לא לוותר למפגינים ולהיות מוכנים להפעיל מולם כוח מרבי.
>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
איראן מתייצבת באופן ברור וחד-משמעי לצד רוסיה
איראן הכניסה עצמה למעורבות עד צוואר בסיוע אקטיבי למאמץ הלחימה באוקראינה. איראן מספקת לרוסיה מאות כטב"מים מתאבדים מסוג 'שאהד-136', ושיגרה מדריכים ממשמרות המהפכה לחצי האי קרים כדי לסייע לכוחות הרוסים להפעיל את המערכות. הכטב"מים, שהופעלו לאחרונה, זורעים הרס והרג באזורי מגורים אזרחיים בבירה קייב ופוגעים במתקני אנרגיה ומים ברחבי המדינה. כמדווח, על הפרק גם אספקת טילים בליסטיים איראניים לרוסיה. הסיוע האיראני הוא קריטי עבור רוסיה, ומאפשר לה אורך נשימה נוכח ירידת מלאי הנשק המדויק שברשותה והקשיים למלאו מחדש באמצעות ייצור מקומי, נוכח הסנקציות שהטיל עליה המערב שמונע ממנה קבלת שבבים וחלפים. מדובר בתרומה איראנית משמעותית המאפשרת לפוטין לממש מהלכים שטרם הפעיל במלחמה.
המשך החתרנות האזורית וניסיונות ההתבססות בכל מוקד אי יציבות במזרח התיכון
איראן חותרת להקים ממשלה פרו-איראנית בעיראק, ממשיכה לתמוך במשטר אסד הרצחני, לחמש את חיזבאללה, לאיים על סעודיה ולממן ולתמוך בארגוני הטרור הפלסטינים. הציבורים באזור צופים בדיכוי הברוטלי שמפעיל המשטר באיראן נגד המפגינים, וסביר שמתחזק בהם הסנטימנט האנטי-איראני, הקיים ממילא. הזירה החשובה בהקשר זה היא עיראק, שם זכתה איראן להישג עם מינויו של מועמד המיליציות השיעיות הפרו-איראניות במדינה להרכיב ממשלה. העיראקים זוכרים היטב שבדיכוי המחאה בעיראק באוקטובר 2019 נהרגו מעל 450 מפגינים, ולא שכחו גם מי עמד מאחורי הדיכוי הקטלני של ההפגנות – אותן מיליציות שיעיות, בניצוחו של קאסם סולימאני.
פגיעה במעמד הבין-לאומי והאזורי של איראן
מדינות אירופה וארצות הברית קבעו שאספקת הכטב"מים האיראניים לרוסיה מהווה הפרה של החלטות מועצת הביטחון, והטילו שורה של סנקציות נוספות נגד גופים, אישים ונכסים איראניים המעורבים בפעולות הדיכוי האלימות של המחאה באיראן ובסיוע הצבאי לרוסיה. ככל שהראיות לאספקת הכטב"מים האיראניים הולכות ונערמות, יחד עם שברי הכטב"מים על הקרקע, נגלים לעין המערב שקריה של טהראן, שממשיכה להכחיש בפומבי כל סיוע צבאי לרוסיה. המשך המחאה באיראן וצעדי הדיכוי של המשטר צפויים להחריף את הביקורת הבין-לאומית נגדה, ולדחוק את טהראן להעמיק את "ברית המצורעים" בינה לבין רוסיה. הידוק שיתוף הפעולה הצבאי, ובכלל זה אספקת טילים בליסטיים מאיראן למאמץ המלחמה הרוסי באוקראינה, יובילו להגברת מהלכי הלחץ והענישה נגד איראן בזירה הבין-לאומית.
המגמה המסוכנת ביותר - המשך ההתקדמות בתוכנית הגרעין
אל לישראל לנוח על זרי הדפנה עקב כישלון החזרה להסכם הגרעין מ-2015. המחאות ודיכויין, כמו גם התמיכה האיראנית במלחמה באוקראינה, מקשות עוד יותר על האירופים והאמריקנים לחזור להסכם. עם זאת, אסור להדחיק או להתעלם מהעובדה שבכל יום ללא הסכם – האיראנים מתקרבים לסף הגרעיני, ממשיכים לצבור חומר בקיע ולהעשיר לרמות גבוהות של 20 ו-60 אחוזים. התמקדות המשטר בהתמודדות עם המחאות אינה מפחיתה את האנרגיה והמשאבים שהוא מקדיש לגרעין ולטרור, וניסיון העבר מלמד שאפילו בעת אסונות (רעידות אדמה, שיטפונות), וגם בשיא משבר הקורונה, איראן לא נטשה את בניין הכוח של שלוחיה באזור ואת התקדמותה בתחום הגרעין.
הדילמה האיראנית והאמריקנית
המשטר האיראני, שדרישותיו הנוקשות סיכלו את חזרת ארצות הברית להסכם, נמצא בדילמה דווקא בגלל המחאות. מצד אחד, הוא אינו יכול לחזור "על ארבע" לשולחן המשא ומתן כל עוד נמשכת המחאה, לאחר שהאשים את ארצות הברית בליבוי המהומות. מצד שני, על פי התחזיות, ללא הסכם והסרת סנקציות, יחריף המצב הכלכלי באיראן (מעל 50% אינפלציה, 0% צמיחה ב-2023) והחיבור בין מחאה פוליטית וכלכלית עלול להיות מסוכן למשטר, ולכן מטריד אותו מאוד.
מצידה האחר של המשוואה נמצאת ארצות הברית. הנשיא ביידן התייצב בבירור לצד מאבקן לחופש של נשות איראן, בין היתר כלקח מהפניית העורף של הנשיא אובמה למחאות במדינה ב-2009. הממשל יתקשה לחזור להסכם הגרעין מול משטר מדכא ואגרסיבי, ולספק לו חבל הצלה כלכלי ומדיני שיסייע לחנוק את המחאה, דווקא כשהציפיות למהפכה ולשינוי פנימי באיראן גוברות.
לפיכך, ככל שתימשך המחאה ודיכויה, וההתגייסות האיראנית למתקפה הברוטאלית ולפשעי המלחמה של רוסיה באוקראינה – פוחתים הסיכויים לחזרה להסכם הגרעין גם לאחר הבחירות בארצות הברית. ועדיין, יש הגורסים שהמשטר יחתור לעסקה עם ארצות הברית בהקשר האוקראיני – עצירת משלוחי הנשק מאיראן לרוסיה תמורת התגמשות ארצות הברית בנושא החזרה להסכם. מנגד, ממשל ביידן, מתוך רצון לתקוע טריז בין רוסיה לאיראן, עלול לחזור ולחתור להסכם. זאת, גם כדי להזרים את הנפט האיראני לשווקים, לסייע בהורדת מחירו ולהקל את משבר האנרגיה העולמי הצפוי לאחר החלטות קיצוץ התפוקה של רוסיה וסעודיה.
משמעויות והמלצות לישראל
- על ישראל למקד מאמץ בחשיפת פשעיה של איראן מבית ומחוץ. על ישראל להבליט את מהלכיה השליליים של איראן בדיכוי הפנימי מבית ובחימוש רוסיה, כששקריה הבוטים מדגימים לעולם את מה שטענה ישראל מאז ומתמיד: מדובר במשטר טוטליטארי חשוך, המאיים על בטחון ושלום המזרח התיכון והעולם, שאין לאפשר לו לפתח נשק גרעיני בשום תנאי. אם עד לאחרונה הואשם המשטר בטהראן "רק" כמי שחותר תחת המשטרים במזרח התיכון, כיום הוא פועל בנוסף כגורם מסייע לדיכוי שאיפתם של האוקראינים לחיים בכבוד ולחופש, ושותף בפשעי מלחמה. חיזוק דימויו השלילי של המשטר האיראני באמצעות מסגורו כ"אויב העמים" והחירות באזור ובעולם, עשוי להעמיק את הפגיעה במעמדה של איראן בזירות השונות. לכן נדרש לחשוף את הברוטליות שמפעיל המשטר נגד המוחים באיראן, ואת סיועו לצעדי הדיכוי האלימים בעיראק ובלבנון, ולמשטר הדמים של אסד בסוריה.
- איראן איננה רק בעיה של ישראל או איום רק על המזרח התיכון. החימושים שנורים על ישראל ועל כוחות המערב באזור, והומטרו על סעודיה הורגים עכשיו אוקראינים באירופה, ולא ירחק היום שיאיימו על אירופה. לפיכך, מתחייב מאמץ משותף של הקהילה הבין-לאומית, המערב, המפרציות וישראל להתמודדות עם המשטר האיראני.
- על אף הנטייה להתמודד עם איראן כל פעם בסוגיה אחת (גרעין, טילים, חתרנות וטרור), חשוב להדגיש כי האסטרטגיה האיראנית מבוססת על שילוב המאמצים הללו והפעלתם במקביל, תוך תמיכה הדדית. המענה חייב להיות בהתאם – משולב ומקבילי.
- הדיכוי הפנימי באיראן והתגייסותה לתמוך במכונת המלחמה הרוסית באוקראינה עשויים לסייע לישראל להניע את המערב, ובראשו ארצות הברית, להגביר את הלחצים על איראן כדי לבלום את תוכניתה הגרעינית, שממשיכה להתרחב. במסגרת זאת, נכון לחתור למהלך אירופי של 'סנפבק', שבמסגרתו יושתו מחדש על איראן הסנקציות הבין-לאומיות שבוטלו במסגרת החתימה על הסכם הגרעין ב-2015. בה בעת, בתרחיש של החרפת המחאות באיראן, ישראל תצטרך להדוף משאלות-לב בזירה הבין-לאומית, כי שינוי משטר נמצא "מעבר לפינה" ויפתור בבוא העת גם את בעיית הגרעין, שבינתיים ניתן להכילה.
- חשוב גם להיערך, בתיאום עמוק עם ארצות הברית, לצעדים איראניים קיצוניים דוגמת העשרת אורניום לרמה צבאית של 90% או אפילו פריצה לנשק גרעיני. מדובר בתרחישים פחות סבירים כשהמשטר האיראני מתמודד עם מסכת לחצים מורכבת. עם זאת, ככל שהמשטר יתקדם לעבר הסף הגרעיני יגבר הפיתוי שלו לעשות כן ולהשיג תעודת ביטוח גרעינית לשרידותו. לפיכך, תידרש מוכנות למניעת פריצה לגרעין בכל דרך, אם לא בשנים הקרובות אז בשנות "שקיעת" ההסכם.
- תשומת לב מיוחדת נדרשת לאפשרות שהמשטר עלול לנסות להסיט את הקשב מהזירה הפנימית באמצעות התקפות על מדינות האזור, כפי שתקף ב-2019 את תשתיות הנפט הקריטיות של סעודיה ובדומה לתקיפת האמירויות בינואר השנה ולשיגורי מלטי"ם לישראל בשנים האחרונות. איראן הביעה מורת רוח קשה מהתמיכה הסעודית בתחנת הטלוויזיה האופוזיציונית, המשדרת בפרסית מלונדון, "איראן אינטרנשיונל". משבר האמון הנוכחי בין ארצות הברית לסעודיה עלול לתמוך את מערכת השיקולים האיראניים לממש איומה לתקיפה נוספת על סעודיה.
- יכולתה של ישראל להניע את המערב לפעולה נגד הגרעין האיראני תושפע גם מהתנהלותה וממדיניותה ביחס למשבר באוקראינה. ככל שמחריף המשבר, ובמיוחד כשאיראן מעורבת עמוקות בפשעי המלחמה שמבצעים הרוסים, גוברת הצפייה הבין-לאומית להתייצבות ישראל, כמדינה דמוקרטית ליברלית, לצדה של אוקראינה ובמחנה המערבי. בנסיבות אלה, יש מקום לעדכן את המדיניות הישראלית הנוכחית, ולהיחלץ לסייע לאוקראינה במודיעין, בהתגוננות העורף האזרחי ואף בתחום ההגנה מכטב"מים וטילים איראניים. במסגרת זאת, ישראל לא תספק לאוקראינה מערכות התקפיות, אלא רק מערכות הגנתיות לגילוי, התרעה, חסימה, שיבוש ויירוט. לא מדובר במערכת 'כיפת ברזל' החיונית לישראל אל מול מערך הרקטות והטילים של חיזבאללה וחמאס. מול מל"טים איראנים הטסים נמוך ולאט, גם מערכות נ"מ פשוטות בהרבה יכולות להיות משמעותיות. יוזכר בהקשר זה כי רוסיה עצמה מספקת כבר שנים אמצעי לחימה מתקדמים לאיראן ולסוריה, בטענה כי מדובר במערכות הגנתיות, למרות שהן הופעלו לא פעם נגד ישראל וחלקן אף זלג לחיזבאללה. יתרה מכך, סיוע לאוקראינה בהתמודדות עם הכטב"מים והטילים האיראנים יפתח לישראל דלתות לשיתוף פעולה בין-לאומי בהתמודדות עם האיום, שמדינות אירופה מבינות כעת טוב יותר את חומרתו, כשחימושים מתוצרת איראן מחשיכים ערים והורגים אזרחים באירופה.
- לאחר הבחירות בישראל נכון לבחון עם האמריקנים מהלך משולב ישראלי–אמריקני מול החזיתות באוקראינה ובאיראן. מחד גיסא, ישראל תירתם להגנת אזרחי אוקראינה ממל"טים וטילים איראניים ובתמורה ארצות הברית תתחייב לא לחזור להסכם הבעייתי מ-2015, אלא לכוון ליעד הנכון יותר מול איראן – הסכם "ארוך ומהודק יותר". זאת במקביל להסכמות וערבויות שיבטיחו את השגת היעד המשותף ש"לאיראן לא יהיה לעולם נשק גרעיני".
בשורה התחתונה, יש לחזור ולהעמיד את האיום האיראני בכלל ואת האיום הגרעיני בפרט בראש הנושאים לטיפול בתחום הבטחון הלאומי. בעוד שמול כטב"מים וטילים איראניים לישראל יכולת התמודדות טובה בזכות מודיעין מעולה ומערכות גילוי ויירוט מהמובילות בעולם, נגד הגרעין האיראני נכון לגייס קואליציה בין-לאומית רחבה, שתגבש תוכנית המגובה ביכולות אמינות לבלימת מאמצי ההתגרענות של איראן. כשם שמאמציה של איראן בגרעין, בחתרנות, בטרור השלוחים ובטילים משולבים זה בזה ומאיימים על שלום העולם, המענה לאיום האיראני צריך להיות משולב ומשותף למדינות המערב, למדינות האזור ולישראל.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, עמית בכיר במרכז בלפר שבאוניברסיטת הרווארד
>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות