תוצאות הפריימריז בליכוד לא הפתיעו. מבחן נאמנות לנתניהו - כן. האם מצאנו את יורשיו הפוטנציאליים? ממש לא.
מי שעקב אחר הפריימריסטים בליכוד לא צריך להיות מופתע מהתוצאות. מרגע יריית הפתיחה, ואפילו עוד לפניה, המתמודדים הבינו מה יהא סוד הצלחתם: להיראות מקורב לנתניהו ושנתניהו ירצה ביקרך. טוויטר, פייסבוק ויוטיוב מעולם לא זכו לעדנה כזו, כשאלפי סרטונים הועלו לרשתות בקצב חסר תקדים. לכל אחד הוצמד מספר המועמד: "תסמנו 107, דוד אמסלם בקלפי; תסמנו 114, זו קרן ברק", "135 זה כץ, עם הכוח לעשות". אלה שקיבלו מספרים של קומבינטורים מיהרו לרכוב על הגל: "120 חברים זה גלנט". אמיר אוחנה שחק את המספר עד דק: "103, כמו חברת החשמל". בכל סרטון הם טרחו להראות עצמם עם נתניהו, או להשמיע את דברי ההלל שלו על המועמד. לא מספר המזל בקלפי הוא שקבע, וגם לא החשמל בכפות ידיו של המועמד. היה זה מבחן נאמנות שתוצאותיו ידועות מראש.
מי שהביע בערב שבת תמיכה בלתי מסויגת בנתניהו, יאכל בשבת. מי שלא טרח מספיק, אכל אותה. ראו למשל מה עלה בגורלם של אלה שהצטלמו ובעיקר אלה שלא הצטלמו באותה תמונה מפורסמת עם נתניהו והח"כים, אי שם בשנת 2020 עם פתיחת משפטו:
אלי כהן, אמיר אוחנה, ויואב גלנט התייצבו - ועכשיו כבשו את הצמרת. את הפייק התייצבות של ישראל כ"ץ זיהו מאחורי המסכה. גם שלמה קרעי, דודי אמסלם, אריאל קלנר וקטי שטרית הצטלמו עם הקבוצה - והרוויחו. ההיעדרות של יריב לוין התקבלה בהבנה בשל היותו יו"ר הכנסת. אבל איפה היו, למשל, אדלשטיין וגמליאל? להם שום פתק כבר לא יעזור. לא מההורים וגם לא בקלפי שבעטה אותם לאחור. המסקנה: לא באת? שילמת. אפרופו משפט, מי נכנסה ממשבצת "האישה החדשה" ברשימת הליכוד? נכון. עו"ד טלי גוטליב שזכתה לתהילת עולם המתפקדים כשפתחה במחאה קולנית נגד משפט נתניהו ותפירת התיקים.
לאלה שיאמרו בציניות - "הביביסטים בחרו והלכו כמו חסידים שוטים אחר נאמניו של הנאשם בפלילים", אומר: כשיש פריימריז כל כך גדולים, עם 140 אלף מתפקדים ובאחוזי הצבעה כל כך גבוהים, כשמנגד, ברוב המפלגות יש רק בוס אחד שקובע, הרי שהליכוד, מבחינתו, הוכיח את חכמת ההמונים. הרוב הוא שקובע. אותם ציניקנים בוודאי רצו שבצמרת הרשימה יהיו, אחרי נתניהו, דוד ביטן, חיים כץ, דודו לניאדו ודוד שרן כדי לתקוף ולומר: רשימת הליכוד מורכבת ממורשעים ונאשמים בפלילים. עובדה שזה לא קרה.
אם פעם היה מחנה שרון (ליל המיקרופונים מול שמיר ב-1990), מחנה דוד לוי, מחנה סילבן שלום (שזכה במקום הראשון בפריימריז, למגינת ליבו של נתניהו), מחנה כ"ץ ואפילו ה"פייגלינים", שלא לדבר על "הליכודניקים החדשים" שכה הפחידו את נתניהו, הרי שעכשיו כל אלה פסו מהליכוד. יש שם מנהיג אחד והוא בלתי מעורער. יריביו נעלמו או התאדו בירכתי הרשימה.
אם כבר הזכרנו את "האישה החדשה", הח"כית לעתיד טלי גוטליב, הרי שהיא מספרת שחזרה בשאלה והתחתנה עם נומרולוג. אוהבי המספרים בוודאי שמו לב שב-1966, בדיוק לפני 56 שנים, אמר ג'ון לנון שהביטלס יותר פופולריים מישו. לפי תוצאות הפריימריז, נראה שבקרב המתפקדים נתניהו יותר פופולרי מאלוהים.
עכשיו, אחרי התוצאות, האם מדובר בסימן לבאות? האם מתוך הצמרת החדשה בהכרח ייבחר היורש? להערכתי ממש לא. אני מתקשה לראות את יריב לוין או את אלי כהן מובילים את הליכוד בעידן שאחרי נתניהו, אם בכלל יהיה עידן כזה. הפריימריז הללו הוכיחו: אנו קודם כל מתייצבים לצד מי שמסוגל להביא את מירב המנדטים. עכשיו זה נתניהו. ובעתיד? אלוהים גדול. לא אתפלא אם יבוא מועמד חדש, "בשר טרי", שיגרוף את הקופה.
והערה אחרונה - על כסף ותקשורת. הפריימריז עדיין נחשבים לשיטה הכי דמוקרטית, ובכל זאת יש בה אלמנטים של שכונה. בעוד הח"כים המכהנים נהנו מיחידת מימון של 340 אלף שקלים לקמפיין הבחירות שלהם, על חשבון המדינה, המועמדים "משום מקום" נאלצו לגייס וללוות כספים. אלה לא תנאי פתיחה שווים. המועמד "משום מקום" צריך לחדור לתקשורת ולספר על הישגיו, להבדיל מהמועמד בועז ביסמוט שפשוט חי בתקשורת ונהנה ממנה.
פעם אמר לי צחי הנגבי שהפריימריז שלו נמשכים ארבע שנים. ריצה מסניף לסניף ומחוג בית למשנהו. הפעם זה לא עזר. ביסמוט ניהל קמפיין דלוקס בן שבועיים, נבחר והוכיח ליריביו עד כמה העסק הזה אכזר. אם פעם אמרו עשית ולא דיווחת - לא עשית, היום אפשר לומר: דיווחת ולא חשוב אם עשית? - נבחרת!
