ברכות לכל התלמידות והתלמידים שמתחילים היום שנת לימודים חדשה – ובמיוחד לעולים לכיתה א', שעבורם זהו תחילתו של מסע מרגש ומעשיר. ברכות גם למערכת החינוך כולה, המורים, המנהלות, נשות ואנשי הצוות – המחזיקים באחת המשימות החשובות והמורכבות במדינת ישראל - לחנך את ילדינו.
צביה אפק, אמא של מיכל רעייתי, הייתה מחנכת דגולה שעיצבה דורות רבים של תלמידות ותלמידים. היא האמינה בתלמידיה, ויותר מכל האמינה שתפקידה הוא להעניק להם כלים שבאמצעותם יוכלו להתפתח בכוחות עצמם. כדברי האימרה הידועה – חכות, ולא דגים.
הוראה והנחלה של ידע, לכל הגילים ובוודאי לגיל ילדוּת ונערוּת, הוא אתגר אינסופי, מלא סיפוק אבל גם סיזיפי לעיתים. יחד עם זאת, בעיניי אחד הדברים שעומדים בבסיס הצלחת ההוראה ומעניקים לה מנעד אפשרויות מלא השראה, הוא העובדה שילדים הם למדנים טבעיים. המנוע של הלמידה – הוא הסקרנות. ניצוץ הסקרנות של תלמיד, אם הוצת, ידחוף אותו פעמים רבות ללמוד בעצמו, להעשיר, להעמיק, לחקור, והכל בכוחות עצמיים. אנחנו המבוגרים כנראה יודעים זאת ממקור ראשון, וזוכרים מה היו הנושאים בבית הספר שעוררו את סקרנותנו מספיק כדי לגרום לנו להתעמק בהם. אני, למשל, מאז ומעולם אהבתי ללמוד היסטוריה, משום שהיו לי מורות ומורים שעודדו אותי לקרוא, הנחילו בי את ההבנה שההיסטוריה לא נשארת בעבר אלא מלמדת על ההווה ומעצבת את העתיד, ובעיקר – הפכו את זה להנאה גדולה, שאכן נשארה אצלי עד היום.
חלק גדול מהזמן בכיתה מוקדש ללימוד ידע חדש בשלל תחומים, ואין ספק שיש לכך חשיבות רבה. אבל לצד הידע חשוב לזכור גם את החשיבות של עידוד וטיפוח הסקרנות הבסיסית שקיימת בקרב התלמידים. סקרנות ויוזמה הן חלק מהבסיס להצלחתנו כחברה וכמדינה, ולכן - ואני פונה כאן הן לקהילת התלמידות והתלמידים והן למורות ולמורים - עלינו לעודד אותן, להתמסר אליהן, ובעיקר – לא לחשוש ללכת שבי אחריהן. שנת לימודים מוצלחת, שנת סקרנות מוצלחת!
