ישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה בה המשטרה חקרה, בשנים כה מועטות, מספר רב כל כך של ראשי ממשלה מכהנים, שרי ממשלה, חברי כנסת, ראשי רשויות ומקורבים למיניהם. בתודעת הציבור צרובות פרשיות מתוקשרות רבות העוסקות בחשדות לשחיתויות של אישי ציבור בכירים, בהן: פרשת בראון-חברון, פרשת האי היווני, פרשת הצוללות, פרשת הממד החמישי ועוד.
סיקור N12:
- "השמאל בפאניקה": ההסבר של בן גביר לסירוב לסעיף הפוליטי
- אורית סטרוק: "רופא יכול שלא לתת שירות אם זה נגד אמונתו"
- עתירה הוגשה לבג"ץ נגד מינוי דרעי לשר
- הקרב על התיקים בליכוד: לחץ כבד על נתניהו לקראת ההשבעה
בחלוף השנים החל להתגבר בקרב חלקים בציבור הישראל החשש כי מופעלים על המשטרה לחצים פוליטיים והטיות מסוגים שונים, הן בפתיחת החקירות והן בעצם ביצוען. נכון לעת הזאת, חלק מהציבור אף מאמין לטענות בדבר מעורבות, לכאורה, של קציני משטרה בכירים בקשירת קשר עם הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה לצורך ביצוע הפיכה שלטונית נגד ראש ממשלה נבחר ומכהן. אחרים מאמינים בטענות לשימוש בכוח מופרז נגד מפגינים בבלפור, שהופעל תחת לחץ פוליטי ובכדי למצוא חן בעיני השר המכהן בתפקיד. ישנם הסבורים כי המשטרה הושפעה מלחץ פוליטי בכך שלא הגבילה את מספר המשתתפים בהילולת מירון 2021, דבר שלטענתם הביא לאסון האזרחי הגדול ביותר עד כה. אחרים מאמינים כי באירוע החירום של מגפת הקורונה המשטרה הפעילה אכיפה בררנית על אוכלוסיות שונות בשל שיקולים זרים ופוליטיים. ישנן כמובן טענות לאכיפה ולביצוע מדיניות חקירה שונה של מקרי רצח במגזר הערבי, חקירה דווקנית של "נוער הגבעות" יוצאי קהילת אתיופיה ואיים של חוסר משילות ביישובים הבדואים בנגב ובחלק מהשכונות החרדיות.
ככל שחוששים או מאמינים שכך הדבר, בהתאמה גובר החשש ממעורבות פוליטית מוגברת במשטרה. בצדק הציבור סולד מפוליטיקה, משחיתות, מקומבינות ומהעדפת מקורבים.
במקביל, בצדק הדעה הרווחת היא כי השירות הציבורי בישראל איננו אפקטיבי. בצדק ישנה ביקורת על המשטרה שאיננה עומדת בציפיות בתחומים ניכרים בתחומי אחריותה. עם זאת, לא הכול שחור. השוטרים מחויבים, מזדהים עם תפקידם וקשובים לצרכי הציבור. לקיחת שוחד על ידי שוטר נחשבת לנדירה ביותר. בישראל ישנה מערכת אכיפת חוק הגונה שיש להכניס בה שיפורים ותיקונים. הציבור בישראל מבקר אותה משום שהוא דורש ממנה יותר, וטוב שכך.
השר הממונה החדש נכנס לתפקיד מן המורכבים והלא מתגמלים הקיימים במערכת הפוליטית. האתגר שהוא עומד מולו – עצום. ניכר שאזרחי המדינה חפצים ברף בטחון אישי גבוה יותר ובאיכות חיים שתאפשר להם שגרת חיים בטוחה. בצל היסטוריה של ועדות חקירה, דוחות מבקר מדינה ומשברים תקשורתיים תכופים, חיוני ודחוף שהשר הנכנס ילמד בקפידה את תחומי אחריותו ויבחן בה בעת את הסמכויות שנתנו בידיו על מנת לממש אחריות זאת.
בתווך עומדת פקודת המשטרה המקנה למשטרה עצמאות כנגזרת מתפקידה לאכוף את החוק באופן שוויוני על כולם – וזאת מתוך ראיית האינטרס הציבורי הרחב. פקודת המשטרה נותנת בכוונת מכוון עצמאות רחבה למפכ"ל, וככזו היא מעמידה דילמות וקשיים בפני כל שרי הבט"פ לדורותיהם. מאז ומתמיד השרים לביטחון הפנים התוו מדיניות, חתמו על מינויים ודאגו לתקציבים למשטרה. במקביל, התגלעו תמיד מחלוקות בין השר לבט"פ לבין המפכ"ל המכהן על תרגום מדיניות השר לתכנית עבודה אופרטיבית, על סדרי עדיפויות במימוש התקציב ואף במינויים.
מנגד, שרי הבט"פ שמעצם הגדרתם הם אנשים פוליטיים, מתווים מדיניות פעולה וסדרי עדיפויות תקציביים כנגזרת מכך. כל שר במינונים אחרים המשלבים שיקולים מקצועיים ושיקולים פוליטיים. בתמצית, אין נוסחה מדויקת לדרך המלך בין שימור עצמאות המשטרה ומקצועיותה לבין טווח הסמכויות הנתונות בידי השר לבט"פ. אין לשכוח שבכל מקרה מדובר בדמות פוליטית ה'מחויבת' לציבור הבוחרים אשר בחר בה.
יהיה השינוי בפקודה אשר יהיה, עליו להיעשות באופן מאוזן כדי לקדם את האינטרס הציבורי. לשר נדרשת חליפת סמכויות שתאפשר לו לממש את תחומי אחריותו, אך עם מגבלות מסוימות. בהתייחס למשטרה - מחויב המציאות שתהיה לה עצמאות ברוב תחומי אחריותה, אך זו צריכה להיות מבוקרת מפוקחת ושקופה לשר, לבתי המשפט, לכנסת ולעין הציבורית.
ככל שאני מתרשם הממשלה החדשה נדרשת לתעדף את אתגרי הפשיעה, האלימות ועבירות האמל"ח במגזר הערבי, את הבריונות בכבישים ותאונות הדרכים ואת חיזוק המשילות בכל חלקי הארץ. חשוב להבין: הממשלה איננה חסרה סמכויות כדי לנהל את המשטרה להשגת יעדים בתחומים אלו. תהליך החקיקה הנוכחי, השנוי במחלוקת, עלול גם להפריע ולפגוע במטרות חיוניות אלו.
מה שחסר למשטרה הם - משאבים, רוח גבית, כוח אדם איכותי התואם את היקף המשימות, משכורות ראויות ומוטיבציה לגיוס בקרב אוכלוסיות איכותיות. חסרים גם תובעים, שופטים ומתקני כליאה בכדי למנוע צווארי בקבוק בכלל המערכת. חסרה הלימה בין סוג הפשיעה לענישה, בחלק מן המקרים. המשטרה נדרשת לבחון שוב את דרכי פעולתה לטפח גישה של מניעת פשיעה (תוך כדי שותפות עם משרדי ממשלה המשיקים לעבודתה), ולטייב את השירות לאזרח בדגש למהירות המענה למתלונן ולמיצוי ההליכים.
המרכיב המשמעותי הנוסף הוא אמון הציבור במשטרה כיסוד מרכזי בעבודתה. המשטרה נשענת על שיתוף פעולה של הציבור. הגשת תלונות, מסירת מידע, מתן עדות, כל אלו - מתקיימים באטמוספרה של אמון הציבור במשטרה. כשאין אמון ציבורי, לא מתקיים שיתוף פעולה והמשטרה מתקשה לעמוד ביעדיה. לדוגמה, אחוזי דיווח נמוכים למשטרה לגבי עבירות פוגעים ביכולת החשיפה של אותן עבירות ובאופן ישיר במיגורן. דבר זה משפיע באופן דרמטי על יכולת המשילות.
כבר כיום קיימת פגיעה משמעותית באמון הציבור במשטרה, ויש לכך משמעות על היקפי ומאפייני הפשיעה. אמון הציבור נפגע מתחושה של חלקים מהציבור כי משטרה לא מקיימת ביעילות את ייעודה. האחריות לכך מוטלת על כתפי פיקוד המשטרה, אך גם על הממשלות ועל שרי ביטחון הפנים. קיימת מחלוקת מה גרם לכך. האם סמכויות והשפעת יתר של פולטיקאים במשטרה או שמא העצמאות המוגברת של מפקדיה? האם קשייה של המשטרה נובעים בשל מחסור במשאבים, מעורבות פוליטית במינויים, הטיית פעילותה על פי אג'נדות פוליטיות או פגיעה מכוונת בתדמיתה? כל אלו, או שמא כשלים מקצועיים וניהוליים של מפקדי המשטרה בתוכה?
המשטרה צריכה להתבסס על כוח אדם איכותי, מקצועי ומיומן בכל המדרגים. כוח אדם איכותי מתגייס לארגון שיכול לתגמל אותו, אבל גם לארגון בעל מוניטין. אם המשטרה תיתפס כארגון בינוני מבחינה ערכית ומקצועית ותושפע פוליטית בפעילותה המקצועית, הסיכוי שלשורותיה יתגייסו צעירים וצעירות איכותיים שואף לאפס.
השירות במשטרה הוא ארוך טווח ומהווה אורח חיים של מי שרוצה לעסוק בשליחות ציבורית. רק הפיכה של המשטרה לאטרקטיבית יצליח למשוך את הטובים בחברה לשירות ציבורי זה, שהשפעתו על איכות חיי האזרחים – קריטית.
>>> אמנון אלקלעי הוא ניצב בדימוס, שירת 32 שנה במשטרה במגוון תפקידי פיקוד וכראש האגף המבצעים של המשטרה עד שנת 2021