פחות משבוע לבחירות, לנתניהו יש הרבה אתגרים פוליטיים כדי להתקרב למטרותיו. אלו השלושה העיקריים:
סיום המריבות בגוש
גוש נתניהו נערך בצורה מיטבית לבחירות - ארבע מפלגות, שני זוגות הסכמי עודפים, כל אחד בקהל יעד אחר. זה עבד טוב עד השבוע שעבר - אוסף תקריות, לכאורה נטולות קשר. מהצילום בכפר חב"ד דרך הקמת המטה החרדי של בן גביר ועד הקלטות סמוטריץ'. המשותף לכולם: קרבות טריטוריה פנים-גושיים.
נתניהו מודאג מהזינוק של בן גביר, סמוטריץ' רוצה את התיק הבכיר ביותר, החרדים חוששים מעוצמה יהודית. אי אפשר ממש לכמת את זה במספרים, אבל ברור שזה לא טוב לנתניהו בעודו מנסה מבחוץ לגרד את חצי המנדט שחסר לו.
העלאת אחוז ההצבעה בליכוד וביהדות התורה
האתגר השני נשמע מוכר - אותם מצביעי ליכוד שנשארו בבית. אבל הפעם מדובר גם על פלח קטן אבל חשוב מאוד - מצביעי יהדות התורה מאוכזבים. הבלוק הטכני שהם התכנסו אליו לא מצליח לסתום את הפרצה שנפערה בין חסידים וליטאים, ובין הנבחרים לבוחרים.
חדי העין הבחינו שכבר בבחירות האחרונות, ובניגוד לגידול הטבעי, יהדות התורה ירדה לשישה מנדטים וקיבלה את השביעי רק בזכות הסכם עודפים. נתניהו יצא לסבב ריאיונות בתקשורת החרדית כדי להעיר אותם, כי האדמו"ר היחיד שמוסכם על כל החרדים גר בכלל בקיסריה.
מה עושים עם איילת שקד?
האתגר השלישי הוא דילמה מורכבת יותר מכפי שהיא נראית: אם תשימו לב, הליכוד הפסיק לחלוטין את הקריאות לשקד לפרוש, ולמעשה הפסיק לחלוטין להתייחס אליה. הסקרים שלהם, כמו זה בחדשות 12 אתמול (שלישי), מראים שפרישתה לא תשנה את מפת הגושים.
והנה הדילמה: מצד אחד, אפילו עשרת אלפים קולות שיבואו לליכוד, רבע מנדט, יכולים לשנות הכול. מצד שני, אם באמת חלק נכבד מבוחריה לא יבואו לקלפי אם תפרוש מהמרוץ, אחוז ההצבעה יירד ובעקבותיו גם אחוז החסימה, בכמה מאות קולות, וזה יכול להציל את אחת המפלגות הערביות. ההתלבטות כבדה, ובינתיים גם השתיקה.