בשתי הטיסות האחרונות של ראש הממשלה יאיר לפיד לחו"ל, הן לברלין והן לניו יורק, החליטו בלשכתו לוותר על מעמד טקסי אחד שמוכר כמעט לכל ישראלי. זהו הרגע שבו עומד ראש ממשלה ליד כבש המטוס, על השטיח האדום שפרוס לרגליו, כשעשרות העיתונאים שמצטרפים לפמלייתו מצטופפים, מנסים להשחיל את המיקרופון ואת מכשיר הנייד שלהם כמה שיותר קרוב כדי לשמוע את מוצא פיו - ולהספיק להעלות לטוויטר לפני ההמראה ולדאוג שהמערכות משדרות את הדברים במהדורות.
בניגוד ללפיד, בימיו כראש הממשלה ראש האופוזיציה נתניהו כמעט ולא פספס את ההזדמנות הזאת, שבה הוא היה יכול לשאת דברים שהכין מבעוד מועד, ולהחליט – כאוות נפשו – אם לענות על שאלות העיתונאים או למהר לעלות לטיסה ולצאת למסעו בחו"ל. לפיד, באורח די מעניין, ויתר על הפרקטיקה. מבחינתו, היא משויכת לנתניהו, והוא, כידוע, מנסה לעשות הכול ההיפך מקודמו-קודמו.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
הגישות ההופכיות בין לפיד לנתניהו באות לידי ביטוי באופן מובהק במהלך הקמפיין הנוכחי לא רק בהתנהלות השוטפת, אלא גם בהחלטה כיצד להגיע לאותה מטרה: להצליח להביא קולות מתלבטים, כשהשעון כבר מראה חמישה שבועות וחצי לפני 1 בנובמבר, יום הבחירות. לפיד מנסה להשיג את המטרה באמצעות סוג של משחק חוץ: הוא מתאמץ למצב את עצמו כמנהיג, כמדינאי, כשחקן לגיטימי שגורף הצלחות בזירה הבין-לאומית, מתוך תכלית לסדוק את תדמיתו של נתניהו כיחידי, לכאורה, שיכול לשחק על "המגרש של הגדולים".
והינה, לפיד נפגש עם המלך עבדאללה שלוש פעמים מאז שנכנס ללשכת ראש הממשלה, כולל פעם אחת בשולי עצרת האו"ם השבוע; הוא נפגש עם נשיא טורקיה ארדואן בצעד האחרון לקראת הנורמליזציה הסופית בין שתי המדינות; וכמובן גם הוא נאם הערב (חמישי) באנגלית קולחת בבימת עצרת האו"ם. אם תרצו, הקמפיין של לפיד עבר מ"רק לא ביבי" ל"לא רק ביבי יכול".
בעוד ראש הממשלה מתמקד בשיח המדיני ומקווה שהתמורה האלקטורלית תגיע באמצעות "קמפיין גן ורדים" קלאסי, נתניהו הולך על משחק בית במובנים הכי צרים שלו. אם לפיד טס, אז ביבי בא במשאית. אם לפיד בניו יורק, נתניהו בבאר שבע. ראש האופוזיציה חושב שהאסטרטגיות של 4 מערכות הבחירות האחרונות כשלו (ובמבחן התוצאה הוא כמובן צודק), וזאת הסיבה שבמקום ללכת לכנסי ענק מוקפדים ומוכנים מראש, הוא מגיע לכמה שיותר נקודות, לפעמים לכמה לוקיישנים בעיר אחת.
בסביבתו של נתניהו הבינו שהבחירות הללו יוכרעו לא רק על מעוזי ההצבעה שאותם צריך להלהיב, אלא בעיקר על הבאתם לקלפי של כמה עשרות אלפי בני אדם והפעלת טקטיקות שישכנעו אותם לשלשל לתוכה את הפתק ועליו: מחל. לא בכדי למשל נתניהו העדיף שלא לערוך טקס הרמת כוסית לראש השנה בהשתתפות מאות או אלפי בני אדם. "הוא לא מאמין בזה, זה לא מביא קולות", מסבירה דמות בולטת במפלגה. "הוא עבר לשיטה של פינצטה, ולא לשיטה של שכנוע המשוכנעים. הוא רוצה לאתר את אלה שמתלבטים. את אלה שצריכים דחיפה קלה. על אלו יוכרעו הבחירות".
אלא שהאסטרטגיות ההפוכות של לפיד ונתניהו טומנות בחובן סיכון גדול, בעיקר לראש הממשלה. במובנים רבים, את מה שקרה ללפיד בשבוע האחרון אפשר לכנות "תסמונת נפתלי בנט": כמו שבנט השקיע רבות בפוטין וזלנסקי ומתחת לרדאר חמקו לו רינאוי זועבי וסילמן, כך לפיד השקיע בקנצלר הגרמני שולץ ובנשיא הצרפתי מקרון ומתחת לרדאר חמקה לו הרשימה המשותפת. אחרי הפיצול של בל"ד מחד"ש-תע"ל נשמעה טענה שבעצם מדובר בתרגיל של לפיד במטרה להכשיר את טיבי ועודה. זה רחוק מלהיות האמת: לפיד לא הצליח להטיל את מלוא כובד משקלו ולמנוע את הפיצול, בדיוק כפי שלא הצליח לשכנע את מרב מיכאלי לוותר על האגו ועל הדמיונות שתשיג מספר דו-ספרתי ולחבור לזהבה גלאון.
גם נתניהו לוקח סיכון גדול. קשה שלא להבחין שהוא הוריד לחלוטין נוכחות תקשורתית, כזו שהייתה מוענקת לו בלי מאמץ בהיותו ראש ממשלה, אם בכניסה לישיבות הממשלה, בטקסים ואירועים, וכן – גם בריאיונות. בעוד לפיד לא מתראיין – וחבל, כי מצופה מראש ממשלה שגם יידע לענות על שאלות - נתניהו, לפחות לפי שעה, מתנהג כמי שמנסה לחפור מנהרות מתחת לאמצעי התקשורת המסורתיים. הוא עשה את זה בעבר והתעורר שלושה או ארבעה ימים לפני יום הבוחר, עם זיעה על מצחו וריאיונות שחילק לכל רשת מתנ"סית שמחוברת ללוויין פיראטי, במה שנראה כמו היסטריה ומלל בלתי פוסק. השבוע, אגב, הוא נשאל על היעדר הנוכחות שלו בתקשורת על ידי חברי כנסת, ותשובתו הייתה: "אל דאגה, אני מכין משהו לזמן הקרוב". נראה.
צריך להזכיר, שגם ההפתעות של נתניהו הפכו בשנה האחרונה, מתוקף מעמדו, למעט שחוקות. הוא מבטיח נאום "דרמטי" ואז תוקף את לפיד וגנץ שהתקפלו בנושא הגרעין; מבטיח הצהרה "מיוחדת" ומספר שקשה לקנות בשוק או בסופר. סף הריגושים שהוא בעצמו יצר משחק כבר לרעתו. השעון מתקתק ולמרות שממוצע הסקרים מציב אותו על 60 מנדטים - נראה שלנתניהו אין מנוס. קרב הרגע שראש האופוזיציה יצטרך לשבת מול מראיין בטלוויזיה, כזה שהוא קצת יותר מצינור אנושי להעברת מסרים. זו הדרך היחידה שלו להצליח להגיע למי שהמשאית בירושלים או בבאר שבע פספסה.
