טקס הכניסה הרשמי של יאיר לפיד ללשכת ראש הממשלה נערך לפני חמישה שבועות. כניסתו המעשית לתפקיד הייתה אחר הצוהריים, כשטילים הביאו לקיצם את חייהם הסוערים של בכירים בג'יהאד האיסלאמי.
מבצע בעזה היה מנת חלקה של כל ממשלה בדור האחרון, ושל כמעט כל מסע בחירות. אבל "עלות השחר" חריג, בכל זאת:
ראשית, זהו המבצע הראשון של לפיד, אדם שחובת ההוכחה הביטחונית עדיין עליו. הוא יכול להרוויח כניסה מהירה לחליפת ראש הממשלה אם המבצע יסתיים תוך יומיים-שלושה באופן אלגנטי. הוא יכול גם להפסיד רבות אם העסק יסתבך.
שנית, זהו המבצע הראשון ב-13 השנים האחרונות שבו הליכוד באופוזיציה, משוחרר מתוגת היגוי הלוחמה אל סופה החמצמץ, הכמעט בלתי נמנע. אשתקד, במהלך "שומר החומות", נקטו לפיד וחבריו מדיניות לא ראויה, כאשר האשימו תוך כדי המבצע את ממשלת נתניהו-גנץ בשיקולים פוליטיים. יהיה ראוי שלמרות הפיתוי, יימנעו באופוזיציה הנוכחית מהשמעת טענות דומות כלפי ממשלת לפיד-גנץ. גם כך, סדר יום ביטחוני טוב לימין, זה כמעט כלל יסוד בפוליטיקה שלנו.
שלישית, זהו המבצע הראשון שבו יש סיעה ערבית בקואליציה. למרבה המזל, נמנע מהשרים הסיוט של קבלת החלטה על יציאה למבצע כשרע"ם מאיימת בפרישה. אבל עדיין, להתבטאויות של עבאס ויריביו מהמשותפת יהיה משקל פוליטי רב, בבחירות שיוכרעו במידה רבה בשאלת השתתפות הציבור הערבי מחד והחשש של רבים מהמשך השותפות של מפלגות ערביות בקואליציה, מאידך.
רביעית, בין ראש הממשלה ושר הביטחון שוררת מתיחות ואיבה בממדים חריגים. מצב דומה לא הפריע בעבר לאולמרט וברק לנהל בהצלחה יחסית את מבצע "עופרת יצוקה", אבל זה רחוק מלהיות אידיאלי - בטח כאשר השניים מתחרים זה בזה במאבק שלפחות אחד בו יאבד את כל עולמו.
שרים בכירים בקבינט דיברו בימים האחרונים על הסלמה לא נחוצה בצפון ובדרום, שאותה ייחסו לחוסר ניסיון של ראש הממשלה החדש. צריך לזכור, למען ההגינות, שרוב אותם "שרים בכירים" הם עכשיו יריבים של לפיד בבחירות. כולנו יודעים איך נגמרים מבצעים בשנים האחרונות, כולם גם יודעים איך נגמרות בחירות: בתחושה חמוצה של היעדר הכרעה.