הקמת ממשלת ישראל ה-37 מזמנת לפוליטיקאי המיומן, בנימין נתניהו, אתגר לא פשוט: התרגילים הישנים לא עובדים על השותפים החדשים. נתניהו חשב, למשל, שהפיכתו של אבי מעוז לסגן שר במשרד ראש הממשלה תעניק לו שקט תעשייתי - מעוז יהיה אסיר תודה על הקידום ויסכים להוריד פרופיל כדי לשמור על מקומו. אלא שמעוז, מתברר, הוא אופרה אחרת לגמרי מזו שהורגל אליה נתניהו בליכוד ובממשלות קודמות.
ראשית, הוא מבין היטב את מבנה הממשלה והצליח ליצוק לתפקיד סגן השר תוכן ממשי. מרגע שתעבור היחידה לתוכניות חיצוניות לידיו, הוא יקבל את המפתחות לפעילות החינוכית-ערכית בבתי הספר ויהיה בעל השפעה עצומה על ההחלטה מה מותר יהיה ללמד ומה אסור. חשוב מכך - גם אם מעוז לא היה מקבל שום תפקיד, עצם כניסתו לקואליציה היא ההישג העצום שלו. עכשיו, כשהוא בשלטון, לכל מילה שלו יש משקל ומשמעות גדולה בהרבה.
הרי מטרתו של מעוז היא לא רק לחנך את התלמידים בבתי הספר, אלא את הציבור הישראלי כולו. הוא מעוניין להשפיע על השיח ולייצר משקל נגד ללגיטימציה שקיבלה הקהילה הגאה. לכן, עצם הפרופיל הגבוה שהוא נמצא בו כרגע הוא המטרה. העובדה שכבר שלושה שבועות נזרקות לחלל האוויר אמירות הומופוביות ואנטי-חילוניות היא הסיבה שמעוז רצה להצטרף לקואליציה מלכתחילה. היעד שלו - להכניס לכל בית בישראל, בדלת הראשית, את תפיסות מפלגת נעם. כיום ילדים למשפחות גאות לא יכולים לפתוח את הנייד בלי להיתקל באמירות שמטילות דופי במשפחה שלהם או מרמזת שלגדול במשפחה גאה זה סבל.
נתניהו הוא אומן המילים, הוא הראשון להבין איזו משמעות יש להן. השבוע ביקש ממעוז להירגע בטענה שדבריו אינם מקובלים וגורמים נזק לקואליציה כולה. מעוז אומנם הואיל בטובו לבטל את שלב השאלות בישיבת הסיעה, אבל נאם שוב ושוב במליאה, תוך שהוא מתריס בחברי האופוזיציה ומרמז שהם מתייוונים. את הדגלים המרכזיים שלו אין לו שום כוונה לקפל, וכרגע נתניהו הוא זה שנאלץ להתיישר.
נתניהו מבחין בעוד שינוי. עד היום הוא הצליח לתמרן מול שותפיו בימין, כך שמעמדה של מערכת המשפט יישמר. בממשלה שהקים ב-2015 קיבל משה כחלון וטו על התחום, ויוזמותיה של איילת שקד נבלמו בזו אחר זו לנוחיותו של נתניהו. יריב לוין, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר והשותפים החרדים מגיעים למודי ניסיון. הם מתכוונים להתגבר על נתניהו במהירות, ולגבות ממנו בריבית על כל מה שלא ביצע עד היום.
על מה מדובר? השבוע דיווחנו שפסקת ההתגברות היא רק גשר זמני של הממשלה עד ליעד האמיתי - שינוי הרכב בית המשפט העליון והפיכתו לאולטרה-שמרני. פסקת ההתגברות היא רק המתאבן בדרך למנה העיקרית. הרי מי צריך חוק שמאפשר להתגבר על פסיקות השופטים, אם מלכתחילה הם פוסקים כפי שרוצה הממשלה?
השותפות הקואליציוניות כבר החליטו ביניהן לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים, השאלה שנותרה היא באיזה אופן. יש התומכים בפיזור הוועדה הקיימת ובחירת חברי ועדה חדשים בכנסת, אחרים סבורים שצריך להוסיף שישה פוליטיקאים לוועדה, כך שהתמהיל שלה ישתנה. מרגע שזה יקרה תוכל הוועדה גם לבחור את הנשיא הבא של בית המשפט העליון ולמעשה לבטל את נוהג הסניוריטי, שלפיו השופט יצחק עמית אמור להיות הנשיא הבא של בית המשפט העליון.
כדאי לזכור שכבר היום יש לפוליטיקאים 4 מתוך 9 חברים בוועדה למינוי שופטים (שני שרים ושני חברי כנסת), ושלושה מהם מהקואליציה. מכיוון שנדרשים 7 תומכים כדי לאשר מינוי של כל שופט עליון, המשמעות היא שכבר היום לא ניתן למנות שופטים שהקואליציה אינה מעוניינת בהם. השינויים המוצעים נועדו לבטל לחלוטין את השפעת מערכת המשפט ולהביא לכך שהפוליטיקאים יבחרו את השופטים, בלי שום צורך להתחשב בעמדת המשפטנים. במילים אחרות, בית המשפט יהפוך לעוד זרוע של הממשלה והכנסת. מדובר בכלים שלובים: היועצים המשפטיים במשרדים יוחלפו, אופיו של בית המשפט העליון ישתנה, וגם אם במקרה תהיה "תקלה" - יוכלו חברי הכנסת להתגבר בקלות על פסיקת השופטים ולבטלה.
על כל רפורמה בנפרד ראוי וכדאי לדון. אמון הציבור במערכת המשפט הלך ונשחק, בין היתר בשל המתקפות עליה, וכבר שנים שחברי הכנסת בורחים מהסדרת יחסי הכוחות בין הרשויות כמו מאש. אלא שכאן לא מדובר בעוד רפורמה: השילוב בין התוכניות, ודאי אם יאושרו כולן בגרסתן המוקצנת, הוא למעשה שינוי שיטת המשטר שמבוסס על איזונים ובלמים. שרי הממשלה יהפכו לכל יכולים, ולמי שנפגע מהחלטותיהם לא תהיה כתובת אפקטיבית לפנות אליה.
ומילה על ניהול ומשילות. אם לשפוט לפי התבטאויותיהם, חברי הממשלה הבאה סבורים שישראל נמצאת במצב בכי רע. יש עבודת שיקום רבה לעשות, והאתגרים לפתחה עצומים. ועדיין, שר האוצר יהיה בשלושת רבעי משרד, וברבע האחר יהיה שר במשרד הביטחון שאחראי על כל החיים האזרחיים ביהודה ושומרון. סמוטריץ' אמור להיות "ראש ממשלה" של יהודה ושומרון, וגם לנהל את כל כלכלת ישראל בעיצומו של משבר עולמי. גם אריה דרעי יחלק את זמנו בין משרד הפנים והרשויות המקומיות שמשוועות לעוד סיוע ותמיכה, למערכת הבריאות שסובלת מהזנחה רבת-שנים. אז כן, הם יצאו בשלום מהקרב מי יהיה בכיר יותר, אבל התוצאה היא תקדים בעייתי שיפגע במשרדים החשובים במדינה.
וזה לא רק דרעי וסמוטריץ'. השבוע, התברר גם שבן גביר פחות מרוצה מההסכם שנחתם עם סמוטריץ'. מה אנחנו למדים מכך? שהומוגניות היא יתרון גדול עבור כל ממשלה שמעוניינת להוביל תהליכים משמעותיים, אבל היא גם כאב ראש פוליטי עצום. כשכולם רבים על אותו קהל יעד, יכולה להיווצר דינמיקה של חיכוכים והקצנה, מה שייאלץ את נתניהו לחפש שותפים נוספים להכניס מתחת לחופה.