על רקע ההכנות לקראת ביקור הנשיא ביידן לפני כשבועיים, החלה פאניקה בקרב לשכת ראש הממשלה ושר הביטחון, בני גנץ, שמטרתה לקבל את פניו של הנשיא ביידן עם שורה של צעדים. צעדים אלו פגעו בביטחון ישראל וקידמו מדינה פלסטינית דה-פקטו, תוך חניקת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ומסירה ללא תנאי של מרחבים חיוניים בשטחי C שנמצאים בשליטה אזרחית וביטחונית מלאה של ישראל לידי הפלסטינים.
מידת העניין וההתעסקות של ממשלת ישראל בפלסטינים גדולה לאין ערוך ביחס לחוסר העניין המופגן של ממשל ביידן בסוגיה זו. לא ברור מה היה הצורך למסור שטחי מולדת ללא תנאי, תוך סיכון עתידנו, בשביל ביקור חפוז שבכלל אמור להתמקד בנושאים שונים לחלוטין, ובעלי ערך מהותי יותר בעת הזו לאזרחי ישראל, כהמשך קידום היחסים עם מדינות המפרץ כמו הרחבת "הסכמי אברהם" ושיתוף הפעולה הכלל אזורי במלחמת ההתעצמות הגרעינית של איראן.
"המחוות" שמעניק שר הביטחון בני גנץ הינם בגדר ויתורים מרחיקי לכת המסכנים את ביטחונה של ישראל. מזה זמן רב מתקיים מאבק פלסטיני, המגובה בסיוע גורמים באיחוד האירופי, להשתלטות על אזורי C. הפעולות שננקטו לאחרונה משחקות לידי הפלסטינים ויביאו בסופו של דבר להפסד ישראלי במאבק על חלקי מולדת ואף חמור מכך - על שטחים החיוניים להגנת העורף הישראלי. כל זאת מבלי שהפלסטינים נדרשים לוותר על מאומה.
מדובר באזורים חיוניים לשמירה על ביטחונה של מדינת ישראל באופן שעליו התעקש, בצדק, גם ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל. רבין הקפיד על שרטוט שטחי C ברזולוציה פרטנית לאחר שהגדיר היטב את האינטרסים הביטחוניים החיוניים של ישראל במרחבי יהודה ושומרון ובקעת הירדן, והם מגולמים כיום במה שעוצב כאותם שטחי C.
החשיבות האסטרטגית של שטחי יהודה ושומרון מתבטאת באמצעות ההחזקה האסטרטגית בשטח, זאת באמצעות:
- הצירים הראשיים והשטחים להגנה עליהם, בהם צירי הרוחב המחברים את רצועת החוף הצרה אל בקעת הירדן.
- המרחב סביב ירושלים רבתי, בהתאם לאופן בו הקפיד רבין להדגיש שהוא רואה את ירושלים מאוחדת וכוללת את גבעת זאב ומעלה אדומים כגוש אחד.
- גבעות "קו המדרגה" ההררי השולט על רצועת החוף, בהן השליטה מגבעות נעלין - רנתיס על שדה תעופה בן גוריון.
- כל בקעת הירדן כמרחב ביטחון בשליטה ישראלית, בהגדרתו של רבין "בקעת הירדן בפירושה הרחב", הוי אומר: מרחב המתחיל בנהר ומגיעה מערבה ברכסים שממערב לציר אלון, ביישובים אלון מורה, איתמר, מגדלים, קידה.
- רכסי דרום הר חברון ששולטים על מטרופולין באר שבע ועל נכסים אסטרטגיים, בהם שדה תעופה נבטים ודימונה.
- היישובים והמאחזים היהודיים מצויים כולם במרחבי C בפריסה לאורך הצירים החיוניים ובגבעות השולטות ומעניקים נוכחות ישראלית איתנה לשליטת צה״ל במרחב בסדר כוחות מצומצם.
הבנייה הפלסטינית המתרחבת בשטחי C מצמצמת את המרחב החיוני לביטחון ישראל. היא מייצרת רצף בנייה פלסטיני במגמה להפוך יישובים יהודיים למובלעות מנותקות, תוך בנייה בקרבת הצירים הראשיים שפוגעת בכושר אבטחת הצירים. באשר לירושלים, חסימת בנייה ישראלית מזרחה אל מישור אדומים וים המלח מונע את התפתחות ירושלים כמתחייב מדרישותיה של עיר מטרופולינית.
בתמורה לכלל הוויתורים, ההליכים המדיניים, והמגמות המוכרחות בידי הממשל האמריקני הללו אנו בישראל לא מקבלים מהפלסטינים דבר. בנוסף, קיים ליקוי מהותי בדרך בה עוקף שר הביטחון את חובת הבאת התהליך להסכמת הציבור. למעשה, ישנה מדיניות "דה-פקטו" להעברת שטחים משטח C לשטח B וכל זאת ללא כל דיון ציבורי - אפילו לא בממשלה.
>>> תא"ל במיל' אמיר אביבי הוא מנכ"ל תנועת "הביטחוניסטים", לשעבר סגן מבקר מערכת הביטחון; אלוף במילואים גרשון הכהן הוא מפקד הגיס המטכ"לי לשעבר, חבר בתנועת "הביטחוניסטים"