הימים שחלפו מאז פרוץ סערת אבי מעוז, בעקבות הדיווחים לפיהם במסגרת ההסכמים הקואליציוניים מפלגת נעם הקיצונית תקבל שליטה על תכנים במשרד החינוך, הוכיחו שלציבור הישראלי ישנם קווים אדומים ששום דיל פוליטי לא יוכל לפרוץ. עשרות רבות של ראשי רשויות, מהמרכז ומהפריפריה, ערים שנוטות לימין וערים שנוטות לשמאל, כבר הספיקו להודיע - לא בבית ספרנו. במקביל, גם נבחרי ציבור, כולל מהצד הימני של המפה הפוליטית, התנערו מהסיכומים עד כדי הבהרה לפיה מי שסיכמו את הדברים עם חה"כ אבי מעוז לא באמת הבינו את משמעות הסיכומים.

מעבר למחאה הציבורית, החשובה בפני עצמה בחברה דמוקרטית ותוססת כמו החברה הישראלית, המחשבה לפיה אדם, בכיר ככל שיהיה, יכול פשוט לשלוט בתכנים בבתי הספר של הילדים שלנו - אינה מדויקת בלשון המעטה.

הקריטריונים ברורים

כאשר הקמתי בשנת 2013 את היחידה לשותפויות עם החברה האזרחית, המטרה שלי הייתה הסדרת היחסים עם החברה האזרחית, העמותות והארגונים שנכנסים למוסדות החינוך ולא הייתה להם הסדרה ברורה לפני כן. בנינו אמנת כניסה למערכת החינוך, קיימנו שולחנות עגולים עם אנשי מקצוע ובסופו של דבר החלטנו שחוכמת ההמונים תקבע. הענקנו כלים לבחינה מושכלת של מנהלי בתי הספר, אלו שמכירים את השטח טוב יותר מכל אחד או אחת שיושבים במטה משרד החינוך או בממשלה. יצרנו קריטריונים למה מאושר מה לא, וכלים לבחירה ומשוב למנהלים - בכדי שיוכלו לבחור על פי חוות דעת מקצועית. המטרה הייתה בעיקר לבלום הכנסת תכנים קיצוניים, מכל צד. אחת המטרות החשובות של הקמת היחידה הייתה לנטרל חששות של משרדי הממשלה מארגוני חברה אזרחית.

>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן

מערכת החינוך בישראל בנויה כספינת ענק ולא כגלשן רוח קל. כלומר, לא ניתן להשפיע על המערכת באופן כל כך פשוט - לטוב (כמו במקרה הזה) ולרע (כמו בניסיונות להעביר רפורמות שיכולות להיתקע שנים). כדאי להסביר לציבור את העובדות - האחראיים הבלעדיים לתכנים הנכנסים לבתי הספר הם מנהלי בתי הספר. כמובן שעליהם להתכתב עם קווי המתאר של תוכנית לימודים ארצית וקיום לימודי ליבה (ככל שהדבר קשור למערכת החינוך הממלכתית), אך התכנים החיצוניים בהם מדובר עוברים דרך עיניהם של המנהלים וצוותי החינוך - לא בהכתבה של אף אחד מלמעלה.

האחריות הכבדה על המנהלים

הפרשה הזאת מדגישה את העירנות הדרושה ואת האחריות הכבדה שהמנהלים נושאים על כתפיהם, כמו גם את העובדה שניסיון הכנסת תכנים חשוכים, לא מכילים ופוגעניים יעבור מספר שומרי סף לפני שיגיע לילדינו. מעבר למנהלי בתי הספר ולצוותים החינוכיים, יש גם אותנו, ההורים, שרובנו ודאי לא יאפשר זאת. נקודה נוספת שהפרשה הזאת ממחישה היא חשיבות האוטונומיה, במסגרתה הממשלה ומשרד החינוך אינם יכולים פשוט להנחית על השטח הנחיות לתכני הלימוד. לא חשוב לאיזה צד פוליטי אנו משתייכים, הרי שמדובר בצעד שמהווה כשלעצמו חלק ממערכת האיזונים והבלמים אל מול השלטון המרכזי.

היהדות שייכת לכולנו - כל הישראלים. אין אף זרם ביהדות שיכול לחטוף את היהדות כאילו הייתה מונופול שלו, או של משפחתו. אסור שהיהדות תיתפס ככזו ששייכת רק לזרם מסוים - בכך נפסיד קבוצות נוספות שהיהדות חשובה להן לא פחות. אחד הדברים היפים ביותר במדינת ישראל זו הרב-גוניות שבה - כלל הזרמים והקבוצות בחברה הישראלית שיוצרים את הפלא הזה שקוראים לו מדינת ישראל. לא ניתן להפריד בין תוכנית הלימודים לבין הערכים שאנו מבקשים להקנות לילדינו. אחד מהערכים הללו הוא שלא תופרים סמכויות למישהו רק בכדי לסדר תפקידים, מבלי לשים את טובת מערכת החינוך בראש סדר העדיפויות.

מיכל כהן
מנכ"לית משרד החינוך לשעבר מיכל כהן, ארכיון

>>> מיכל כהן היא מנכ"לית משרד החינוך לשעבר, מקימת היחידה לתוכניות חיצוניות במשרד החינוך, כיום מכהנת כמנכ"לית קרן רש"י