הכוונה לחוקק פסקת ההתגברות עלולה להסיג שנים לאחור את הישגי המאבק החוקתי לשוויון מגדרי וזכויות נשים, לרבות ההישגים המשמעותיים בתחום הייצוג המספרי. אם הכנסת תחוקק את פסקת ההתגברות, ותוכל לחוקק כל חוק ברוב של 61 חברי כנסת, חרף פסיקת בית המשפט העליון כי החוק סותר זכות המוגנת בחוק יסוד, הרי שאפשרות זו עלולה לפגוע באופן ישיר בזכויות נשים. רבות מן הזכויות הוכרו ועוצבו לראשונה, או קיבלו הגנה, בפסיקותיו של בית המשפט העליון.
כך, למשל, הוכרה לראשונה הזכות של גברים ונשים לשוויון בגיל הפרישה מהעבודה, בעתירה לבג"ץ שהגישה נעמי נבו. דוגמה נוספת היא החובה לייצוג הולם בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, שהועצמה בפסיקה בבג"ץ בעקבות עתירה שהגישה שדולת הנשים. בפסיקת בג"ץ בעתירה שהגישה עמותת 'איתך' בעניין הרכב ועדת טירקל, בה הבטיח בית המשפט העליון את הטמעת החובה לייצוג הולם לנשים בצוותים לעיצוב מדיניות לאומית.
בג"ץ מגן על ערכי יסוד
במשך השנים שימש בג"ץ כתובת להגנה הבסיסית ביותר עבור נשים. הוא התערב במקרה של מירב בן-נון, אם חד-הורית בעלת לקות שמיעה, שהזדקקה לרכב לצורך טיפול בילדיה ושינוע הציוד שנדרש לה לעבודתה. בית המשפט ביטל סעיף בחוק הביטוח הלאומי, ששלל את קצבת הבטחת ההכנסה של בן-נון רק בשל השימוש שלה ברכב. כך היה גם כשלא אפשר לשלול את זכותה של אישה לבעלות על בית מגורים בעת חלוקת הרכוש המשותף, רק בשל טענת בן זוגה כי בגידתה הייתה העילה לגירושיהם. בכל המקרים הללו ובמקרים נוספים פעל בית המשפט העליון על מנת להגן על ערכי יסוד, בין אם ערכים הקבועים בחוקי היסוד שהכנסת כוננה ובין אם אלה הקבועים בחוקים, כמו במקרים של הבטחת הייצוג ההולם.
ניתן בהחלט לבקר את המקרים שבהם בית המשפט לא הבטיח הגנה מוחלטת על זכויות, אולם העובדה שבית המשפט משמש כתובת במקרים שבהם מתקיימת פגיעה בנשים ופועל כמגן הכרחי עבורן היא קריטית. ללא הכתובת החיונית הזו, זכויותיהן יהיו פגיעות בהרבה.
פסקת ההתגברות ככל הנראה תאפשר לכנסת לחוקק באין מפריע חוקים העלולים לפגוע בזכויות נשים, לרבות זכותן לשוויון, לאוטונומיה על גופן, לקיום כלכלי בכבוד ולחירות מפני כל כפייה הנובעת מהיותן נשים. בג"ץ לא יוכל לשמש כתובת אם יקודמו הצעות חקיקה כגון אלה שמסתמנות כעת בהסכמים הקואליציוניים, אשר יתירו את האיסור הגורף הקיים כיום על הפרדה בין נשים וגברים במרחב הציבורי. בעבר אסר בג"ץ על הפרדה מגדרית בכפייה באוטובוסים, אולם בהינתן פסקת ההתגברות ניתן יהיה לגבור על פסיקתו על נקלה. בתרחיש זה, ההפרדה שראינו בשנים האחרונות במרחב הציבורי רק תלך ותתרחב ובעזרת רוח גבית חקיקתית עזה בכנסת הנוכחית, תהפוך לכלל, לא רק באירועי תרבות אלא כחלק משגרת יומנו.
המבנה הנוכחי מגן על נשים
אם אכן יתממשו עוד רעיונות שעלו לאחרונה, ולצד פסקת ההתגברות תוגבל גם זכות העמידה, קרי הזכות של ארגוני נשים להגיש עתירות לבג"ץ, תהא זו פגיעה כפולה ומכופלת. החסמים העומדים בפני נשים, ודאי נשים מקהילות סגורות יותר, להגיש עתירה פרטנית לבג"ץ ולהתמודד עם הלחץ החברתי המופעל עליהן גדולה, וחסימת אפשרות של ארגוני נשים לפנות לבג"ץ ולייצג באופן נרחב את האינטרסים של נשים תפגע אף היא באופן ישיר בזכויותיהן.
יש שיטענו כי דוגמאות אלה מעוררות פחדים שאינם במקומם, שהרי אין לאף אחד רצון לפגוע בזכויות נשים ובמאבק לשוויון מגדרי. אולם מבט חטוף על התהליכים המתרחשים כיום במדינות כמו ארצות הברית ופולין יגלה כי זכותן של נשים על גופן ופרטיותן כבר אינן מוגנות. בהתחשב בכך ששתי מפלגות בכירות בקואליציה המסתמנת אין נשים, מתוך אמונה כי מקומן של נשים אינו במרחב הציבורי ובאמירות רבות מכיוון חברות נוספות בקואליציה ביחס לתפקידן של נשים בחברה, חשש זה איננו מופרך או מוגזם.
על כן, גם מתוך המחויבות לזכויות נשים, יש מקום למנוע את חקיקתה של פסקת ההתגברות. חברות כנסת מימין ומשמאל וכל מי שמחויב למאבק לשוויון מגדרי, חייבות וחייבים למנוע חקיקה זו. זאת מתוך הבנה כי המבנה הדמוקרטי של מדינת ישראל ומערכת האיזונים והבלמים הראויה, המגן של כולנו: הנשים, האימהות, והילדות שלנו.
>>> עו"ד ענת טהון-אשכנזי היא מנהלת המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה