הציבור הישראלי מוצף ביממות האחרונות במידע רב, לעיתים לא מדויק, אודות הסכם הגרעין המתגבש בין המעצמות לאיראן. אלו הם ימים שבהם הצדדים עצמם, ארצות הברית ואיראן, מנסים לייצר נרטיב ולצרוב תודעת הישגים. לקראת החתימה המסתמנת על ההסכם, כל צד מנסה לשכנע את הקהל הביתי שלו ברשימת ההישגים.
- הסכם הגרעין: גנץ המריא לביקור בזק בארה"ב עם שלוש מטרות
- איראן החלה במסע השיווק של הסכם הגרעין לאזרחים | אהוד יערי
ארצות הברית היא ידידתה הגדולה והחשובה ביותר של ישראל. שתי המדינות חולקות יעד משותף – שלאיראן לעולם לא יהיה נשק גרעיני, אך המדינות חלוקות ביניהן לעיתים לגבי האסטרטגיה והדרך הנכונה להשיג זאת. לארצות הברית שיקולים שחורגים מהאינטרסים הישראליים. ממשל ביידן ישמח להוריד מסדר היום, גם אם באופן זמני, את סוגיית הגרעין האיראני, בעודו מפנה את עיקר תשומת ליבו למלחמה באוקראינה, למלחמת הסחר עם סין, למשבר הכלכלי ולבחירות האמצע בנובמבר. לפיכך ההשפעה הישראלית מוגבלת, ויחד עם זאת, יכולת ההשפעה על תכני ההסכם עצמו קיימת וקריטי שיימשכו המאמצים לוודא שלא נשאר חומר בקיע ברמת העשרה גבוהה על אדמת איראן, שההסכם כולל פירוק של הצנטריפוגות המתקדמות ושהפיקוח ההדוק על איראן מוחזר.
תמיכה בהסכם כרע במיעוטו אין משמעותה תמיכה בארצות הברית ובמעצמות, אלא עמדה שגורסת שבזמן זה הסכם הוא האופציה הגרועה פחות עבור ישראל. ממש כפי שהתנגדות להסכם אין משמעותה התרסה נגד ארצות הברית והמעצמות, אלא עמדה שגורסת שהדבר אינו נכון מבחינת האינטרס הישראלי. לא סוד הוא שאני משתייך לקבוצה הראשונה.
חשוב שהציבור בישראל יידע – מדינת ישראל היא מדינה חזקה מאוד, הסכם הגרעין הזה אינו אסון לישראל ואינו מעמיד אותה בסכנה קיומית - אולי בדיוק ההפך. ההסכם יאפשר לישראל פרק זמן ארוך יחסית לשיפור תוכניות מבצעיות ולמוכנות גבוהה לתקיפה, היה והאיראנים יפרצו בעתיד אל עבר הפצצה. הזמן הזה הוא מצרך קריטי שיסייע לישראל לבנות מסוגלות לתקיפה משמעותית שלא תוביל בהכרח למערכה אזורית שכוללת גם את חיזבאללה בצפון.
תכליתו של ההסכם הזה אינה מתן לגיטימציה לפרויקט הגרעין האיראני, אלא בדיוק להפך – זהו הסכם שמוודא ברמה גבוהה מאוד של ודאות שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני לפחות עד שנת 2030 (בהנחה שנשיא אמריקני עתידי לא יפרוש ממנו כפי שכבר קרה בעבר). ניסיון העבר וההווה מלמד שלאיראן לא יהיה שום אינטרס להפר את ההסכם או לצאת ממנו, כי באחת היא תמחק את כל הישגיה, ובראשם רווחה כלכלית מסוימת (איראן לא תהפוך לשוויץ או לפינלנד).
אחרי כל זה, אבקש לעשות סדר בכמה עובדות נוספות שנחשפתי בימים האחרונים לאי דיוקים לגביהן:
האומנם הסכם יזרים כסף לטרור?
אכן כן, אבל גם בשיא תקופת הסנקציות של ממשל טראמפ תקציב משמרות המהפכה עלה בעשרות אחוזים, תקציב חיזבאללה לא נפגע ונמשכה התמיכה בארגוני הטרור בעזה. כמו כן, תקופת שיא הסנקציות של הנשיא טראמפ הייתה תקופת שיא בייצור הביטחוני האיראני והיצוא שלו.
האומנם ההסכם מתיר ייצור של צנטריפוגות מתקדמות החל מ-2025?
אכן כן, אבל רק בהיקף של 200 צנטריפוגות מתקדמות בשנה. בשנתיים האחרונות איראן ייצרה 500 צנטריפוגות מתקדמות בשנה ואף גורם לא הגביל אותה. משמע, יחול שיפור במצב בעקבות ההסכם.
האם החל מ-2025 יוסרו המגבלות על ההעשרה? ואם לא כך, האם ב-2030 יוסרו המגבלות לחלוטין?
זה לא נכון. ב-2025 לא ישתנה דבר בהיקף החומר המועשר שמותר לאיראן להחזיק במסגרת ההסכם. מה שכן יותר לה זה לבנות ולהרכיב עוד צנטריפוגות. ב-2030 אכן יותר לה להעשיר מעבר למגבלות של הסכם הגרעין אבל עדיין במידה המותרת על פי אמנת NPT עליה היא חתומה. קרי גרעין לצרכי שלום בלבד – כמו תחנות כוח למשל.
ועוד קצת סדר כאשר דנים בסוגיית ההעשרה: העשרה ברמה גבוהה – 20% ומעלה. העשרה ברמה נמוכה – פחות מ-20%. במסגרת ההסכם, לאיראן יתאפשר להעשיר אורניום עד רמה של 3.67%, בהיקף של 300 קילוגרם – עמוק במרחב של העשרה נמוכה. להיקפים הללו אין שום משמעות צבאית, לאורניום ברמות כאלו אין שום שימוש בתכנית גרעין פעילה.
האם נכון שהסכם הגרעין לא נוגע בתכנית הנשק אלא רק בתכנית ההעשרה האיראנית?
זה נכון, אבל זה היה נכון גם בהסכם המקורי. אין סכנה בתכנית נשק ללא חומר בקיע. במצב כזה תוכנית נשק היא תכנית שדומה יותר לתוכנית מחקר בפיזיקה גרעינית יישומית מאשר לתכנית נשק פעילה שבסיומה פצצה. אכן, נושא טילי הקרקע-קרקע, כמו גם נושא החתרנות האזורית של איראן, הם שניהם אתגרים ביטחוניים משמעותיים שלא קיימים בהסכם. זו בעיה שיש להיאבק בה ללא שום קשר לתכנית הגרעין.
האם ההסכם מייצר לאיראן חסינות בין-לאומית?
חלקית. ישראל היא לא חלק בהסכם ולא מבקשת אישורים למבצעים חשאיים מארצות הברית. אכן, אם איראן תעמוד במגבלות ההסכם (ללא פרויקט גרעין) הפעילות ההתקפית למולה תתרכז ככל הנראה נגד יצוא הטרור האיראני ופרויקט הטק״ק. גם אם יהיו מגבלות, הן אך ורק למשך תקופת ההסכם. יש לציין שניסיון העבר מלמד שאיראן דבקה בהסכם המקורי, שהנשיא טראמפ פרש ממנו, ככתבו וכלשונו ואם כך יהיה גם הפעם, ובסבירות גבוהה שכך יהיה, הרי שלישראל לא תהיה מוטיבציה לפגוע בתכנית הגרעין המוקפאת. אין הדבר אומר שלא תמשכנה הפעולות החשאיות נגד שאר זרועות התמנון האיראני.
האם בעקבות ההסכם ישראל תוציא הון עתק כחלק מהיערכות לתקיפה כאשר יפוג?
ישראל אכן מאיצה את ההיערכות לאפשרות שאיראן תפרוץ לגרעין עם פקיעת ההסכם ב-2030, או לחלופין אם נשיא אמריקני עתידי יחליט שוב לפרוש חד-צדדית מההסכם. אבל ישראל הייתה מאיצה את תכניותיה עוד יותר אם לא היה הסכם. סכומי הכסף הגדולים שיוכלו להתפרס לאורך תקופה ארוכה יותר במקרה וייחתם הסכם, יהפכו להוצאה מיידית במידה ולא ייחתם. כך שבזווית הזאת ומבחינה כלכלית, ההסכם דווקא יועיל מבחינת הרווחה הכלכלית לישראל, בתקופה שבה הנושא שמטריד יותר מכל ישראלים רבים הוא יוקר המחיה.
>>> אלוף במיל' תמיר הימן שימש כראש אמ"ן בין השנים 2018-2021, מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי, INSS