1 בספטמבר הגיע, ולאחר סיום המשא ומתן וסכסוך העבודה בין המורים לאוצר, אורבים לפתחינו סכסוך הגז והגבול הימי בין ישראל ללבנון - והמשא ומתן להסדרתו. ספטמבר היה תאריך היעד לתחילת הקידוח בשדה הגז "כריש" ובהתאם גובש גם ה"דד-ליין" שהגדיר מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה: סיום המשא ומתן בהתאם לדרישות לבנון, או תקיפת תשתיות האנרגיה של ישראל. האם ברור לנסראללה שלוחות הזמנים נדחו? שישראל שקועה במערכת בחירות ובהסכם הגרעין המתגבש עם איראן, והוא ייאלץ ימתין בסבלנות על צמרת העץ שעליו טיפס? או שמא יחריף את איומיו, יחליט לממשם, ויסתכן בהסלמה בלתי נשלטת?
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
כבר שלושה חודשים נסראללה מאיים על ישראל לקראת התחלת ההפקה המתוכננת בשדה הגז "כריש". נסראללה מזהיר שהוא נכון להסתכן במלחמה, אם ישראל תחל בהפקת גז לפני שלבנון מימשה את מלוא זכויותיה ונענו כל דרישותיה במשא ומתן על הגבול הימי. נסראללה מאיים שבמקרה כזה חיזבאללה יפעל לא רק נגד האסדה ב"כריש", אלא ימנע הפקת גז ב"כל שדות הגז של פלסטין", לדבריו.
הרטוריקה של נסראללה חסרת תקדים מבחינת תכיפות ההצהרות וחריפותן, לפחות מאז מלחמת לבנון השנייה, ונדמה שהיא הולכת ומקצינה. שבועות ספורים לאחר שהחלה, נסראללה אף גיבה את המילים במעשים: בשני אירועים שונים, חיזבאללה שיגר ארבעה מל"טים לא חמושים לעבר המים הכלכליים של ישראל, נטל אחריות מוצהרת על מעשיו ואיים בפעולות נוספות.
הרטוריקה המתלהמת של נסראללה, הרהב והביטחון העצמי שהוא משדר הם חלק ממגמה גוברת בשנים האחרונות, במסגרתה נסראללה מציב לישראל משוואות חדשות, וברוב המקרים גם מוכן להפעיל כוח כדי לקיים אותן:
- לא לטיסת כטמ"מים בשמי לבנון;
- לא לתקיפה של חיל האוויר בשטח לבנון בתגובה על ירי רקטות פלסטיני נגד שטח ישראל;
- לא להרוגים של הארגון מתקיפות צה"ל בסוריה;
- לא להפקת גז במים הכלכליים הריבוניים של ישראל;
בשטח, חיזבאללה לא מהסס עוד להגביר את נוכחותו הצבאית הגלויה בדרום לבנון, תוך הפרת החלטת מועצת הביטחון 1701, ולייצר חיכוך קבוע עם ישראל לאורך "הקו הכחול". חיזבאללה הקים על הגבול מעל 20 עמדות תצפית ואיסוף מודיעין במסווה של "ארגון סביבתי", שאותן מאיישים (בין היתר) פעילי יחידת העילית של הארגון, "רדואן". חיזבאללה מקיים מטווחי ירי לאור יום בדרום לבנון, יוזם הפגנות והתגרויות בחיילי צה"ל על הגדר, תוך ניסיונות לחבל בה, ומגביר את ההתנכלויות לסיורי יוניפי"ל, שאמורים לנטר את המצב בגבול ולדווח על הפרובוקציות של הארגון.
- גנץ: המתיחות מול חיזבאללה עלולה להתפתח למערכה
- נחשף הבכיר האיראני שעומד מאחורי אספקת המל"טים לרוסיה
- דיווח בסוריה: בתוך שעה ישראל תקפה בדמשק ובחלב
- כך סוכל הפיגוע של חיזבאללה באסדת הגז
- מבצע "עלות השחר" הוא שיעור חשוב לחיזבאללה
נראה שביטחונו של נסראללה ביכולתו להלך על הסף - ולהסתכן בהסלמה עם ישראל מתחת לרף המלחמה - מוזן גם מתגובותיה של ישראל, שמצטיירות כמורתעות ומרוסנות:
- ראשית - ישראל נמנעה מתגובה נוספת על המל"טים ששיגר חיזבאללה, מעבר ליירוטם.
- שנית - היא ממשיכה במשא ומתן על הגבול הימי, בצל איומי הארגון להפעיל נגדה כוח אם עמדותיה בשיחות לא ימצאו חן בעיניו ("משלימה עם אקדח לרקה"). בכך, היא משדרת להיטות להשלים את המשא ומתן כדי לנטרל את פוטנציאל ההסלמה, כשברקע הדלפות ומסרים שלפיהם היא מוכנה לוויתורים נדיבים במשא ומתן.
- שלישית - בעוד שנסראללה מדבר על אפשרות למלחמה, בכירים ישראלים מדברים על "ימי קרב" עד כדי מערכה, במקום להזהיר את נסראללה שההליכה שלו על שפת המצוק עלולה להסתיים, כמו ב-2006, בנפילה לתהום ובמלחמה בהיקף מלא, שטרם נראתה כמוה.
- רביעית - ישראל לא מייצרת בהירות אסטרטגית מספקת ביחס לעמדותיה, מהלכיה, לסטטוס המשא ומתן ולמועד תחילת ההפקה.
מצב עניינים זה בין ישראל לחיזבאללה עלול להיגמר בהתנגשות עוצמתית, גם אם שני הצדדים אינם רוצים בה. כאשר כל צד מעריך שהצד השני מעוניין להימנע ממלחמה, נוצרים תנאים למיס-קלקולציה (חישוב מוטעה) ולנקיטת צעדים החורגים מסף ההכלה של היריב. בנסיבות הנוכחיות, הדינמיקה הזאת מאפיינת בעיקר את חיזבאללה, שמעריך הערכת חסר את נחישותם של ישראל וצה"ל להגן על נכסי אנרגיה לאומיים-אסטרטגיים בתחומה הריבוני. נסראללה נסחף בתעמולה שלו עצמו ומתקשה להבין את נחישותן של ממשלות בישראל מול איומים ביטחוניים - ואת מרחב התמרון המצומצם של ממשלת מעבר מול אתגרים והתגרויות ערב בחירות.
כדי לצמצם את הסיכון למקח טעות של חיזבאללה, על ישראל להבהיר לארגון ולציבורים בישראל ובלבנון כי:
- ישראל לא תירתע משאיבה ב"כריש", במועד המתוכנן ובלי קשר למשא ומתן. חשוב להבהיר שהשאיבה נעשית בשטח ישראל גם על פי העמדות הלבנוניות במשא ומתן. יש לקבוע את העיתוי העדכני של מועד זה ולעמוד בו.
- ישראל לא תנהל משא ומתן לא תחת איומים ובוודאי לא "תחת אש". תקיפה של חיזבאללה נגד יעדים ישראלים תוביל לקטיעת השיחות.
- תוקפנות מצד חיזבאללה תיענה בתגובה קשה ולא צפויה, והליכה על הסף מצידו תתגלה כהימור חסר אחריות על גורל לבנון והעדה השיעית.
- חילופי מהלומות עלולים בקלות להסלים למלחמה כוללת, ולא להסתכם ב"ימי קרב".
- ככל שחיזבאללה ימשיך באיומיו ויממשם, תושבי הערים והכפרים דרום לבנון מוזהרים להתרחק מתשתיותיו הצבאיות שנבנו בסביבה האזרחית.
- סביר שהמשא ומתן על הגבול הימי לא יסתיים לפני הבחירות בישראל. למרות המסרים האופטימיים של השליח האמריקני (שיצא באוגוסט לחופשה פרטית) הסיכוי להשלמת המשא ומתן בין ישראל ללבנון, המתנהל כבר שנתיים, עוד בימיה של ממשלת המעבר הנוכחית אינו גבוה. זאת, בין היתר, נוכח המחלוקת הפוליטית, ואולי גם המשפטית באשר לסמכותה של ממשלת מעבר לחתום על הסכם גבולות ללא אישור הכנסת ברוב מיוחס.
ברמה האופרטיבית, הבלגה ישראלית נוספת רק תזין את ביטחונו העצמי של נסראללה ותייצר עבור ישראל אתגר הולך וגובר. בתנאים אלה, נכון להיערך לפעולות שיערערו את ביטחונו של נסראללה באשר לכושר החיזוי שלו את החלטות ישראל ופעולותיה.
בסופו של יום, בהירות אסטרטגית מצד אחד וערעור תחושת ההיבריס של נסראללה מצד שני עשויים לשפר את הסיכוי לשכנע אותו לרדת מהנתיב ההרפתקני שעליו עלה. זהו נתיב שעלול להוביל למלחמה ולחורבן חסר תקדים בלבנון, שכבר היום נמצאת בנפילה חופשית, פוליטית וכלכלית, לתהום.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, עמית בכיר במרכז בלפר שבאוניברסיטת הרווארד
>>> אל"מ (מיל') אודי אבנטל היא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות
