האם לקיחת היוזמה במבצע "עלות השחר", ההחלטה לפעול בהפתעה ולהוביל מבצע קצר ותכליתי הם סנונית ראשונה בשינוי התפיסה האסטרטגית של ישראל?
כשבוחנים את התנהלות ישראל ב-15 השנים האחרונות אפשר לראות שלמרות סדרה ארוכה של מבצעים ומערכות, המשיכה התעצמותם של כוחות הציר האיראני בלבנון, עזה וסוריה. זו האסטרטגיה האיראנית - הפעלת כוח מתמשך ושחיקה של ישראל, צבאית ומורלית, עד כדי שיתייאשו מנוכחותם במזרח התיכון.
בימים הבאים נדע אם איראן תחתום על הסכם גרעין חדש מול המעצמות. זה יאפשר לה לשקם את הכלכלה ולהעצים את תמיכתה בשלוחיה במזרח התיכון, לצד מאמץ ההשפעה שלה באזור. הפעלת הכוח של ישראל, גם אם האטה את התוכניות האיראניות, לא הסיטה אותה ממסלולה. הנחישות האיראנית מכתיבה שינוי אסטרטגיה לעבר יוזמה. מעבר מגישה של ניהול הסכסוך לגישה שתקעקע את האסטרטגיה האיראנית וניצול כל הזדמנות בכדי לגבות מחיר כבד מהאויב – חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האיסלאמי והאיראנים בסוריה, בכדי להסיג את יכולותיהם לאחור ולהרחיקם מהרצון והתקווה להשיג את מטרותיהם בכוח.
בכירים ישראלים: ישראל צריכה "להחליף דיסקט"
מסמך חדש שנכתב לאחרונה במערכת הביטחון והונח על שולחנם של מקבלי ההחלטות קורא תיגר על האסטרטגיה הישראלית הנוכחית וקורא להחליפה. בכירים ישראלים שנחשפו אליו טוענים שישראל צריכה "להחליף דיסקט" בגישתה מול איראן.
לפי אותה עמדה, כדי לנצח את איראן צריך לגייס את כל כלי הביטחון העומדים לרשות ישראל, חיזוק בריתות אזוריות עם המדינות הסוניות המתונות, חיזוק המשילות בקרב אזרחי ישראל הערבים ותיאום אסטרטגי הדוק עם מדינות המערב, ובראשן ארצות הברית.
הגישה הנוכחית בישראל מפנה משאבים אדירים להכנות לתקיפה במעגל שלישי, ובה בעת זה מחליש את יכולתה לבנות את הכוח לטיפול באויביה במעגל הראשון. איראן תלויה בבסיסיה המבצעיים הקדמיים מסביב לישראל – לבנון, עזה, סוריה וגם תימן ועיראק. זו גם נקודת התורפה המרכזית שלה. תקיפת הבסיסים הקדמיים בקצב העולה על יכולת השיקום שלהם צריכה להיות יעד מרכזי באסטרטגיה הישראלית החדשה.
ככל שייחלשו כוחות הציר מסביב לישראל, תיחלש הרתעתה של איראן ותורחב חשיפתו של פרויקט הגרעין לתקיפה. כדי לשמר את כוחה באזור, תידרש איראן למשאבים עצומים שיציבו לפניה דילמה בין שרידות משטר האייתולות ולבין רצון ההתפשטות במרחב.
מודל "עלות השחר": מערכות קצרות, בעצימות גבוהה
ישראל כבר מנהלת מערכה, מב"ם שמה – "המערכה בין המלחמות". על פי פרסומים זרים, ישראל תוקפת בסוריה וברחבי המזרח התיכון, אבל זה לא מספיק אם רוצים להשפיע על אופן החשיבה והרצון של היריב.
ישראל תידרש לכל שביב לגיטימציה כדי לתקוף את איראן ושלוחיה כדי להחלישם, כל הזמן. לכן, תידרש ישראל למערכות קצרות ובעצימות ואפקטיביות גבוהה במעגל הראשון, שתייצרנה תנאים שיקשו על שיקומם של אויביה מסביבה. המטרה: שיקום ארוך זמן ככל הניתן.
אין יותר "שקט יענה בשקט", בו התאהבו מנהיגיה של ישראל בשנים האחרונות. ההתמכרות לשקט משכרת ומשקרת. לכן, מעתה תהיה הסלמה של המערכה מיומה הראשון. האסטרטגיה האיראנית בונה על חולשת העורף הישראלי – לשם מכוונים כל הטילים והרקטות – וההנחה שהחברה הישראלית אינה רוצה להילחם, שהיא שברירית. הגישה החדשה שמציע המסמך הרגיש מציעה שינוי תפיסה ולפיו יש להסיט את מרכז הכובד המתעדף את ההכנות לפעולה במעגל שלישי לתיעדוף פעולה יזומה מול מעגל ראשון דווקא. המסר הזה, כפי שראינו במבצע "עלות השחר", של יוזמה התקפית, מהדהד מאיראן דרך חיזבאללה ועד הבדואים בנגב.
אסטרגיה חדשה זו מחייבת לאמץ מדד חדש – לא עוד ספירה של ימי השקט או מספר הרקטות והנפגעים – אלא מדד אחד מרכזי: האם נפגעה התעצמות ארגוני הציר האיראני והם נסוגו לאחור בשלבי היכולות הצבאיות שלהם. כמו כן, אם זה מחייב, נוכח הפגיעה הקשה, את איראן לחשב מסלול מחדש.
החלשת שלוחיה של איראן עשויה לערער את האסטרטגיה האיראנית, שנשענת כולה על כוחות אלה לצורך ההרתעה מפני תקיפת מתקני הגרעין שלה ונכסיה האסטרטגיים ברחבי המזרח התיכון.