כל מערכת בחירות מחדש עולות שתי שאלות קבועות: האם השמאל ישרוד ובכמה הימין יתחזק? כאילו לא ראינו בארבעת סבבי הבחירות האחרונים את התיקו החד, כאילו לא שבר השמאל את ההגמוניה הביביסטית הרעילה, כאילו לא הוכיח את כוחו הציבורי העצום. השמאל הפוליטי ממשיך להתנהל כמיעוט מדוכא במקום להגיש לציבור אלטרנטיבה שלטונית בעלת עוצמה ובטוחה בעצמה.
כמו מקבץ שלוליות מול אוקיינוס, כך מתנהל השמאל הישראלי. מול הימין, המתארגן סביב מנהיג מוסכם ומפלגת שלטון גדולה, מתקבעת שורת מפלגות בינוניות וקטנות המתאמצות לשרוד את כוחן המצומצם על ידי קניבליזציה פנים-גושית, וקמפיין חלב ודבש מנומס שכל תכליתו קיום ושרידות במקום לחתור למגע, להובלה ולשלטון.
בפעמיים בהן העז השמאל לאחד כוחות ולבנות בריתות חזקות ונועזות, הוא הגיע להישגים אלקטורלים חסרי תקדים. אלו ימי "ישראל אחת" של אהוד ברק שכבשה את השלטון, ובימי "כחול לבן" ששברה את מנהיגותו המיתית של נתניהו וכפתה עליו מדבר שלטוני ותהליך התנתקות מהשררה.
לא פלא, אם כך, שחזרתה של זהבה גלאון להתמודדות על ראשות מרצ התקבלה בצהלות שמחה ואושר. אפשר לחשוב שבכך הובטחה חזרתו של השמאל לשלטון, ולא, בסך הכול, בחזרתה לפוליטיקה של מי שעשויה להעניק למרצ עוד כמה חודשי הישרדות ותו לא. השמחה המוגזמת מעידה יותר מכל על חוסר האמון של השמאל ומנהיגיו ביכולתם לבנות אלטרנטיבה שלטונית. ביטא זאת השבוע חה"כ מוסי רז, בטקסט תבוסתני מאין כמותו, לפיו רבים ממצביעי השמאל בשנות ה-90 מתו, בעוד שלמצביעי הימין נולדו צאצאים רבים.
אם נשאל מושגים מתחום הכדורגל, הרי שמנהיגי הימין ובראשם נתניהו ובן גביר תוקפים גלים גלים, בעוד מנהיגות השמאל-מרכז מתבצרת בבונקר קטלני, כמעט ואינה פוצה פה, מתפצלת לשברי מפלגות ועיקר עיסוקה בוויכוחים הנוגעים לסיכוייהן של שלוש מתוך חמש המפלגות המרכיבות את הגוש לעבור את אחוז החסימה. טירוף מוחלט.
המוצר החסר ביותר במחנה השמאל-מרכז הישראלי הוא פשוט והכרחי להצלחה ואינו קשור לסקרים ומחקרי עומק, גם לא לנתונים אמפיריים ומדעני מדינה מעמיקי דעת: המוצר הוא התלהבות. התלהבות של מנהיגים מיכולתם לחולל שינוי, התלהבות של פעילים מיכולתם לגייס את הציבור, והתלהבות של הציבור ממנהיגיו ומהרוח החדשה המעוררת תקווה ורצון להיות חלק מהצלחה וניצחון.
מנצח מי ששולט בסדר היום
למול הימין המתלהב והמתלהם ניצב שמאל-מרכז מנומנם, שמנהיגיו ממלמלים מעת לעת דבר מה על ממלכתיות. מול מנהיגי הימין הקוראים לדריסתם של מצביעי השמאל, לא קם מנהיג מחנה אחד שינצל זאת כדי לגייס את הציבור לעמוד כקיר בלימה מול הקריאות הפראיות לפגיעה אלימה באלו שלא נשבעו לתנועה הביביסטית. מול קמפיין תליוני פולחן האישיות, לא קם נבחר ציבור אחד ממחנה השמאל-מרכז שינצל את התקלה כדי לפנות לימין הממלכתי האחראי, ויזכיר לו שטובת המדינה קודמת לטובת המנהיג, כל מנהיג.
כך גם מול דבריו המביכים של נתניהו בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון. לא נשמע קול אחד נוקב מכיוון מחנה השמאל, ואף לא מילה למציאות החזירית הנחשפת לנגד עינינו בעדויות תיק 1000. דממה ממלכתית מעיקה ומפוחדת.
בישראל מנצח מי ששולט בסדר היום ומי שמחדיר התלהבות בבוחריו ופעיליו. בישראל מנצחים מנהיגים שאינם חוששים מחיכוך המייצר אנרגיה מדבקת ומלהיבה. בישראל מנצחים ראשי מפלגות שאינם חוששים מגיוסם של אנשים חזקים לצידם כפי שעשו רבין ופרס, שכיתרו עצמם במנהיגים רבי תבונה ועוצמה. כך עשה אהוד ברק ב-1999, כשלצידו דוד לוי, שמעון פרס, שלמה בן-עמי ואחרים. כך עשה גם גנץ ב-2019 כשחיבר לצידו את לפיד, אשכנזי, יעלון ואחרים.
בבחירות 1999 ניצח ברק את נתניהו, כשמילות השיר "תותים" של אתניקס מלוות את קמפיין ההתלהבות: "אור עולה מן המזרח, יום חדש הגיע. שנינו נתגבר על האימה". בבחירות 2019 הוטמעו מילות השיר "אין יותר ימין או שמאל, ישראל לפני הכול" כמסר מאחד ומגייס את הציבור המתון מול איומי התנועה הביביסטית על מערכת המשפט, על הדמוקרטיה ועל מי שלא נשבעו אמונים לתנועה.
הצורך לשלוט בסדר היום, להחדיר התלהבות ולא לחשוש מליהוקם של נבחרי ציבור עוצמתיים המסוגלים לגייס את הציבור ולהכות במנהיגי הצד שמנגד אינו גימיק קמפייני, כי אם מוצר יסוד בבניית תנועה שלטונית חזקה ויציבה לאורך זמן. מנהיגי המרכז-שמאל המקדשים חולשה ופחד ימצבו את עצמם חיש מהר כלוזרים. גם אלו הזוכים כעת לאהדת הקהל כמאמי לאומי תורן, ימצאו עצמם נזרקים מחוץ לגלגל הפוליטי ההיסטורי ויוקעו כמי שאינם מסוגלים לספק את הסחורה.
את מסע הבחירות הנוכחי מתחיל מחנה השמאל ברגל שמאל. מנהיגי הימין שולטים בסדר היום הפוליטי באופן מוחלט. קריאות הקרב המתלהבות של מנהיגי הליכוד ועוצמה יהודית ממלאות את הארץ כתופי טם טם פוליטיים, ומנהיגיו מבטיחים למצביעי השמאל-מרכז דם, יזע ודמעות מהרגע בו יאחזו מחדש בהגה השלטון.
כשלושה חודשים לבחירות, נראה שיותר מכל נדרש בדחיפות ריקול לשמאל.