לבחירות 2022 מגיע בנימין נתניהו מעמדה שאינו מורגל בה - ראש האופוזיציה. יש לכך, מטבע הדברים, חסרונות רבים אך גם יתרונות. החיסרון המרכזי הוא הקושי לקבוע סדר יום: מלשכת ראש הממשלה קל בהרבה להשפיע באילו נושאים תעסוק התקשורת. נתניהו כראש ממשלה היה רב אומן בשינוי סדר היום בכל פעם שנתקל בסדר יום תקשורתי מביך.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
מנגד, לתפקיד מנהיג האופוזיציה יש גם שני יתרונות משמעותיים. ראשית, מהיציע ניתן לצעוק ללא הפסקה בנוגע ליוקר המחיה או המצב הביטחוני מבלי לקחת אחריות. שנית, כמעט שום דבר לא יכול להשתבש.
הדגש הוא על המילה כמעט, שכן בשבוע הקרוב יתרחש האירוע היחיד שיכול לפגוע לנתניהו במערכת הבחירות: הפריימריז בליכוד.
לא רק חברי הכנסת עומדים כאן לבחירה אלא כל התורה של נתניהו. האם המקרים שלו ושל ביטן הם רק רדיפה פוליטית - או שהשחיתות וההתלהמות חלחלו מטה ושינו את אופי התנועה. אם לא די בכך שבראש הרשימה עומד אדם עם שלושה כתבי אישום, ואחד מחברי הכנסת הבולטים של המפלגה עומד בימים אלה למשפט על שוחד - נדמה שהפריימריז בליכוד הפכו מגנט למספר דמויות עם כתמים מביכים בעברם. חלק מהפוקדים הגדולים, המושכים בחוטים, התמודדו עם חשדות או הרשעות מביכות - וישנם גם מתמודדים כאלה.
דודו לניאדו, שמתמודד במחוז תל אביב ונתמך על ידי ביטן וארנון גלעדי (שנחקר בעצמו על ניצול מיני של קטין), הוא כבר שיא חדש. לא עוד חשוד או מורשע בעבירות צווארון לבן, אלא אדם שהורשע בפריצה לבתים, בתקיפה של אישה, בגרימת נזק לרכוש ובתקיפת שוטר. ועדת הבחירות של המפלגה חשבה כנראה שפריצות לבתים היא עבירה זניחה, שכן בחרה לפסול את מועמדתו רק אחרי שדיווחנו שריצה גם מאסר על תקיפה חבלנית (על פי הודאתו). במחוז החוף מועמד יוני ג'ורנו, שנשלח לעבודות שירות אחרי שהורשע בחטיפת פיליפינית אחרי שניהלה רומן עם מכר שלו והשניים ניסו לאלץ אותה לצאת מהארץ.
עבור נתניהו זוהי בעיה קשה: הסקרים שעורכות המפלגות השונות מראות כי רמת ההתנגדות לנתניהו פחתה. הוא מעורר פחות אמוציות בקרב יריביו, וההערכה היא שלמצביעי גוש המרכז שמאל יהיה הפעם קצת פחות דחוף לצאת להצביע נגדו. רשימה מביישת, שתיצור את התחושה שהליכוד נכבש על ידי קיצוניים או עבריינים מפוקפקים, תהיה כאב ראש רציני עבור נתניהו - שחייב לפחות עוד מנדט מגוש המרכז-שמאל כדי לנצח.
בניסיון לקבוע את סדר היום, השיק השבוע נתניהו את תוכנית הליכוד ליוקר המחיה. פילוחי עומק שנעשו בשנה האחרונה מציבים את הנושא בראש סדר העדיפויות של הבוחר הישראלי, למעט תחושת הביטחון האישי. גם לפיד מבין זאת ומשקיע מזמנו ומרצו לבלום את עליית המחירים ולשכנע את הציבור שהיה זה נתניהו שהזניח את המצב במשמרת שלו ואפשר ליוקר המחיה לתפוח לממדים כאלה.
אלא שנתניהו מבין עקרון פשוט - הבוחרים יילכו לבחור במי שישכנע אותם שידע להתמודד עם המשבר ביום שאחרי ולתת להם הרים וגבעות. כשלי העבר או ההתמודדות בהווה הן חשובות אך לא על פיהן יצביעו הבוחרים. במסיבת העיתונאים שקיים נתניהו הבטיח חינוך חינם עד גיל 3 ועוד שלל הצעות במיליארדים. לפיד, יצטרך להסביר מה תהיה הבשורה הכלכלית שלו בקדנציה הבאה. עם "רק לא נתניהו" לא הולכים למכולת.
וגם הפעם נדמה שמי שיכריעו את הבחירות יהיו לבסוף אזרחי ישראל הערבים. חה"כ אלי אבידר, יושב ראש מפלגת ישראל חופשית, אמר בריאיון לחדשות 12 כי יש לומר למצביעים את האמת, ולפיה גנץ ולפיד יהיו חייבים להישען על המשותפת כדי להקים ממשלה יציבה. הוא צודק. כל ממשלה שבה לא תהיה הפעם מפלגת הליכוד תהיה חייבת לכלול הישענות על מפלגות ערביות. אפילו אם יהדות התורה תעבור צד (ואני בספק גדול), זה עדיין לא יספיק להקמת ממשלה יציבה.
לפיד החליט להתיישר לפי החליל של נתניהו ומיהר להודיע שלא יקים ממשלה עם הקיצוניים משני הצדדים, אך לא הצליח להסביר איך ירכיב ממשלה אחרת. אבידר מציע להם לאמץ עקרון פוליטי אחר ולפיו לא ניתן לתקוף אדם ולפגוע בו על דבר שהוא מודה בו וגאה בו. אבידר מציע לשמאל להניף את דגל השוויון והשותפות בגאווה ולטעון שהוא מעדיף שותפות עם נציגיהם של 20% מאזרחי המדינה על פני שיתוף פעולה עם לאומנים וגזענים יהודים. אבידר גם מציע להזכיר שעידית סילמן הייתה זו שפירקה את הממשלה ולא רע"ם.
יש לקו הזה גם יעד פוליטי - להוציא את הציבור הערבי מהאדישות שאחזה בו. אם עוד חמישה מנדטים ערבים ייצאו הפעם להצביע, כל מסיבות העיתונאים של נתניהו על יוקר המחיה לא יועילו, והוא ימשיך לראות את בלפור רק מבחוץ.
