דוח מבקר המדינה הצליח לזעזע גם את אלו מאיתנו שעוסקות באופן יומיומי בנושא המאבק באלימות נגד נשים ובתופעת ההטרדות והפגיעות המיניות. הדוח קובע כי אחת מכל ארבע נשים שמשרתות בגופי הביטחון חוותה סוג כלשהו של פגיעה מינית. חמורה לא פחות מכך היא העובדה ש-70% מהתלונות לא טופלו כלל או לא טופלו כראוי. כעת חושף המבקר תופעה, ממש נורמה, שאנו ההורים, שולחים את בנותינו, היקרות לנו מכל, לסייע בהגנה על ביטחון המדינה - שעה שביטחונן מופקר לחלוטין.
זהו דוח שהוא בבחינת רעידת אדמה, לא פחות מכך. הציבור הישראלי, ההורים בישראל, הגברים והנשים בישראל – כולנו צריכים לדרוש בדיקת עומק שבעקבותיה תוצג תכנית סדורה לעצירת המציאות השערורייתית הזאת. ישנם אלו שכבר מזמן מציעים פתרון קל ופשוט למלחמה בתופעה – בנות נפגעות במהלך שירותן במקומות שמסתבר שהם מועדים לפורענות? ובכן, בואו נוציא את הנשים מהמקומות האלו. או אולי יותר פשוט, בואו נדיר אותן משירות בכלל.
הקולות האלו אינם בשוליים, והם עלולים רק להתגבר. רמזים לעמדות המתנגדות לשילוב נשים בשירות בכוחות הביטחון ניתן לשמוע מחברים בכירים בקואליציה העתידית המסתמנת. לאותם אנשים צריך להבהיר בצורה ברורה – נשים מהוות 51% מהאוכלוסייה במדינת ישראל, הן תשרתנה בכל מקום ותמלאנה כל תפקיד על סמך כישוריהן המקצועיים ולא על סמך המגדר שלהן. מי שצריכים להיות מודרים מהשירות הם העבריינים והפושעים. כל ניסיון להעניש את הקורבן במקום את העבריינים ייתקל בחומה בצורה של נשים וגברים בישראל שלא יסבלו זאת – אין לי ספק בכך. זה לא עניין לימין או שמאל, זה אפילו לא עניין של גברים ונשים, זה נוגע לכל אחת ואחד מאיתנו, זה נוגע לבנות של כולנו.
אז מה כן לעשות? לקיחת אחריות אישית היא לא ביטוי גס. המציאות השערורייתית הזאת מתרחשת זה שנים, מתחת לאפם של לא מעט אנשים. לא רק הפגיעות אלא גם הטיוח. ישנם בכירים שצריכים להסיק מסקנות אישיות ברורות. במקביל, על הממשלה החדשה שתקום להקים ועדת חקירה ממלכתית או לכל הפחות צוות ייעודי, בין משרדי, שיכלול גם אנשי מקצוע בלתי תלויים מחוץ לאותן מערכות. הצוות יתחקר ויציע תכנית פעולה סדורה לשינוי המצב מהיסוד.
מדינת ישראל הולכת והופכת למדינה אלימה, כזו שמפחיד בה לצאת לרחוב או לנהוג בה בכביש. לא ניתן להפריד באופן מלאכותי את מה שמתרחש במשטרה, בשב"ס ובגופים אחרים ממציאות החיים הכללית של כולנו כאן. אנו יודעות על סמך ניסיוננו, שנשים וילדים הם הראשונים להיפגע מתופעת האלימות. גם המקומות שאמורים להיות הבטוחים ביותר עבורם הופכים למסוכנים. אם הדבר לא יטופל ביד ברזל, הכוללת החמרה משמעותית ביותר של הענישה ושל ההרתעה כלפי תוקפים עתידיים ושינוי נורמות – אנו עתידים להיחשף לעוד ועוד דוחות שכאלו ולמציאות שתמשיך להתדרדר.
נשים אולי תהיינה הראשונות לשלם את המחיר – אך ודאי לא האחרונות. בסוף זה יגיע לכולם.
>>> חגית פאר היא יו"ר ארגון נעמת