פחות משבועיים לבחירות, וכל מי שציפו להפתעות צפויים להתאכזב. בשיחה שנערכה לפני כחודש בין מנהיגי "גוש השינוי" לראשי המפלגות הערביות, הציפייה הייתה שבשבועיים האחרונים תורגש התאוששות בקרב המתלבטים - מה שיגרום לעלייה ניכרת בשיעור ההצבעה בחברה הערבית. זה לא קרה והסיבה היא פשוטה: כל הגורמים שמדכאים את ההצבעה בחברה הערבית עדיין קיימים - ואף מתעצמים.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
הסוגיה העיקרית שמדאיגה את האזרחים הערבים בישראל כיום היא הפשיעה והאלימות שגואה מיום ליום: 91 נרצחים מתחילת השנה. למרות שממשלת בנט-לפיד הבטיחה עם הקמתה למגר את הפשיעה ולטפל באלימות - הרי לשם כך נכנס יו"ר רע"ם מנסור עבאס לקואליציה ועשה את הצעד ההיסטורי שלו - השיפורים, קטנים ככל שיהיו, לא מורגשים ברחוב הערבי. בטח ובטח שלא בדעת הקהל, שרובו המוחלט מרגיש חוסר ביטחון אישי.
לא פחות מזה - אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על דפוסי ההצבעה בחברה הערבית הוא אופי המפלגות הערביות. הפיצול או האחדות ממריצים את הקול הערבי - או להיפך. גם בעניין הזה אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ולמנוע את פירוק הרשימה המשותפת בליל הגשת הרשימות. וככל שהזמן חולף המפלגות הערביות ממשיכות בקרב ההתכתשות שלהן, שרק מחזק את תחושת הניכור והתסכול של הבוחר הערבי ומרחיקה אותו מהקלפי.
בדיון חירום שערכו שתי הרשימות חד"ש-תע"ל ורע"ם (בנפרד, כמובן) המסקנה היא אחת: "אנחנו בסכנה קיומית". בחד"ש-תע"ל מאבדים קולות לטובת בל"ד, שעדיין רחוקה מלעבור את אחוז החסימה, וברע"ם נחלשים בגלל המצב הכללי והירידה באחוזי ההצבעה.
אין כאן פתרונות קסם, אך יש בוודאות משימה משותפת של שתי רשימות, שהיריבות ביניהן מונעת מהן אפילו לחתום על הסכם עודפים. במצב כזה נדרש ראש הממשלה יאיר לפיד להראות נוכחות בתקשורת הערבית, לשגר סרטונים שפונים למצביעים הערבים ולקיים סיור בנצרת בשבוע הבא. אין צורך לתלות בכך תקווה גדולה - הפרסום המוקדם טרם הביקור, שיצא במטרה להרגיע את מבקרי לפיד על כך שאינו עושה מספיק, רק יפגע בביקור הזה: הוא יאפשר לגורמים פוליטיים לנסות לטרפד אותו או לקיים הפגנות נגדו. כך יצא, במקום סיור חיובי, עוד מבצע משטרתי מסובך של הכנסת ראש ממשלה לעיר ערבית שלא מקבלת את פניו בשמחה.
במקביל להסתבכות הזאת בגוש של לפיד, פועל קמפיין שקט בשני מישורים שמשיג עד לרגע זה את כל המטרות שלו. הראשון, הוא הקמפיין הרשמי של נתניהו והליכוד שמושקעים בו תקציבים גדולים ביחס לתקציבי הבחירות בחברה הערבית, ומטרתו לנרמל את נוכחות נתניהו בעיניים הערביות, להפחית כמה שיותר את העוינות כלפיו. ככל שהאזרחים הערבים רואים את נתניהו ברשתות החברתיות פונה אליהם עם מסרים מפייסים ומרגיעים, כך נסגרת האפשרות של המפלגות הערביות להוציא את המצביעים מחשש חזרת נתניהו לשלטון, כמו בסבבים קודמים.
האירוע שגרם לחלק מהערבים להצביע לנתניהו: שרקי ומג'אדלה בשטח - פרק 2:
שיעור הצבעה גבוה - עם חשש לזליגת קולות: שרקי ומג'אדלה בעקבות הקול החרדי:
כמובן שהקמפיין של הליכוד מתמקד במסרים שנבחרו היטב על ידי סקרי עומק שנערכו לאחרונה בחברה הערבית: המסר העיקרי הוא שחברי הכנסת הערבים לא דואגים ולא מייצגים את החברה הערבית, והמסר המשלים הוא ההבטחה שממשלת נתניהו תדאג לקדם תוכנית מקיפה למיגור הפשיעה המשתוללת בחברה הערבית. הקמפיין השני המתנהל במקביל הוא קמפיין סמוי, שמנהלות עמותות ימין: הן מפיצות ברשתות החברתיות סרטונים ומסרים שתוקפים את פיצול המפלגות הערביות ו"ההתעסקות שלהן בטובתן האישית ולא בטובת החברה הערבית". הביקורת הזו הגיעה לאחרונה גם לשלטי חוצות ביישובים הערבים עם מסר שלכאורה נועד לפנות למפלגות הערביות, אך בפועל הוא פונה למצביעים עצמם: "אם לא מתאחדים, לא מצביעים".
בפחות משבועיים לא ניתן לעצב את דעת הקהל הערבית מחדש, אך אין ספק שאפשר להשפיע עליה. אם צוללים לעומק הנתונים שמציג סקר מכון "סטאטנט" שנערך עבור חדשות 12, ובו אחוז ההצבעה בחברה הערבית עומד על כ-40%, צריך לשאול מי הם אותם 60% שלא מתכוונים להצביע בבחירות.
51% מהערבים שלא מתכוונים להצביע בבחירות הקרובות אומרים שהם מרגישים ייאוש ואינם מאמינים שיש מפלגה שתוכל לשנות את המציאות הקיימת לטובה. 30% העידו כי לא מתכוונים להצביע בגלל הפיצול בין המפלגות הערביות, והשאר מחרימים את הבחירות באופן מסורתי מסיבות שקשורות לחרם אידאולוגי או אמונה דתית. הנתונים האלה מציגים תמונה ברורה: שילוב בין תסכול על המצב של החברה הערבית במדינת ישראל, בנוסף לכעס על חברי הכנסת הערבים שלא נענים לבקשת הציבור שמבקש אחדות. לכן, גם האחריות היא על שניים: ממשלת ישראל והעומד בראשה, והמפלגות הערביות. והפתרון מבחינתם חייב להיות משולב.
כל צעד שחברי הכנסת הערבים יעשו בכיוון של הצגת חזית אחידה ושמירה על מערכת בחירות ללא התקפות והכפשות תעלה את אחוז ההצבעה, ותפחית את כעס הלא מצביעים בגלל הפיצול. כל קריאה של ראש הממשלה או שרים בכירים אחרים כדי לשנות את מצבה של החברה הערבית ולטפל בסוגיות המעסיקות אותה - מפשיעה ואלימות ועד לתכנון ובנייה - תביא יותר אנשים מאותם 51% שמיואשים מהמצב הכללי לקלפי. רק השילוב בין מאמציו של לפיד לצעדיהם של חברי הכנסת הערבים אחד לקראת השני יכריעו כאן את הבחירות. לטוב או לרע, תלוי את מי שואלים. אך נכון לרגע זה, אותם אנשים שאמורים לקבל את פניו של לפיד בביקורו הקרוב בנצרת הם דווקא אלו שיחכו לו בכניסה לעיר במחאה, בל"ד המתנגדת בתוקף ללפיד וממשלתו תנסה לגרור לשם את חד"ש-תע"ל שגם היא תנסה להביך ולגרור את רע"ם - ובסוף כולם יפסידו ביחד.
