ארה"ב היא בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל – ולפעמים היחידה, והיחסים עימה הם מעמודי התווך של ביטחוננו הלאומי. התמיכה וההגנה הדיפלומטית בזירה הבין-לאומית בכלל ובמועצת הביטחון בפרט, כמו גם שיתוף הפעולה המודיעיני, המבצעי והאסטרטגי הם חיוניים לישראל - וכך גם אספקת מערכות נשק מתקדמות, סיוע ביטחוני של 3.8 מיליארד דולר לשנה, ותמיכתם האיתנה והחיונית של יהודי ארצות הברית. ערב השבעת ממשלת נתניהו, מרחפת מעל יחסי ישראל-ארה"ב (ברמה הערכית ובמישור האינטרסים האסטרטגיים) מתיחות מסוימת - שמשתקפת בהצהרת הממשל כי בכוונתו לבחון את הממשלה החדשה לפי מעשיה בשטח.
בארבעה נושאים אסטרטגיים מרכזיים - איראן, אוקראינה, סין והסוגייה הפלסטינית - מומלץ לראש הממשלה הנכנס בנימין נתניהו להתחיל את יחסיו עם וושינגטון "ברגל ימין" ובכך לחזק את הברית החשובה הזאת – ולמנוע את החלשתה, כפי שמייחלים אויבי ישראל והארגונים העוינים לה באזור ובעולם.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
נתניהו יתחיל את הקדנציה השישית שלו מול הממשל בוושינגטון ומול הקהילה הבין-לאומית בכלל כשלצווארו משקולת כבדה: שותפיו מימין – השרים המיועדים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', והאידיאולוגיה הקיצונית שהם נחושים לקדם. לכך מצטרפים גם משקעי עבר של שנים אל מול הממשל הדמוקרטי, ובעיקר העימות מול הנשיא אובמה, ששיאו היה בנאום בקונגרס נגד הסכם הגרעין ב-2015.
חרף האתגרים הרבים הניצבים בפניו, לזכותו של נתניהו עומדים היכרות עמוקה ורבת שנים הן עם הנשיא ביידן והן עם ארצות הברית והמערכת הפוליטית שלה. וחשוב מכך - ההתפתחויות העדכניות בזירה הבין-לאומית בתקופה שבה היה נתניהו באופוזיציה, מאפשרות לו זווית כניסה נוחה יותר ליחסים עם ממשל ביידן. הנוסחה להצלחה היא הליכה לקראת האמריקנים במספר סוגיות חשובות לארה"ב: סין, אוקראינה ורוסיה, גישה עדכנית משותפת להתמודדות עם תוכנית הגרעין האיראנית, והבהרת מדיניות הממשלה הנכנסת בסוגיה הפלסטינית, לצד הדגשת גבולות הסמכות של שריה הקיצוניים.
הנושא החשוב והקריטי ביותר לביטחון ישראל הוא התקדמות איראן לסף הגרעין, והאפשרות שהיא "תזחל" או אף תפרוץ לפצצה. ממשל ביידן רצה מאוד לחזור להסכם הגרעין אך לא הצליח בכך נוכח דרישות איראן, וכעת מבין כי הסכם איננו רלוונטי. הדיכוי האכזרי של המחאה באיראן ואספקת הנשק לרוסיה, שתוקפת באמצעותו תשתיות ואזרחים אוקראינים, יקשו על ממשל ביידן - שנושא זכויות האדם נמצא גבוה בסולם הערכים שלו, ושההגנה על העולם החופשי מפני הרודנויות לנגד עיניו - לחזור להסכם עם איראן.
בנוסף, טהראן התייצבה במחנה ה"רעים" לצד היריבות המרות של ארה"ב - סין ורוסיה - והמאבק על הסדר העולמי מתנהל כעת בחמש חזיתות: באוקראינה, במזרח התיכון, במרחב האינדו-פסיפי, בכלכלה ובטכנולוגיה. במצב זה נתניהו וממשל ביידן נמצאים באותו צד של המתרס מול איראן, ומסתמנת הזדמנות למסד שיח בנושא - לא מעמדה לעומתית אלא על בסיס שותפות אסטרטגית - להשגת היעד המוצהר של ארה"ב וישראל: "שלאיראן לא יהיה לעולם נשק גרעיני". לשם כך חשוב ששתי המדינות יגבשו מתווה מפורט לעצירת תוכניתה הגרעינית של איראן – המצויה כיום בנקודה המתקדמת ביותר בתולדותיה.
מרכיביו של המתווה לעצירת תוכנית הגרעין האיראנית:
- לחץ מרבי והידוק הסנקציות
- קידום מהלך "סנפבק" (החזרת הסנקציות אל מול ההפרת ההסכם) עם מדינות אירופה
- סיוע למחאות באיראן ועידודן
- תקיפות מול החתרנות והטרור האיראניים באזור
- פגיעה בפרויקטי הטילים והכטב"מים של איראן ובתפוצתם
- קידום מערך הגנה אווירית אזורית נגד איומים אלה
- קביעת קווים אדומים בדרכה של איראן לפצצה
- הכנת אופציה צבאית אמינה בשתי המדינות לתרחישים של חציית הקווים האדומים
אוקראינה – נמצאת בסדר קדימות ראשון ובסדר עדיפות גבוה עבור ארה"ב ואירופה, שרואות במלחמה שם איום על ביטחונן ועל הסדר העולמי, ומבחן השתייכות ל"מחנה הנכון" עבור בעלות בריתן. עמדת ישראל, כפי שגובשה בראשית המלחמה, נתפסת בוושינגטון כנייטראלית ומעוררת, בציבור יותר מאשר בממשל, ציפייה להירתמות רבה יותר. נתניהו יכול לספק לאוקראינה נשק הגנתי כנגד הכטב"מים והטילים האיראניים, הפוגעים באזרחים ובתשתיות אזרחיות באוקראינה, להגביר את הסיוע הבטחוני למדינות אירופה, ובכך לחזק את הגנתן ולאפשר להן להעביר נשק הגנתי לאוקראינה.
מהלך ישראלי של ירידה ברורה מהגדר והתייצבות בצד הנכון של ההיסטוריה תייצר בסיס טוב לאמון ושיתוף פעולה של ממשלת ישראל הבאה עם שתי המפלגות בארה"ב – שם נושא העמידה לצד לאוקראינה נגד התוקפנות הרוסית זוכה לתמיכה דו-מפלגתית רחבה. בנוסף, שיתוף הפעולה הצבאי המתהדק בין טהראן ומוסקווה, שבמסגרתו תומכת רוסיה בהתעצמות איראן בכלי טייס ובטכנולוגיות צבאיות אחרות, מדגיש את הזיקה שבין המלחמה באוקראינה לבין חזית המזרח התיכון, שבה מאיימת איראן על שכנותיה ועל ישראל.
על ישראל לפעול מול שותפותיה במפרץ כדי להדגיש איום זה ולעודדן לנקוט מדיניות בהתאם, ללחוץ על רוסיה להפחית סיוע לאיראן, ולחתור לצמצום השפעתה באזור - המסתמנת כאיום על ביטחון רבים מתושביו. מצד שני, אל לישראל להגזים באיום שנשקף מרוסיה לחופש הפעולה של חיל האויר בסוריה, בין היתר כיוון שספק אם מוסקווה, בנסיבות הנוכחיות, יכולה להרשות לעצמה לסכן את נכסיה הצבאיים ויכולות ההגנה האווירית שלה שם בכך שתאיים על מטוסינו. חשוב שנתניהו, שיחסיו עם פוטין קרובים וממושכים, יעמוד בנחישות על האינטרסים של ישראל ולא ייכנע למערכה התודעתית ולסחטנות ממוסקווה.
הנושא של סין מייצג, אולי יותר מכל נושא אחר, הסכמה רחבה ודו מפלגתית בארה"ב – ובחזית זו יכול ראש הממשלה נתניהו לצבור "נקודות חיוביות" רבות במחיר נמוך לישראל. נתניהו, שהוביל בעשור שעבר מדיניות מובהקת של הידוק היחסים הכלכליים והטכנולוגיים עם סין, נענה כבר ב-2019 ללחץ מוושינגטון וכונן מנגנון פיקוח על השקעות זרות בישראל. "ממשלת השינוי" שירשה אותו חתרה לשותפות טכנולוגית-אסטרטגית עם ארצות הברית לצד יחסי כלכלה בטוחים עם סין, חיזקה את מנגנון הפיקוח והניעה דיאלוג אסטרטגי על טכנולוגיה שראשיתה בהצהרת ירושלים של הנשיא ג'ו ביידן וראש הממשלה לפיד.
על נתניהו, שכבר הבהיר לאחרונה כי יחסי הכלכלה עם סין יתנהלו בכפוף לשיקולי הביטחון הלאומי, לאמץ את הדיאלוג האסטרטגי על שיתוף פעולה של טכנולוגיות מתקדמות, ולהבהיר לממשל את המצפן האסטרטגי של ישראל – שותפות עמוקה, אינטימית ומתקדמת עם בעלת בריתה הגדולה, לצד יחסי כלכלה פוריים ובטוחים עם סין. בוושינגטון גם ישנה ציפייה כי ישראל תסייע בידה להבהיר למדינות המפרץ את הסיכונים הכרוכים בהעמקה בלתי מבוקרת של יחסיהן עם סין, שיפגעו באפשרות לפרוס מערכות הגנה אמריקניות באזור, כולל כאלה המגנות על ישראל ובעלות הברית הערביות של ארה"ב.
שלא כמו בשלוש הסוגיות הראשונות (איראן, אוקראינה וסין), הנושא שבו צפוי לראש הממשלה אתגר משמעותי לבסס שיתוף פעולה חיובי עם ארה"ב הוא הנושא הפלסטיני. לאור ההסכמים הקואליציוניים, המעוררים חשש רב גם בוושינגטון, חשוב שראש הממשלה יבהיר לאמריקנים שהוא הסמכות העליונה בנושאים רגישים ביהודה ושומרון - ושלמרות הכרזות ושאיפות לעתיד מצד השרים ממפלגות הימין הקיצוני, מדיניותה הזהירה של ישראל מהעשור שעבר תימשך, ולהמלצות הביטחוניות של הדרג המקצועי בצה"ל ובשב"כ יהיה משקל כבד, ואפילו מכריע, בקבלת ההחלטות.
חשוב שראש הממשלה יבהיר שבנושא הסיפוח הוא מחוייב להסכמי אברהם, שכוללים התחייבות ישראלית להימנע מכך. רצונו של ראש הממשלה המיועד להתקדם מול סעודיה מחייב מדיניות זהירה בזירה הפלסטינית בכלל, ומול הר הבית בפרט. מיומה הראשון תידרש הממשלה החדשה להתמודד עם הרתיחה הביטחונית בזירה הפלסטינית ועם אתגרים מדיניים, כגון קידום החלטת האו"ם על בדיקת בית הדין הבין-לאומי לצדק בנושא הכיבוש, מהלכי חקיקה בעייתיים בקונגרס האמריקני, ואף עם חקירת ה-FBI על נסיבות מותה של העיתונאית הפלסטינית שירין אבו עאקלה. הממשל בוושינגטון הבהיר לאחרונה בפומבי כי הממשלה תיבחן במדיניותה, ולפיכך יעמדו כלל הבטחות ראש הממשלה לוושינגטון למבחן המעשה, מול ההבטחות שנתן לשותפיו הקואליציוניים בעת הקמת הממשלה.
לסיכום, הצעדים המומלצים הללו נועדו לענות על הצורך החיוני לא רק למנוע מתיחות ופגיעה ביחסים עם וושינגטון, אלא להעמיק את השותפות עימה ולהרחיבה, בתקופה הרת גורל ומרובת אתגרים ביטחוניים, חלקם חסרי תקדים. יש לעשות זאת תוך תשומת לב מיוחדת לצרכיה ולרגישויותיה של ארה"ב, גישה המעודדת תמיכה דו-מפלגתית בישראל, והגדלת ה"נכסיות" של ישראל עבור ארה"ב לצד שמירה על האינטרסים המרכזיים הקשורים בביטחונה הלאומי ועתידה – כמדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה וצודקת.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, עמית בכיר במרכז בלפר שבאוניברסיטת הרווארד
